ישעיהו נ"ח:ג'
לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכׇל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃
מלבי"ם ביאור הענין ישעיהו נ"ח:ג'
למה – והם עוד באים להתוכח מדוע לא יענה ה' תפלתם, הם אומרים למה צמנו ולא ראית (הצום הוא האסיפה שיתאספו הצבור לעיין על הכלל והפרט, לתקן כל עוות ולהסיר כל מכשלה ומי שהיה יודע מאיזה עון היה מודיע אז והיו משתדלים לתקנו, והעינוי הוא מה שהיו מענים נפשם ביום ההוא מאכילה ושתיה לתקן העבר, הצום היה תיקון שלא יחטאו בעתיד, והעינוי היה תיקון חטא העבר וע"כ אמר על הצום ראית ועל העינוי תדע – כי זה הנראה לעינים וזה הנודע ללבב).
משיב להם ה' הן ביום צמכם תמצאו חפץ – ר"ל הצום והעינוי הנעשה בו צריך להיות באמת ובכל לבב, וצריך שיגעול ביום ההוא כל עניניו הבשריים מבלי יחפוץ בהם כלל, לא כן אתם, הלא אתם חפצים חפציכם גם ביום הצום, לבכם חפץ ביום ההוא כל התאות שחפץ ביום אתמול,
וכל עצביכם תנגושו העצב שיש לכם ביום ההוא במה שאתם פורשים מחפצי עולם ותענוגיו, תנגשו אותם בלחץ ונגישה ובהכרח, לא ברצון טוב ונפש חפצה, והצום הוא כמשא כבד עליכם מצפים עת עברו שתוכלו לשוב אל חפציכם.
למה צמנו – שרש צום לא הונח מתחלתו להורות על התענית, אלא תחלת הוראתו קבוץ עם (והוא קרוב לשרש צמם הידוע בערבי, וממנו צומת הגידים – כאשר העיר ר׳ יוסף קמחי – וצמצום, וקרוב לו גם כן שרש עמם שממנו עָם ועִם), והונח לאסיפת העם לתשובה ולתפלה, כטעם כי יצומו אינני שומע אל רנתם (ירמיהו י״ד:י״ב), קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כל יושבי הארץ (יואל א׳:י״ד), וכן קראו צום והושיבו את נבות בראש העם (מלכים א כ״א:ט׳) שהמכוון בו שיושיבו את נבות לדרוש ברבים ולהוכיח את העם על חטאותם, כי זה היה עיקר כוונת יום צום, שיתאסף העם ויתפלל לה׳ וישמע דברי תוכחה, ואחר כך הושאל לשון צום על התענית עצמו, אשר אמנם עקר שמו איננו צום, כי אם ענוי נפש.
Incredible Mussar from the Malbim: It is not enough to fast. One must fast and not even WANT to eat. One shouldn't feel like "When is this going to be over already".
WOW!
