לע"נ מרת אסתר בת ר' שמואל
ולרפואת ר' מרדכי דוד בן קריינא ור' מנשה יעקב בן ציפורה בתוך שח"י
Is Modern Orthodoxy good or bad?
I am not referring not only to the MO practiced in places like Teaneck and the Five Towns, Efrat and Ra'anana. I am referring to movements like Chasidus. Chasidus is a modern movement. It didn't exist before the 1700's!!
The Brisker Derech is ALSO a form of MO. It didn't exist until the late 1800's. Now, just about every Yeshiva [including Sfardi and Chasidish Yeshivos] teach according to that method. Brisker Chumros are also modern. Frum but modern.
Religious Zionism is also MO. That didn't exist until people like Rav Tzvi Hirsh Kalisher and Rav Shmuel Moholiver in the 1800's.
The KOLLEL MOVEMENT is Modern Orthodoxy! Back in Europe, it certainly wasn't the standard that every Yeshiva bochur continues on in Kollel.
Next time you hear someone attack MO, you can inform the person that Brisk and kollel are also modern, in a sense.
So is MO good for the Jews or bad for the Jews? Like everything in life - it is a mixed bag. There is much much positive but one must be critical and be mindful of potential flaws.
Anything that will make one a better Oved Hashem is AMAZING! But if it has the opposite effect - then of course it should be avoided.
There are some MO Jews [in the sense that it is used today] who would rather be irreligious than Charedi. For them - MO is a salvation of their souls.
The Rav ztz"l ALWAYS had a unique original and inclusive perspective. He tried to find the "holy spark" in EVERYTHING [including Avoda Zara!!] and extract it and then discard the rest. That is his attitude towards the "חסידות החדשה" - Modern Chasidic movement.
Here are some passages:
TRIGGER WARNING: This might greatly upset some people. It goes without saying that just as Rav Kook had his criticisms of Chasidus, Chasidus had it's criticisms of Rav Kook..... Just as Charedim have their criticisms of non-charedim, the non-charedim have their own criticisms of Charedim. [Maybe in a future post I will add some of my own perspective].
---------------------------------
Chasidus emphasized emotion which was dormant in the Jews but many of its followers the lacked the necessary measure of Torah knowledge. The Vilna Gaon and the Misnagdim ensured that the more cerebral part of Judaism would not be left behind and that the Chasidim would not go off the deep end.
החסידות יצאה גם היא מתוך התביעה של ההזרמה הנפשית אשר נרדמה. אחרי הנסיון הבלתי מוצלח של משיח השקר האחרון שבתי צבי, שהוריד את ההזרמה הפסיכית למדרגת שגעון ושכרון רשע, ונסתיימה אח"כ בכל נכריותה במשיח השקר החצי רשמי פרנק וסיעתו, אחרי כל אלה היה החשש גדול פן תמאס האומה לגמרי בכל שריד שנשאר בידה מכח הגנוז של ההזרמות הנפשיות החיות, ותשוב רק לשינון האותיות ושמירת המעשים, המצות והמנהגים בגו כפוף ולב רצוץ, וסוף סוף לא תוכל להתקים מחוסר רעננות ורוממות הנפש. הדבר הזה הורגש מצד האישיות הגדולה של אבות החסידות, שההזרמה הנפשית האלהית היתה חיה בקרבה. אבל צורתה היתה בלתי למודית כל צרכה, ולא יכלה איפוא להתבסס יפה ע"י חנוך מודרג מסומן בסימנים תוריים קצובים, המגדירים אותו ועושים מעקה לאור המתרחב שלא יפול החוצה ולא תרבה המכשלה.
