או"ק - א׳:א׳:ט׳
השלום הפנימי -- מפני כח הקיבול אשר לאדם ידיעה סותרת ידיעה, והרגשה הרגשה, וציור ציור, אבל באמת ידיעה מחזקת ידיעה, והרגשה מחיה הרגשה, וציור משלים ציור. וכל מה שמתעלה האדם כליו מתרחבים עד שמוצא בעצמו את התוכן הגדול של השלום הפנימי, והתאמתן של הידיעות ההרגשות והציורים השונים זה עם זה. והדבר הולך ומתרחב, עד שבא לעומק עמקים, למקום ששם הסתירה חריפה ועזה מאד, עד כדי קצף איתן של קודש. ומרוב הדעת הפנימית, המתרחבת ומתפשטת בכל קומתו הרוחנית של האדם, נעשה שלום חודר נוקב ויורד עד התהום ותהום בכלל. הדרך שעולים עד לידי מעלה עליונה זו היא מתחילים בעת אשר האדם עומד במצבו הנמוך של פגיעת הסתירות, שגם אז ישנם שני דרכים, שהם זה למעלה מזה. יש אשר ידיעה סותרת ידיעה, שוללת אותה לגמרי, עד אשר הידיעה הסתורה מכחה של הידיעה הנקנית נחשבת כאלו אינה במציאות, וכאילו כל ענינה הוא ריק ותוהו. ויש אשר על ידי סתירתה של הידיעה האחת את השניה מתמצות תמציות של הידיעה הסתורה ונכנסות בתוך הידיעה הנקנית האהובה. ואז אע"פ שמצד הכלי נראה שהאדם שולל וסותר את הידיעה המנוגדה, באמת מצד האור הפנימי הרי הוא בונה אותה ומקנה אותה לעצמו. וכן הדברים הולכים בהרגשות וציורים, עד שעל ידי עומק השאיבה התמציתית, שהידיעה הקנויה שואבת מהידיעות המנוגדות הנדחות, מתרחבת הדעה בכללה, ובא המצב לידי הרום היותר גדול, שהוא עומק השלום בשכלולו, עד שכל הידיעות ההרגשות והציורים עומדים בצורה אורגנית וחטיבה משוכללה, שכל חלק משלים את החלק השני, ואין פרץ ואין צוחה ברחובותיהם. אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלהיו, אשרי העם היודע להכיר את אדון העולם, מלך שהשלום שלו, ומרוב עונג אהבה שר הוא את שיר ידידות אהבה בתענוגים, שיר השירים אשר לשלמה.
------
האדם מקבל את האמת מן העליונים אך הוא מוגבל ביכולת קיבולו. עקב כך הוא סבור שיש סתירות במציאות. הסתירות הולכות ומחריפות אך בסוף הן נעלמות.
מסלול הטיפוס מן הניגודיות אל האחדות עובר שני שלבים - ניגודיות טוטאלית כאשר דעה א' סותרת לגמרי דעה ב' ורואה בה שקר מוחלט. בשלב יותר מתקדם במקום שדעה א' תחסל לגמרי את דעה ב' היא מפיקה דוקא ממנה תועלת בזה שהיא שואבת ממנה את חלקיקי האמת שנמצאים בה ואז דעה א' משתכללת. כך הולכת דעה א' ושואבת מכל הדעות המנוגדות לה את כל האמת שבהן עד שהיא משיגה את השלמות את השלום הטוטאלי בין הדעות.
תודעת האדם מוגבלת וקולטת תופעות ולא מהויות. התופעות אינן אלא הד קלוש וחלקי מן המהויות. במילים אחרות האדם מקבל את האמת מן העליונים הוא כלי קיבול וכושר קיבולו מוגבל. עקב כך הוא רואה מרגיש ומדמיין סתירות במציאות, אך האמת היא שאין סתירות במציאות כשלעצמה וככל שיתרחב כושר קיבולו של האדם כך תתמעט הסתירה.
האמת המשתקפת בתודעתו של האדם בצורה של תופעות מכילה סתירות פנימיות עקב חלקיותן של התופעות ביחס למהויות. למשל גלי האור וגלי הקול שייכים לתחומים שונים מבחינת קליטתו של האדם ולא יתכן לראות את הקולות או לשמוע את המראות זאת נחשבת לסתירה בעיני האדם אך בעולם המהויות אין הבדל בין גלי האור לגלי הקול. בעולם המהויות וכל העם רואים את הקולות [יתרו שמות י"ח]. התורה הקוונטית גילתה סתירה בין חלקיקיותו של האור לבין גליותו. זאת שוב סתירה בעולם התופעות לא בעולם המהויות. כמו כן מקדם אי הודאות של הייזנברג נובע מכך שתודעתו של האדם אינה מסוגלת לקלוט מידע מן החלקיקים אלא אם ישדרו לו פוטונים [חלקיקי אור] פוטונים אלו משנים את מיקומם של החלקיקים כך שאין החוקר יכול לקבל מידע ודאי עליהם. חוסר ודאות זה הוא מקורו של מקדם הייזנברג.
[או"ק - דיבור ומחשבה]
