מעתה נראה, דאפי' אם נימא שלא כמוש"כ הרדב"ז, ולדעת הרמב"ם יש לאו גם שלא ע"י ירידה, והאיסור הוא להשתקע כלשון הרמב"ם בה"ח, מ"מ י"ל יסוד האיסור, אם כתירוץ היראים [ז"ל, ויש תימה על קהלות השוכנים שם, וגם רבנו עצמו הלך לגור שם, וליכא למימר שטעמו מפני שבא סנחריב ובלבל את העולם כדתניא בתוספתא דקדושין (פ"ה ה"ו, הובא בגמ' יבמות דף עח. וסוטה דף ט. עיי"ש) שאמר לו ר"ע למנימין גר המצרי, שהרי בפרק החליל (סוכה דף נא:) אמרינן ואלכסנדריאה מ"ט איענוש, משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפו לשוב, וגם בתוספתא דמס' ידים (פ"ב ה"ח) אמרינן למצרים נתן הכתוב קצבה וכו', ואין לנו טעם להתיר אם לא נפרש כפירוש רא"ם שפירש לא תוסיפו לא אסרה תורה אלא בדרך הזה, כלומר מאר"י למצרים אבל משאר ארצות מותר, עכ"ד] , או כתירוץ המרדכי והו"א דסמ"ג, ומה שהרמב"ם סתם דבריו הוא משום דלא לאשמעינן הלאו קאתי הרמב"ם אלא לאשמעינן האיסור קאתי, שמקורו מהלאו הוא, ובאיסור הרי כנ"ל ארץ מצרים אינה לישיבה גם לאחר שבלבלה סנחריב או גם מחו"ל ל[אר"י]מצרים [?], וע"ז כ' הרמב"ם בסהמ"צ שהוא איסור לעולם, אלא שע"ז כבר מהני תירוץ הרדב"ז הנ"ל שאינו חשוב להשתקע, וכיון שאין לאו כמוש"כ הראשונים הנ"ל לדעת הרמב"ם עצמו, שפיר ל"ק מהאיסור וכנ"ל, ול"ק כל משה"ק לעיל איך כ' הראשונים הנ"ל תירוץ שאינו לדעת הרמב"ם, דכנ"ל אע"פ שסתם הרמב"ם לגבי האיסור, מ"מ לגבי הלאו שפיר י"ל כדברי הראשונים הנ"ל, וא"ש מש"כ הרמב"ם ואלכסנדריאה בכלל האיסור, דלמ"ל להוסיף זה, וממנ"פ אם היא בכלל הד' מאות פרסה שכ' הרמב"ם, במילא היא בכלל האיסור, ואם אינה בכלל הד' מאה פרסאות הרי אינה ארץ מצרים, ומ"ט אסורה, ורמז לזה התשב"ץ בזהר הרקיע, ועיי"ש שקמ"ל שמתחיל הד' מאה פרסה מאלכסנדריאה, ועיין ג"כ בלשון הרמב"ם בסהמ"צ ל"ת מ"ו קצת משמע כן עיי"ש וצ"ע, אכן בפשטות קמ"ל בזה הרמב"ם לפימש"כ הריטב"א ביומא שם לחד תירוץ, דהאיסור הוא רק באותן עיירות שהיו בזמן יצי"מ, ואלו שנבנו אח"כ אינן אסורות, וע"ז קמ"ל הרמב"ם שאע"פ שאלכסנדריא היא עיר חדשה שנבנתה ע"י אלכסנדר מוקדון, עיין ערוך לנר לסוכה דף נא: שם, דמ"מ אסורה, והיינו שאע"פ שאינה בלאו, מ"מ בכלל איסור ישנה, וכנ"ל שהאיסור אינו תלוי בלאו, ואזיל על כל ארץ מצרים.
ולפי"ז משה"ק הסמ"ג מדברי הגמ' בסוכה דמבואר עונש על אנשי אלכסנדריא אע"פ שבלבל סנחריב את מצרים, ויק' מזה עמש"כ המרדכי דאי בלבל ליכא איסורא, וכן עמש"כ הרא"מ דרק מאר"י אסור, תמה הגבורת ארי ביומא דף לח. מדברי הגמ' בעונש אנשי אלכסנדריא, שהרי כ' שם רש"י שהלכו שם יוחנן בן קרח וכו', בימי ירמיה וכו' ע"כ, והרי החורבן על זרעם הי', ולדברי הרא"מ הרי לא עבדו איסורא, וכמו"כ הק' בס' תועפות ראם על היראים שם, דאי האיסור רק בדרך המדבר, ולמש"כ בס' דברי שאול בעי באותן מסעות דוקא, פשיטא שלא הלכו באותן מסעות דוקא, עיי"ש, ולמש"כ לכו"ע איכא איסור בכל גווני וע"ז נענשו, והראשונים לא דנו אלא על הלאו דליכא, דשוב שרי בזה"ז מטעם הרדב"ז וכמושנ"ת, ומש"כ בגמ' דנענשו משום דעברי אהאי קרא דלא תוסיפו וכו', לא אמרה הגמ' משום דעברו על לאו, אלא משום דעברו על הקרא, וכנ"ל דמכח דברי הקרא שוב אין מצרים בכלל שאר העולם שיש בו היתר לשכון בו, ומש"ה נענשו.