ואולם שמירה פנימית היתה בקרבה לשמר נטיה זו שלא יצא ממנה מה שיצא מהנטיות של ההזרמות הבלתי נורמליות שקדמו לה והיא אהבה געגועית נפלאה לאומה, אהבת ישראל הכללי ואהבת היחידים הפרטים עמדו בתוך הזרמה נפשית זאת כעמודי איתן אשר לא יזחו ממקומם מפני כל רוח פרצים. בכל זאת לא היה הדבר מספיק, והדורות הבאים היו יכולים לאבד את הטובה החיה הזאת ולהפכה לרועץ, לולי שנתמרקה ביסורים ע"י תבערת ההתנגדות מהזיו היותר עליון של נקודת הנשמה הישראלית במובן הלמוד והחנוך המעשי, שאמנם כפל בקרבו גם את ההזרמה החיה, אבל אצלו היה זה טפל לגבי עיקר. זאת היא הפסיכיקה התורית של הגר"א, שעמדה לשטן נגד הרחבת ההזרמה הנפשית האלהית של הפסיכיקה של הבעש"ט, שלא היתה מבוססה כל צרכה בחנוך הלמודי והיה מקום להתירא שלא תתנכר במשך הימים.
[מאמרי הראיה עמ' 6]
Chasidus, Haskalah, Nationalism, Zionism were all stop gap temporary measures to fill an immediate need. Once they are no longer useful then Judaism will revert back to it's original pristine form. [Tell that to a Lubavitcher... "When Moshiach comes we won't need Chasidus anymore". Like - Moshiach is a Lubavitcher!! When Moshiach comes EVERYBODY will be Lubavitch - including Rav Kook].
החסידות החדשה, כמו ההשכלה, הלאומיות, הציוניות, וכל הרעיונות המתילדים מזמן לזמן, הנם מקרים העוברים על היהדות, שיש להם תפקיד של ענפים, צבעים וזהרוריות המתטפלים לעצמיותה, וכל ערכם איננו נחשב כי אם לפי ערכה של הקליטה שהם נקלטים במעצמות היהדות ורוחה הפנימי. אמנם ההתגלות של עצמות היהדות היא באותו הציבור הגדול של שלמי אמוני ישראל, העומדים על הבסיס התמים של אחיזת החיים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה בכל תכונת חייהם, שבאמת בהיות הצורה היהדותית שלמה כראוי, כבר היא כוללת בתוכה את הכל. על ידי דלדול פנימי בכללות התוכן של כנסת ישראל הקבועה, נחסרו קצת מהלשדים הללו הראויים להיות קבועים בה ונטפלים לעומק תהום עצמיותה, ומתוך החסרון נתעוררה התביעה למילוי, והמילוי כאשר הוא בא מתוך מחלה, שב אחר כך להיות כמו תוכן עומד לבדו, הממלא מקום של חטיבה עקרית, ורוצה לעשות את היסוד העקרי, היהדות הכללית הקבועה, כמו טפל אליו, וזה הוא דבר המכחיש פמליא של מעלה. על כן לא יעמד התוכן עמדה תמידית, כי אם ילך וינוע, ילבש צורה ויפשוט צורה, עד שיתחלחל התוכן הלשדי הראוי וההגון שלו לתוך עצמיותה של כנסת ישראל העיקרית, ואז תשוב לבריאותה, והתביעה החולנית של העמדת חטיבות מיוחדות תבטל מאליה, וישוב אז אור השלום להופיע ברוח האומה ולהתפשט על מפעליה, ואורו המבהיק של אליהו המקנא קנאת ד' מכל עירוב זר, מכל פסיחה על שני סעיפים, יואר באורח השלום והאהבה המשכללת, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
[ש"ק ז׳:קל״א]
Chasidus stepped a bit out of line and went for quantity over quality but they saved a lot of Jews from much worse.
בסגולת ישראל חדר החפץ העליון, ההבהקה האיכותית, ובתורה שבעל פה, במוסרה, בחזיונה הסתום, למכסה עתיק, להסגר הטוב והאושר בשרידים היחידים, נושאי האיכות המציאותית. ראיתי בני עליה והם מועטים. יו"ד קטנה שבאותיות, וצדיקים מועטים הם, אבל הם הם המרובים באמת, המרובים ביחידיותם ובמיעוטם, הנושאים את הריבוי עמם ועליהם. התפרצה הנטיה הרגזנית והזרה לנטיה הכמותית, באותה הצורה המחפירה של המינות, שרצתה להכניס את העולם האלילי במלא טומאת זוהמתו אל תוך המחנה, את כל הטמאים אל משכן ד', אשר יסאבוהו בזוהמתם. וכנסת ישראל נושאת היא את דגל השמירה האיכותית, שרק היא תציל גם את הכמות, רק היא תעלה את העולם ואת כל היקום, ותתן שאר ותקוה לכל בריה, מה שהכמותיות הגסה סופה לכליון, כל הגוים כאין נגדו, מאפס ותוהו נחשבו לו. ותלמידיו של משה נתכנסו בכניסה פנימית, לשמור חותם בתוך חותם את הסגולות העליונות, לטובת האיכות ולטובת הכמות גם יחד. עומדים הם עמי הארץ מבחוץ, נתמכין הם על ידי תמכין דאורייתא, שהם יכולים להחזיק בהם, והכל יבנה ויתכונן.
