לא היו ולא עתידים להיות

דרשו חז"ל דרשות בענין בן סורר ומורה או דין עיר הנידחת, עד שכנגזרת של דרשות אלו יוצא שהתנאים במציאות לביצוע העונשים בפועל הם כל כך נדירים, עד שאמרו עליהם חז"ל 'לא היה ולא עתיד להיות ולמה נאמר? דרוש וקבל שכר'. רבים טועים לומר, אמר הג"ר גדליה, שכללי דרשות הם קבועים ואינם ידועים לנו ולפי כללים אלו נדרשו הדרשות והנה לפתע מצאנו שאין סיכוי שזה יקרה במציאות. אך האמת היא הפוכה : חז"ל הבינו בסברה שגזר דין מוות לבן סורר, או לעיר שלמה אנשים נשים וטף, יתכן רק במקרים קיצוניים כשאין שום טיעונים מקילים, ומתוך סברה זאת דרשו את כוונת התורה ואמרו שרק אם אביו ואמו שווים בקול ובמראה דהיינו ההרמוניה ביניהם הייתה מושלמת והילד גדל ללא שום סביבה של תקלות חינוכיות, או שבעיר הנידחת המרד היה מוחלט ללא שום סרך של קולא שאפילו מזוזה אחת לא הייתה שם , רק על מקרים קיצוניים דמיוניים אלה יושת בפועל העונש. אלא שהתורה כתבה את הפרשות הללו כדי ללמד אותנו, עקרונית, שכבר בגיל צעיר יש לשים לב להתנהגות הבן ולחנכו, ושמרד של עיר שלמה הוא מרד ברמה אחרת.