כתב בש"ע יו"ד סי' קנ"א - אסור לספר בשבחן של נכרים אפילו לומר כמה נאה עכו"ם זה בצורתו ק"ו שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו.
ותמוה שלא שמענו נוהגין איסור לשבח עכו"ם על פעולותיו להציבור ואדרבה מצוי שמשבחים עכו"ם ממנהיגי המדינה שהוא חכם ולא שמענו מעולם שיש בזה איסור והלוא לכאורה כיון שאסור מה"ת מקרא דלא תחנם לשבח את גופו שהוא נאה הוא הדין לשבח בחכמתו. ובשם הגרי"ז מבריסק מוסרים שאפילו חכם באומות העולם לא מברכים עליו ברוך שנתן מחכמתו לבריותיו אלא אם כן הוא מקיים שבע מצוות ומאמין בייחוד השם שבלי זה בהא גופא שאינו מקיים מוכח שאינו חכם והיאך נברך עליו על חכמתו.
ועיין בחינוך תכ"ו והעובר על זה ושיבח עובדי עבודה זרה ומעשיהם זולתי בענין שימצא שבח יתר לאומתינו מתוך שבחם עבר על לאו זה ואין בו מלקות שאין בו מעשה אבל ענשו גדול מאד כי הוא סיבה לתקלה מרובה שאין לה תשלומין כי הדברים ירדו לפעמים בחדרי בטן השומעים וכל יודע דעת יבין זה.
והנה עיקר הפסוק דלא תחנם נאמר בשבע אומות אבל עיין בתוס' ע"ז כ ד"ה דאמר קרא שהאיסור הזה הוא בכל האומות והרמב"ם פירש האיסור בכל עובדי ע"ז וכלולים בו גם הנוצרים העובדים בשיתוף ולרוב הפוסקים אפילו בני ישמעאל בכלל ואסור למכור להם קרקע בארץ ישראל ודלא כספר פרי האדמה שמתיר למכור לבני ישמעאל שאינם עובדי ע"ז. אמנם בלשון חז"ל וש"ע מצינו איסור זה רק כשמשבח מעשיו או מחבב דבריו או כמה הוא נאה ולא מצינו להדיא איסור לשבח אותו בחכמתו ואדרבה חז"ל אומרים חכמה בגויים תאמין והחושב שאין חכמה באומות העולם הוא טועה. וכן מצינו שהרמב"ם משבח מאד את אריסטו מפני חכמתו ומשמע שזה אינו בכלל האיסור ויש לומר הטעם דדוקא כשמשבח אותו מפני יופיו או מעשיו ודבריו מצוי שיבוא עי"ז לידבק בו ולחפש קירבתו ולכן התורה אסרה אבל אם משבחו רק בחכמתו יבוא לכל היותר עי"ז לשמוע ממנו חכמתו וע"ז לא חששה תורה כ"כ ויש לצדד עוד שהאיסור הוא רק באדם פרטי כשמשבחו ששייך ע"י זה להתחבר עמו אבל כשמדבר על מנהלי המדינה מי חכם או מי טוב לאנשים לא יבוא עי"ז להיות אצלו קרוב וידיד וע"כ לא חיישינן וד"ז צ"ב. אמנם למעשה נאה ויאה הדבר כשמשבח עכו"ם שהוא חכם גדול כדאי להוסיף לא כגדולים שלנו ובזה ודאי אין האיסור וכלשון החינוך הנ"ל ומרומם ומקדש בזה שם שמים.
[תשובות והנהגות ד' קצ"ז]