נטתה החסידות האחרונה כלפי הכמותיות, חפצה להכניס את עמי הארץ כולם, על ידי התגברותה של התפילה על התורה, של האמונה הדבקותית בצדיקים על יסוד השימוש של תלמידי חכמים ותמיכתם הרציונלית. יש בזה קצת פסיעה כלפי בר, דוגמת החפץ של התפשטות הכמותיות העולמית, דוגמת הכנסת ערב רב בתוך המחנה, אבל כבר הוכנו הכנות רבות של יפגעו הענינים במרכזי החיים. להיפך, החסידות הצילה שלל רב מהמינות, חטפה ממנה הרבה מרזי תורה שנשבו בידה, בססה את הטבעיות האמונית בצורה מקודשה בקדושת ישראל, התקשרה אל התורה ואל המצוות על ידי קישורים חזקים. ואם אמנם היתה כאן צליעה, והאבידות שנשמטו במהלך המתרחק מהתחום, מעיר המקלט, עד לא הגיע הזמן, הנן גם כן רבות, אבל סוף כל סוף כל אחוריהם ביתה, והוכן תוכן קדוש ועזיז וקצת בראי זה, לבסס אחר כך על ידו, אחר מירוקו, את העזיזיות של ההצלה בכללותה. ובגמר העבודה של החטיביות המיוחדה שלה, ואחרי הנשר העלים שנכמשו, שיבשו ושנפרצו, הניצוצות שנדעכו, הולך ושב הכל לאותה התשוקה והשיכלול העליון והמתוקן, שגזירת הקב"ה ורצון הצדיקים מתגלים בנקודת יחודם, באותה התכונה התמציתית של המוחין העליונים, המחשבות הכוללות כל מראש ועד סוף, שהן מחוננות כל, מאשרות כל, מתקנות כל ומפארות כל. אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ד', ונראה בשמחתכם והם יבושו. נכרים יבושו, וישראל לא יבושו, לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי, והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו.
[ש"ק ז קל"ח]
Chasidus emphasized emotion while the Misnagdim made sure to place Torah study at the top of the pyramid together with a close attention to Halachic detail. They kept the Chasidim in line. Chasidim also kept Halacha but in their own way. Both groups fought against the dangerous Haskalah movement.
החסידות, שבאה לרומם קדושת המדות, קדושת האמונה, ההכרה הכללית בקדושתם של ישראל ומעלתם, להגדיל את רגשי הקדש, הנרדמים בלב בטבע, ע"י רוממות ערך התפלה, ולעומתה ההתנגדות הכללית, שדאגה הרבה ליסוד המעשי שלא יתמוטט ע"י ההתגברות של הנטיה אל הרגש, ועל הפרטים, שהם מעמידי הכללים, שלא יתטשטשו, ע"י הנטיה אל הכללים, ועל כח הדמיון, המתעורר גם ע"י התרגשות של הרגשות טובות, קדושות ואמיתיות, שלא יעבור את גבולו, ויביא תוצאות רעות ומרות לכלל האומה לדורות הבאים.
שני הכחות הללו התחרו זה בזה, לנטע כל אחד את הטוב אשר יראה בחבירו עפ"י אותו הצביון המיוחד לו, ושניהם יחד היו חמושים נגד ההשכלה הברלינית, אשר אף שהיתה מוצאת יסוד נכון לה באומה בתור תביעה אנושית כללית, שתוכל רק להיות מצטרפת ומלוה את היסוד העקרי, האידיאל הלאומי היסודי, אהבת שם השי"ת, ואהבת תורתו ומצותיו, ובכלל גם אהבת המוסר הישראלי דוקא ע"פ אותה המטבע שחקקה לה האומה לדורותיה, ע"פ השפעתה של תורה, המחוברת מקדושת שם ד' אלהי ישראל, וקשר ברית אבות הנצב עדי עד בעומק החיים הטבעיים והפנימיים שלה בכללותה, שמכל אלה יחד נובעת היהדות המעשית בכל פרטיה קדושתה והדרה.
