לרפואת ר' מרדכי דוד בן קריינא ור' מנשה יעקב בן ציפורה בתוך שח"י.
א׳:שצ״ג [וע"ע ש"ק א ס"ה]
קושי גדול יש בהציור של השגת אלהות ויחוסה להעולם ולכל הנבראים כולם, על פי הציור של ההויה האלהית מחוץ לההויה של העולם, אז נראה הדבר כאלו איזה הצלחה עמדה, שהאלהים יהיה בחיובו המאושר מהכל, וכל הנבראים הם החסרים, ממניעת הצלחתם להיות כאלהים.
There is a great difficulty in envisioning the concept of Divinity and [Divinity’s] relationship to the world and to all created beings, when [one] envisions Divine existence [as being] outside the existence of the world. Then it appears as though God has achieved some success in that He, being [intrinsically] necessary, is the happiest of all, [whereas] all created beings are lacking because they are lack success in being like God.
This is the Misnagdic approach to א-לוהות. Hashem is transcendent, outside of our finite world. The PROBLEM presented here is not theological but psychological. It seems like Hashem is the only one who is successful but us humans consistently fall short. He is up there and perfect, we are down here and imperfect and never the twain shall meet. How do we solve our feelings of existential inadequacy??
ומפני זה יש נטיה בנפש להציור של האחדות הכוללת, המכרת רק את האלהות, ויודעת גם כן שכל גילוי פרטי איננו ענין האלהות, כי אם הכל, ומקור הכל, ומה שהוא למעלה למעלה מזה.
And therefore [a person’s] spirit prefers to envision an encompassing oneness, a vision that recognizes only Divinity and knows as well that every particular revelation is not Divinity, but [that Divinity is] the all, and the source of the all, and that which is ever higher than that.
So again - the solution is not ontological. We don't know the ontological reality. But psychologically, one is tempted to take the more Chasidic approach and perceive EVERYTHING as א-לוהות. Not that everything we see is Hashem but that there is an underlying Divine Oneness that pervades all.
אבל מה שמחלק את הגילוי הפרטי מאלהות, איננו ענין של אמת מצד עצמו, אלא סמיות עינים שלנו גורמת כן, שאיננו מכירים כי אם את הפרטיות. ואנו בעצמנו מציאותנו הפרטית בחסרונותיה היא סמיות עינים.
But, [in this view,] this division between particular revelation [of details] and Divinity is not inherently true but is caused by our eyes’ blindness, [because] we only recognize the particular [details]. And we ourselves: our [own] particular existence with its failings is a blindness of the eyes.
According to this latter approach, the world is an optical illusion. It is all a reflection of Divinity which we just fail to see. But we believe that He is right here with us.
אבל גם דעה זו אינה מתאימה לכל יתר תנאי האושר הכמוסים בגנזי הלב.
But this view as well does not fit with all the other conditions for [human] happiness that are hidden in the concealments of the heart.
The first Misnagdic approach can frustrate a person so he reverts to the Chasidic approach that all is א-לוהות. But the latter approach doesn't completely solve the problem either!!
What does it take to be happy? Many studies have been conducted. But the Rav teaches us that there are conditions HIDDEN in the human heart, that are necessary for happiness. Saying that everything is an optical illusion and that everything is א-להות will not fulfill that hidden need. What is that hidden need? It seems from what the Rav goes on to say that the hidden need is to be an active player in the Divine scheme. In the Chasidic approach, the goal is more passive - ביטול היש - nullifying any delusions of existence outside of Hashem. The Rav's takes a more proactive stance - yes everything is א-להות but there is still room for human input. And that is....
מה שהוא מישב את הדעת הוא יסוד האושר שבחופש, הצדק החפשי המלא.
That which does settle the mind is the principle of happiness [found] in freedom, [in] complete free justice.
הטוב המוחלט, החפשי שנוטה בחופשו אל הטוב, הוא מחויב המציאות, וכל יחיד יכול להתעלות בעצם חופשו אל מקור החפץ הטוב, וכשירצה את הטוב המוחלט, ישתאב בגופא דמלכא. ולא תהיה שום הבדלה בינו ובין אלהיו. כי אם עונתיכם היו מבדלים בינכם לבין אלהיכם.
Absolute, free goodness that tends in its freedom to the good is a necessary reality. And every individual can rise in the essence of his freedom to the source of good desire. When he will want the absolute good, [then] “he will be drawn into to the body of the King” (Zohar 2 217b), and there will be no differentiation between him and his God, “because [it was] your sins [that] separated you from your God” (Isaiah 59:2).
To desire be absolutely GOOD will draw us into G-dliness. So it is a middle position. We see ourselves as separate [Misnagdic approach] in order to desire and do good. Through this we achieve unity with Hashem [the Chasidic approach].
חוזרים אנו לפי זה, שההויה האמתית היא האלהות, וכל ההויה הירודה ממעלת אלהים עליון איננה כי אם ירידת הרצון בחירתו
הבלתי שלמה, וזה גורם תוספת של גרעון.
We repeat, therefore, that the true existence is Divinity, and all existence lower than the level of supernal God is only a descent of the will in its imperfect choosing, which causes an addition of lowliness.
וסוף כל סוף שכל הטומאה תכלה, והרצון מתוך חופשו יתעלה אל הטוב המוחלט, ויהיה ד' אחד ושמו אחד. והויה זו של חזרת הכל אל האלהות היא השלמות העליונה בהויה, ואין כח להשיג ערכה.
And ultimately all of the pollution will cease, and the will, in its freedom, will rise to the absolute good, and “Hashem will be one and His name will be one.” And this existence of the return of everything to Divinity is the supernal wholeness in existence, and no power [can] comprehend its worth. [עי' הרב קוק בין חסידים למתנגדים עמ' 64-67]
