Here is a fun fact. People talk about having "Emunah in Hashem" as "believing that Hashem exists". If you look at every single time the term "Emunah" [or related words] is used in Tanach, not ONCE [at least from what I saw] does it mean that. Later on it came to be used with that connotation, as in the 13 "Ani Maamins".
What does it mean when we say about Hashem every morning first thing "רבה אמונתך"?
Asking for a "woke" friend.
רש"ר הירש בראשית ט"ו:ו':ו'
"אמונה" היא עיקר היהדות; אך הגדרת "אמונה" כמשמעותה המקובלת [נתינת אמון בדברי הזולת] נוטלת מהביטוי את תוכנו האמיתי. אמונה במשמעותה המקובלת היא פעולה שכלית, ולפעמים רק דעה בעלמא. כל מאמין חושב שהאמונות שלו הן אמיתיות, בהתבסס על מסקנותיו והבטחותיו של אדם אחר. כיום, שווה מושג ה"דת" למושג ה"אמונה", והאמונה נחשבת לעיקר הדת. אדם דתי "מאמין" בעקרונות שאינם יכולים להיות נתפסים ע"י השכל. כך גורשה הדת מהחיים והפכה לרשימת עיקרי אמונה, למערכת של אימרות דתיות הנדרשת כדי לקבל זכות כניסה "לעולם הבא".
אולם נתינת אמון בדברי הזולת לעולם אינה מובעת כ"האמין ב־", אלא כ"האמין ל־" – "הן לא יאמינו לי" (שמות ד, א). "אמונה ב־" אינה מסתכמת באמונה עיונית, שעבוד דעתו של האחד לדעתו של האחר. "האמין בה' " פירושו: לסמוך על ה' במחשבה ובמעשה; להתחזק בו וללכת אחריו. בדומה לכך, הוראת הפועל "אמן" בבניין קל גם היא בעיקר הוראה מעשית – "מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן" (שיר השירים ז, ב); ומכאן לשון חכמים "אוּמָן" (בעל מלאכה מומחה [בבא מציעא עה: וכו']). "אוֹמֵן" הוא מחנך הצר צורה ללב תלמידיו [עיין אסתר ב, ז]. "אָמְנָה" – חינוך [עיין שם פסוק כ]. נמצא ש"אמן", אין פירושו רק: להיות חזק, אלא: ליצור חוזק, לתת צורה לחומר נטול צורה [עיין אוסף כתבים כרך ז עמודים שב–שז].
היוצא מהדברים ש"האמין בה' " פירושו: לתת אמונו ובטחונו בה', להיות ביד ה' כחומר ביד היוצר. ה"מאמין" משליך יהבו על ה'; וה' הוא יוצרו ומחנכו, תומכו ומדריכו. כללו של דבר, ה"מאמין" מוסר את עצמו כליל לה'.
העונה "אמן" אחר ברכה אינו רק מכריז על אמיתות הדברים שנאמרו; אלא אף מקדיש עצמו לאמת זו, מקבל אותה בלבו, ונודר להשתמש בה כמדריך להתנהגותו. ה"אמן" אינה מתייחסת לתוכן האמירה, אלא לאיש השומע ומקבל אותה. "הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן" (ישעיהו סה, טז). אדם נועד להתברך ע"י אלקי ה"אמן" – כלומר, ע"י אלקי אלה המוסרים עצמם לגמרי ביד הנהגתו; אלה שחייהם וגורלם מגלים את ייעוד האדם ואת הנהגתו המושיעה של ה'.
אף ה"אמת", אינה רק אמת להלכה, אלא גם אמת למעשה – נאמנות. (לדיון מפורט בגישת היהדות לאמונה, דת, תיאולוגיה, פולחן וכו', עיין אוסף כתבים כרך א עמ' קפג והלאה.)
והנה אומר כאן הכתוב על אברהם: "והאמין בה' ". אברהם מסר עצמו לגמרי וללא תנאי להנהגתו הישירה של ה'. ה' "הוציא אותו החוצה"; הוא העלה אותו מעל המציאות הארצית של עולם טבעי הקשור לסיבתיות, הראה לו מציאות מוחשית שהתגלתה ישירות מרצון ה', ואמר לו: "כה יהיה זרעך". יצירת ישראל וקיומו יהיו תלויים ישירות בה' – ללא כל הנחות קודמות, ואף בניגוד לכל חישובים טבעיים. "והאמין בה' ": כדרך שצאצאיו יהיו תלויים בה' לבדו, כך קדם להם אברהם באמונה זו והאיר לפניהם את הדרך.