ואם היתה אותה ההשכלה שומרת את תפקידה, שלא להתנשא במקום אידיאל כללי, ע"י התעטפות בטלית של תכלת, לא היתה מוצאת כ"כ מכשולים על דרכה. אבל היא התנשאה מיד לתפוס את רסן האומה בידה, ולשפוך במקום ממשלה חומרית, ממשלה רוחנית על בני הנעורים, ע"כ היה הדבר מוכרח להעמיד לה מתוך האומה כחות גדולים לבצר את כחה ולהשפיל גאותה, בקרב העם פנימה, ע"י הגדלת הכחות הפנימיים הבאים מקדושת ישראל העצמית, הכחות שאינם צריכים להמתין עד שיתנו אומות העולם עליהם הסכמה, כי הם בעצמם, "חיים וקיימים, נאמנים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים, על אבותינו ועלינו, על בנינו,ועל דורותינו, ועל כל דורות זרע ישראל".
השתוף של הכחות לשלילת השלילה, המתפרצת לבוא אז ע"י התנועה הברלינית הזרה, הגדיל את היחש בין החסידות וההתנגדות, עד שאף טרם שנפסק זרם הנגוד בפועל, כבר החלו הכחות לפעול זה על זה באופן חיובי.
החסידות התאמצה גם היא ביותר לדאוג הרבה בעד קיום התורה בפועל, לשמירת הפרטים ורוממות הערך של עיון ההלכה והרחבתה, הכל אמנם ברוח החסידות ובמטבע העקרית שלה, להיות הרגש של הקדושה הפנימית השלהבת העולה מאליה מכל אלה.
וההתנגדות התגברה ג"כ להכניס ביותר את כל הכח של נטית הקדושה באהבתה של תורה, ובשקידה עליה מאהבה, ותראה להגביר את יסוד שקידת התורה, בגרסא ובעיון, במדה גדולה כ"כ עד שהיא בעצמה תתן מזון נפשי, גם אל הרגש הפנימי, ותשפיע על קדושת המדות ורוממות המוסר בכלליו. ע"כ נתרבו אז השקדנים הנפלאים, אשר נתפלאו על אהבתם את התורה ושקידתם באורח נשגב, והשקידה הולידה במצוינים שבבעלי הכשרון את הבקיאות הנפלאה, ותמשיך עמה את קדושת המעשים וקדושת המדות להפליא. [אדר היקר]
The Gra opposed to antinomianism. Many Chasidim weren't sure what that word meant so it didn't bother them. The Machlokes was if one may step out of the bounds of strict Halacha in order to have more Kavvana.
יסוד המחלוקת שהקים הגר"א ז"ל נגד החסידים בעיקרה הוא והיתרון ליחידי סגולה שהרים ראש החסידים הכונה על המעשה להתנהג לפעמים במעשה ע"פ ראות עינם לצאת מדרכה של תורה היא בנויה על יסוד שלימות היחיד אבל ההשלמה הלאומית צריכה יהיה גדול מאד צריך שיגרר שתעשה עיקר המעשה והיחיד אפילו אחרי הציבור בכל דבר שנחתם במנין כמו פסוקות של דברי חז"ל במשנה וגמרא [פנקסי הראי"ה א' עמ' ו']
We need literature [and blogs!!😊😊] to fuse and blend the Chasidic and Misnagdic approaches.
