רש"ר הירש בראשית ג':ו'
תאוה נגזר משורש "אוה", הקרוב ל"עוה": עקום, סר מן הדרך (ואולי קרוב גם ל"חוה", ומכאן בארמית "חויא" – נחש). "ישר" – בנוגע לנפש האדם (השווה "כשר", "גשר", "קשר") – הוא דבר, בין גשמי בין רוחני, אשר ביד האדם להשיגו והוא נמצא בתחום דרכו. אם הוא מבקש דבר שנמצא מחוץ לתחום הזה, הרי הוא "מתאוה", מבקש למתוח קו מסביבו, ולהרחיב את גבולות המחוז שלו, להעשות למרכזו של מעגל יותר גדול.
נחמד נגזר משורש "חמד", הקרוב ל"אמד": לאמוד ולהעריך. ה"מתאוה" מעריך דבר רק מבחינת ערכו עבורו; הוא מבקש להשיגו מפני שהוא נמשך אליו באופן אישי. ה"חומד", לעומת זאת, שופט דבר באופן יותר אובייקטיבי. לפי זה אפשר אולי לפרש את "עמד" – הממוצע בין "אמד" לבין "חמד": ה"עומד" עדיין לא החליט לאיזה כיוון יפנה.
