נאמר: "בני ציון היקרים המסלאים בפז" (איכה ד, ב), מאי [מה] פירוש "מסלאים בפז"? אילימא [אם תאמר] דהוו מחפי בפיזא [שהיו מחופים מכוסים ממש בפז], והאמרי דבי [והרי אמרו בבית] מדרשו של ר' שילא: תרתי מתקלי איסתירי פיזא נחות בעלמא [שני משקלות איסרי פז ירדו לעולם], חדא ברומי וחדא בכולי עלמא [אחד ברומא ואחד בכל העולם] אם כן, בודאי אי אפשר היה לחפות את בני ירושלים בפז, שהרי אין די פז בעולם כולו! אלא הכוונה היא שהיו מהוללים ("מסולאים") ביופיים עד שהיו מגנין (משפילים) את הפז ביופיין.
ומספרים: מעיקרא חשיבי דרומאי הוו נקטי בליונא דגושפנקא ומשמשי ערסייהו [מתחילה חשובי הרומאים היו מחזיקים תבליט של חותם והיו משמשים מיטתם] כנגד התמונה היפה, כדי שיהיו להם ילדים יפים כיוצא בה, מכאן ואילך, מזמן המלחמה, מייתו [היו מביאים] בני ישראל ואסרי בכרעי דפורייהו ומשמשי [ואוסרים אותם ברגלי מיטותיהם והיו משמשים מיטתם] כנגדם, משום שהיו יפים כל כך.
היה מעשה שעשו כך לשני ילדים, אמר ליה חד לחבריה [אמר לו אחד לחבירו]: הא, היכא כתיבא [צרה זו, היכן היא כתובה]? אמר ליה [לו]: כפי שנאמר: "גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת" (דברים כח, סא). אמר: כמה מרחיקנא מדוכתא פלן [כמה אני רחוק מהמקום הזה], כלומר, בלימודי שלמדתי, כמה עוד היה לי ללמוד כדי להגיע לשם, לאותו פסוק? אמר ליה [לו]: אינגד פוסתא ופלגא [אם היית מושך דף וחצי] היית מגיע לשם. אמר ליה [לו] הילד ששאלו: אי מטאי לגביה [אם הייתי מגיע אצלו, לפסוק זה] לא איצטריכי לך [הייתי צריך אותך], שהייתי יודע מעצמי שעל כך מדובר בכתוב.
ומה ביאור השאלה והתשובה שביניהם שהיכן זה כתוב בתורה. ואמר רבי חיים [בן הגרי"ז] קודשא בריך הוא אסתכל באורייתא וברא עלמא, התורה היא שורש כל המציאות והצרות של היהודים הן צרות רק כל זמן שלא מוצאים אותן בתורה, אך אם מוצאים אותן כתובות בתורה אין אלו צרות אלא זה קיום התורה כי קודשא בריך הוא אסתכל באורייתא וברא עלמא ובשעת הצרה הגדולה ביותר כאשר יהודי יודע שהיא כתובה בתורה וזה קיום של אסתכל באורייתא וברא עלמא, הרי הוא בשמחה כי אין זו צרה אלא קיום התורה.
תהלים כ"ה:י"ז