"חזון השלימות... בחיבורם של חלקי הטוב אשר הושפעו לנו מכל הצדדים השונים, מאז מקדם ועד הדור האחרון... עשיית גשרים בין התהומות המפרידים, זאת היא העבודה שהייתי חפץ שתהיה חביבה על כל העוסקים בנשמתא דאורייתא, כמו שהיא חביבה עלי עד לאחת. ובדורות האחרונים, יפה לנו מאד כל שיחתם של תלמידי הגר"א עם תלמידי הבעש"ט, שהיו עומדים במצב כל כך ניגודי זה לעומת זה בשעתם. ולא בלא עמל וכשרון תיברא לנו ספרות שלימה שתכשיר את עצמה לאחות את הקרעים הללו ברוח. אבל מה יקרה היא התולדה שעתידה לצאת מעבודה זאת, שהיא אחויה של האומה בפועל" ("אגרות הראי"ה", ח"א עמ' שד).
"שכל עיקר כוונתי בחוברותי הוא רק לעורר וכו' לעסוק בעיון בפנימיות התורה, בין במוסר וכו' בין במחקר, בין בקבלה וכו' בין בדרך החסידות, בין על דרך רבינו הגר"א" ("אגרות", ח"א עמ' מא).
Chasidus means no more asceticism. Avoda Bi-simcha!
"שביותר נתבארה בחסידות החדשה של הדורות הסמוכים, היא מבארת הכל באופן ציורי. וכו' ואין מקום לסיגופים ועצבונות, רק שמחה ורוממות נשמה צריך למלא את הכל" ("שמונה קבצים", קובץ ב, פסקא קלא).
It is important to connect to Tzadikim but Chasidim took the idea too far. They had the right idea but it needs polishing.
שכלול האמונה והאהבה ואומץ קיומן מתחזק ביסוד דבקות נפשית בחכמים ותלמידיהם, או כפי המבטא של החסידות 'התקשרות עם הצדיקים'. יסוד זה, שהחסידות טפלה בו הרבה, צריכים אנו להקימו בשכלול גדול והידור מאד, בתור אוצר החיים והדום רגל לשכינה" וכו' ("שמונה קבצים", קובץ א' פסקא רכז).
"גורל הטוב של כל 'אנשי מעשה' מגיע להם לפי אותה המדה שהם דבקים באנשי קודש הללו, שאור ה' חי ופועל בבהירות גדולה ומלאה מאד בנשמתם. מעולם ידענו רז זה, גודל תפקידם של תלמידי חכמים בעולם, של צדיקים וערכם. וכו'. אמנם נשפל הדבר החי הזה מסיבות שונות, מפגמים שבאו באותם הראויים לידי מדה זו ע"י המתדמים להם, ומירידה כללית בעולם, מהתנוונות החיים ע"י הגליות הרבות. באה החסידות המאוחרת והשתדלה לתקן ענין זה, להחזיר את הערך החי של הצדיק ופעולתו הסגולית, שהוא רעיון מיסתי וחברותי ביחד, שעוד צריך הרבה לתשומת לב (כיצד לתקנו)" ("שמונה קבצים", קובץ ב, פסקא קנו).
Be careful not to follow your Rebbe's faults! They will be more harmful to you than to him.
"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנשמות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק ג"כ בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על (האיש) הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי" ("אורות", עמ' קמו, פסקא ג).
Chasidus is emtion. Emotion needs mikva for men. The rebirth in Eretz Yisrael should be accompanied by a heightened sense of purity.
"ההשפעה העליונה לבדה המכוונת אל הדעת וכו' היא אינה צריכה כל כך לפרטי טהרה מעשית (טבילה). 'הלא כה דברי כאש נאום ה'' (דרשו חז"ל) מה אש אינו מקבל טומאה, אף דברי תורה אינם מקבלים טומאה" (ברכות כב ע"א). החסידות האחרונה פנתה אל הרגש והדמיון יותר מאל השכל והמעשה, ובשביל כך העירה את תביעת הטהרה" ("שמונה קבצים", קובץ ב, פסקא רלד).
הראי"ה מזכיר כי מאז נתבטלה תקנת טבילת עזרא, נשאר מנהג טבילה:
"במושג של קדושה וחסידות ליחידים. עד שבאה החסידות האחרונה וחפצה לשתלה בהמון. כמובן יש כאן גרעין בריא, שצריך הגבלה ופיתוח. ביחוד ראוי הוא להתגדל ביחד עם תחיית האומה בארץ ישראל" (שם).
Emotion is important but the seichel must reign supreme.