ויתיישב בזה משה"ק מהרש"א בסוכה שם, על מה דמייתי הגמ' דעברי אהאי קרא (פ' שפטים דברים פי"ז ט"ז) וה' אמר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה וכו', ומ"ט לא מייתי קרא המוקדם דפ' בשלח (שמות פי"ד י"ג) כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תספו לראותם עוד עד עולם, עיי"ש, ולמש"כ קרא דאשר ראיתם את מצרים מבואר בפשוטו שהוא על אנשי מצרים, וכדעת הסמ"ג והיראים הנ"ל, וכיון שנתבלבלו מצרים אין כלל איסור, ומש"ה מק' מקרא דלא תוסיפון לשוב בדרך הזה, דמזה משמע ג"כ הפקעה מארץ מצרים לשוב אלי' מאר"י, וכנ"ל בגדר האיסור, דרק משו"ז נענשו, ומש"ה מייתי להאי קרא, ושו"ר ברי"פ על הסמ"ג רל"ה שכ' כעי"ז, עיי"ש לפימש"כ בדברי בה"ג דאיכא ב' לאווי, א' על אנשי מצרים מקרא דאשר ראיתם, וב' לארץ מצרים מקרא דפ' שפטים, ולאחר בלבול סנחריב ליכא אלא לאיסור דארץ מצרים מקרא דלא תוסיפון לשוב בדרך הזה, ורק משו"ז נענשו אנשי אלכסנדריא, עיי"ש, והוא כעין מש"כ, אלא שבעצם ק' מהרש"א, בלא"ה הביאו הרמב"ם הסמ"ג והחינוך לעיקר הלאו לקרא דפ' שפטים, ועיין מש"כ בזה בס' ברית משה על הסמ"ג שם, וא"כ אינו ענין דוקא לדברי הגמ' בסוכה, וי"ל.
ובזה י"ל דברי רבנו בחיי בפ' שפטים, שכ' שמש"כ שם וה' אמר לכם לא תוסיפון וכו', אינה מצוה אלא לשעתה, כדי שלא ילמדו ישראל ממעשיהם הרעים, ואינה מצוה לדורות, שהרי אנו רואים כמה קהלות דרות שם מאז ועד היום הזה, עיי"ש, ובס' צדה לדרך הובא בשו"ת חיים שאל הנ"ל, תמה עליו מההיא דסוכה דף נא: הנ"ל שנענשו אנשי אלכסנדריא על שעברו אהאי קרא, ומבואר שהיא מצוה לדורות, וכן תמה עליו מדברי הירושלמי בסוכה פ"ה מ"א ובמכילתא פ' בשלח (שמות פי"ד י"ג) בג' מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב למצרים וכו', ובשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו, עיי"ש בימי סנחריב, ובימי יוחנן בן קרח, ובימי טרוגיינוס הרשע, ומבואר שהוא לעולם, וכן תמוה משה"ק הרי"פ על הרס"ג ל"ת רל"ה, מהמבואר בסנהדרין דף כא:, דלא ירבה לו סוס דמלך, טעמו הוא משום ולא ישיב את העם מצרימה וה' אמר וכו', עיי"ש במש"כ שם בסוגיא לגבי שלמה, ואם אינו איסור אלא לשעתו איך אסור רבוי סוסים לעולם, עיי"ש, ולמש"כ אמנם הלאו אינו אלא לשעתו, אבל באותו לאו גם נקבע שדין אר"י כמקומן של ישראל, מפקיע ואוסר הדירה במצרים, ומה"ט אסור רבוי סוסים לעולם, ומה"ט נענשו אנשי אלכסנדריא וכל הנהו שהובאו במכילתא וירושלמי סוכה הנ"ל, אלא שכיון שאינו לאו, שוב אין איסור כל שאינו ישיבה לאשוויי מקומם וכנ"ל, דאילו הי' זה לאו לא הי' ע"ז ההיתר הנ"ל.
