ושם "תחלה" המונח להוראת ההתחלה שאין דבר מלפניו אמר "ואז הוחל לקרא" [בראשית ד כו], ויחל נח [שם ט כ] היה שם אהלה בתחלה [שם יג ו]. "ותחל רוח ה"' [שופטים יג כה]. ודומיהם רבים כולם מלשון חלות שחל ההויה על דבר. ושורש תחלה חל והנחת חל על התנועה הסבובית וחזרת הדבר חלילה מלשון סבוב והקף. אמנם יש הפרש בין שמות סובב ומקיף לשם חל לפי ההנחה הראשונה כי שמות סב והקף הם שמות מצטרפות הבלתי נאמרים כי אם בהצטרף דבר אל דבר דהיינו שיהיה דבר מסב דבר כמו שנאמר הסובב את כל ארץ כוש [בראשית ב יג], לסבוב את ארץ אדום [במדבר כא ד], בנפש יקיפו עלי [תהלים יז ט], הקיף את העיר [יהושע ו ג]. אבל שם "חל" שם נפרד נאמר על הסבוב העצמי וחזרה חלילה על חלל ורקות בזולת שיהיה שם דבר שיש בו ממש המסובב מן המסבב. וההפרש בין סבב ומקיף עיין לקמן בביאור מלת סבב. ובהיות הנחת חל על הסבוב בעד עצמו הושאל ממנו שם תחלה על חולליות הדבר והתגלות סבובו כי כל מעשה והנחה המתיחד בעולם אי אפשר מבלי שיהיה בו סבוב והשתלשלות ענינם ומעמדות שיעתק הדבר מענין לענין וממעמד למעמד ואף אם יהיה מעשה פשוט בתכלית הפשיטות תתיחד בו על סבוב והשתלשלות רגעים ועתות בזה אחר סור זה ואילו לא התיחד אותו המעשה לא היה שם ג"כ כי אם רקות ותהו שלא יצוייר בו שום השתלשלות וסדור ענינים כלל.
ובזאת הבחינה היה נופל ג"כ שם תחלה על אמצע המעשה ועל סופו או על כולו לאו דוקא על תחלתו בלבד אלא שלפי שתחלת המעשה הוא העיקר במעשה במה שהוא מפרסם יותר בהתגלותו וניכר יותר היטב מכל מה שנמשך אחריו, לפי שאז הוא מתחלף ממעמד האפס אל הישות. על כן נקרא תחלת הדבר בשם הכלל כולו תחלה וכמו שמצינו הרבה שמות המורות על המין או הסוג כולו ומורות ג"כ על הפרט מפרטי המין והסוג במה שאותו הפרט הוא העיקר והפרט הראשי שבכולם. כמו שם לחם המורה על כל מיני מזון בכלל ומורה ג"כ על מה שנעשה ממין חטה בפרט והוא מחמת שמין החטה הוא המזון הראשי ועיקר כל מילי דמזין וכן שם גדי נאמר על כל וולד רך ואפילו פרה ורחל במשמע [חולן קיג ב] ונאמר ג"כ בפרטות על גדי העזים להיות גזרת גדי משום גד לשון מגד וקבולת הטעם עיין בביאור מלת נגד. וגדי העזים הוא היותר מתוק ומקובל בטעמו עודנו באבו וילדותו. כן נאמר שם "חל" על כל הסבוב כולו וכמו שיבוא ונאמר ג"כ על הסבוב הסבוב הראשי שבסבוב כמו שנתבאר. ונשתלשל מזאת ההוראה ההתחלית הוראת פעל היצירה מעת חול ההויה על דבר כמו ותחולל ארץ [תהלים צ ב] לפני גבעות חוללתי [משלי ח כה] ומזה הענין ויחל משה [שמות לב יא], חל נא את פני [מל"א ג ו] וחלו פניך רבים [איוב יא יט] רבים יחלו פני נדיב [משלי יט] וכיוצא בהם. כולם לשון עשות עסק והשתדלות עם דבר וחלות ויכוח עם זולתו ולפי ששם חל בזאת ההוראה לשון התחלת בקשה אמר באל"ף סימן המדבר, אחלי אדוני [מל"ב ה ג] אחלי יכונו דרכי [תהלים קיט ה]. ובא עוד מהוראות חלות הדבר והתגלותו כמואשר חלה ה' בה [דברים כט כא] יחולו על ראש יואב [שמ"ב ג כט] ולא חלו בה ידים [איכה ד ו] וחלה חרב בעריו [הושע יא] ודומיהם כולם מלשון חלות והסתבבות בדבר ובלשון חז"ל חל י"ד להיות בשבת [פסחים סו א]. והנאמר על כלל הסבוב הוא מה שהונח להוראת ההמתנה כמו ויחילו עד בוש [שופטים ג כה] שבעת ימים תוחל [שמו"א י ח] ודומיהם הענין בכולם עצירת סך זמן ותת ריוח לסבוב סך עתות וענינים קודם ביאת הדבר המבוקש. וזה הענין בעצמו ענין חל המונח להוראת יחול ותוחלת כמו כל ימי צבאי איחל [איוב יד יד] דין לפניו ותחולל לו [שם לה יד] לי שמעו ויחלו, תוחלתי לך היא [תהלים לט ח] תוחלת צדיקים שמחה [משלי י כח] ודומיהם הבנת כולם לשון המתנה ותת מקום לשלשול ענינים וזמן זמניהם עד עת בוא פקודת הדבר המקווה.
[יריעות שלמה]