חוות דעתו של הרב: "החסידות האחרונה פנתה אל הרגש והדמיון יותר מאל השכל והמעשה" ("שמונה קבצים", קובץ ב, פסקא רלד). האם הרב אמר זאת כשבח או כגנות? הרב כותב ("עין איה", שבת סוף פ"א, דף 54) שתכונת הרגש היא לחזק כוחות הגוף, לחזק אותם לעשות כדרישת השכל. כלומר כאשר האדם מתרגש, כל כחותיו נרתמים לפעול פעולה שהחליט עליה. ובכן עצם הרגש הוא טוב, אבל לא כן הוא אם בא לסתור החלטות השכל.
Start with Torah study!
"וזהו מקום לימוד נאות לכל אלו הרואים צורך ברגשי הלב ומחפשים להרבות קנינם, שתהיה ראשית דרכם ערוכה במסילת התורה שהיא החכמה העליונה אשר בידה קו המדה, פלס ומשפט לכל מעשה איש" (שם).
Chasidus ain't what it used to be..... [The future ain't what is used to be - Yogi Berra]
"אני רואה שעיקר מניעת ההצלחה, בכל מה שעושים לחזק את היהדות ומעמדם של ישראל בכל, הוא מפני שנזנח האור האלוקי, נזנח לגמרי מן הלב והמח. הכל פונים עכשיו רק לתקן את ה"פראסטע פרומקייט" ("חרדיות פשוטה"), כאילו היה אפשר להחיות את העולם בגוף בלא נשמה. הנני מוכרח לומר לכב' שאפילו החסידות, שכל יסוד הוייתה היה להאיר את האור האלוקי בעשירות ובזריחה מבהקת בכל לב וכל מח, שינתה את טעמה. והיא הולכת עכשיו רק בדרך של החרדות הפשוטה, עד שאין בינה ובין המתנגדות מאומה. על כן סר אור החסד מתוך הלב, וכל הפנים הנם נזעמים ומלאים דינין תקיפים, קשים ועצובים. על כן הכל נופל" ("אגרות הראי"ה", ח"א עמ' קס-קסא).
Chasidus is good for wartime - not for [spiritual] peace time.
"יש רוח ממוזג שמתערב יפה עם העולם והחיים. וכו' הוא מגלה את כחו הנאה והמסודר בכל עת שיגיע הדבר לידי תלמוד ולידי מעשה. זהו רוח ההלכה, רוח תורה שבעל פה, המסדרת את הקודש באורח החיים. וכשרוח זה מתוקן ומשוכלל כל צרכו, הרי הוא נעשה כסא ובסיס לרוח עליון של האגדה העליונה (ביאור המעתיק: לסתרי תורה) המשוטטת בגבהי מרומים".
"אמנם יש רוח סער שאינו מתקשר עם הרוח הממוזג, פורץ את כל הגדרים, איננו מחכה להסידור העולמי שיבוסס וכו' וכו'. לא יוכל להתערב עם חיי אדם המסודרים, מוכרח הוא לקחת לו לעזר את החוצפא, העזות, ועוד מדות רעות כאלה. לצורך שעה ועת מלחמה (תוספת המעתיק: מלחמה נגד התקפת החילוניות, וכנ"ל) יש שרוח זה נחוץ הוא. אבל אם ירצה להקבע לסדר חיים קבועים, לא יירצה. פירות מסודרים וכו' לא יתן. יתגדר באגדה העליונה, בחכמות נסתרות, בהגיונות עליונים, במחזות גדולים, בפלאים ובמופתים, בתפילה של מסירות נפש, בסגולות של קישור נשמות וכו' וכו' (הערת המעתיק: עד כאן תיאר יחודיותם של גדולי האדמורי"ם. הם עוסקים בסתרי תורה, פועלים "מופתים", וצורת תפלת האדמורי"ם היא בלהט והתלהבות גדולה). אבל אותו היושר העליון, האור המתוק המתוקן והמקובל, מֵימֵי השילוח ההולכים לאט, זה יחסר לו.
וממשיך על מעלת תנועת החסידות:
בישראל (יִגָלֶה) (יתגלה?) רק בצורה של סעד לעת רעה, לביצור חיל בעת זעם, לעת קרב ומלחמה.
