These are memories of Rabbi Professor Dovid Halivni of JTS [who was Orthodox in practice and belief - written by a talmid R' Tzvi Leshem]. A man who went through the gehenom of the holocaust and remained such an Ohev Torah and observant Jew is definitely [I hope and believe] sitting in a very very lichtige Gan Eden [despite the JTS thing].
A nice recollection from here: I then requested a chavrusa with him in the shtaros (Jewish contract law) topics of Ksubos. He said in Chasidic Yiddish, “Naftuli lomer yach veizen vie azoy an amulege Talmid Chuchem hut geflegt lernen k’sibis” (“Naftali, let me demonstrate how a prewar Talmid chacham learned Ksubos”). Without a sefer before him, professor Halivni proceeded to quote the Gemara, Rashi, and Tosfos, of Ksubos’s page 18b, verbatim, and from memory summarized every single comment of P’nei Yehoshua and Haflaah pertaining to the page. He proclaimed, “that is the way to learn Torah!”
Of the most interesting:
He paskened like the Satmar Rebbe against Rav Moshe that the mechitza needs to be higher than the heads of the women.
He was close to Rav Yoel'ish at a certain point.
He classified himself as "Charedi".
He learned in Chaim Berlin and was Rav Hunter's chavrusa for seven years [and still went to the Seminary later!!]
He held that a "pick and choose somewhat Orthodox person" was more kosher to complete a minyan than a Meshichist.
He related that when Jackie Kennedy [JFK'S Rebbetzin] stopped wearing a hat, many frum women also stopped being so makpid. BTW - They say that JFK was the first President to go bareheaded and that changed the entire style in America making it acceptable.
א' מאד העריך את הספר אישים ושיטות לגרש"י זוין ז"ל, ואמר שכדאי שמישהו יכתוב ספר דומה על הרבנים הגאונים שהיו מאז חתימת הספר.
ב': שאלתי אם למדו את ספר קצות החושן בסיגט, והשיב: "הקצות היה חלב האם שלנו"!
ג': אמר לי שבסיגט מאד החזיקו מרבי יצחק אייזיק סאפרין מקאמארנא ז"ל, ושהיה ענק גם בנגלה וגם בנסתר.
ד': בסיגט למדו בעיקר ספר פני יהושע וגם שפת אמת על הש"ס. לעומת זאת, לא למדו 'חידושי ר' חיים הלוי על הרמב"ם'.
ה': אמר פעם שספר שפת אמת עוסק בפשט, ואילו תורת בריסק בפלפול. סיפרתי את זה לראש חבורה בישיבת "מיר" והוא הגיב שההפך הוא הנכון. [ר' דוד צדק - א.א.]
ו': אמר שלדעתו שיטת בריסק מתעלמת מהפשט ברמב"ם, גם כשהרמב"ם גילה את דעתו באופן ברור במקום אחר.
ז': אמר לי שהפירוש הכי טוב לרמב"ם הוא ספר אור שמח לרבנו מאיר שמחה הכהן מדווינסק ז"ל, ומאד שיבח אותו.
ח': מאד החזיק מבעל הנודע ביהודה ז"ל ואמר לי שהוא היה גדול בחריפות יותר מהחתם סופר ז"ל.
ט': כינה לרבי עקיבא אייגר ז"ל "בין הכי חריפים שבאחרונים".
י': העריך את ספר קונטרסי שיעורים לגרי"ז גוסטמן ז"ל בהשוואה ליתר ספרי האחרונים, הוא ראה בו ספר "מדעי" במקצת, כי הוא משתמש גם בירושלמי ובמדרשי הלכה ע"מ לפרש את הבבלי.
יב': תיאר את הגר"ש ליברמן ז"ל כיהודי של אמונה פשוטה, שאינו מתעניין כלל בתיאולוגיה.
יג': היה אומר מפעם לפעם שבעברו הוא היה מקורב מאד לאדמו"ר רבי יואל מסאטמר ז"ל.
יד': פעם סיפרתי לו שיהודי אחד אמר לי שאי אפשר שגוי יוכל ללמוד גמרא, וענה לי "מורטון שמיט [שהיה פרופ' להיסטוריה עתיקה באוני' קולומביה] יודע ללמוד גמרא".
טו': בקשתי ממנו לספר לי על הגר"ל גינצבורג ז"ל, וענה שכשהוא הגיע לסמינר הגר"ל כבר היה זקן וחולה, ולכן הוא לא ממש הכיר אותו [ובכל זאת לאחר פטירתו של הגר"ל, רבי דוד ערך את ח"ד של פירושו לירושלמי מסכת ברכות, בהוצאת בית המדרש לרבנים].
טז': פעם דברנו על גאון אחד ז"ל, [רב חרדי פולני משכונת הארלם שבניו יורק, שגם שימש כמשגיח כשרות ומורה פרטי לתלמוד בסמינר], ואמר לי שעם כל גדולתו, לא ברור "אם הוא יודע מה שאנחנו עושים כאן" [בגישה המדעית לתלמוד].
יז': ספרתי לו שאני לומד את ספר מקדש מעט על הלכות סת"ם לרבי אורי פיבל הלוי ז"ל, אב"ד ברודשין, והיה ברור שהוא מאד מעריך אותו.
יח': שאלתי אותו על פירוש יד פשוטה ליד החזקה של הגרנ"א רבינוביץ ז"ל, ואמר לי שאין בו חידושים גדולים, אבל גם "שא"א לתפוס אותו בטעות".
יט': הראיתי לו ספר פופולרי על ראש ישיבה אחד ז"ל שהוא הכיר, והגיב, "חבל על הנייר".
כו': בפעם הראשונה שהוא ביקר בארץ ע"מ להרצאות בקונגרס העולמי למדעי היהדות, ראה שהסופר ש"י עגנון ז"ל יושב בקהל והיה בעיניו פלא. בחזרתו לניו יורק סיפר על כך לגר"ש ליברמן ז"ל. הגר"ש צחק ואמר, "עגנון תמיד אומר לי שהוא לא מאמין שיש לי תלמידים טובים בחו"ל, ולכן שלחתי אותו לשמוע אותך"!
כז': הוא גדל אצל סבו הרב ישעיהו ז"ל הי"ד כחסיד בעלז, אבל אחר שהתחתן עם הרבנית ציפורה ז"ל [נכדתו של האדמו"ר מויז'ניץ ז"ל], ראה את עצמו כחסיד ויז'ניץ.
כט': הוא פעם דיבר על המילון הארמי-אנגלי של מרקוס יסטרוב [Jastrow Dictionary ] והתפלא על הרמה הטובה של האנגלית של יסטרוב, שהגיע לארצות הברית מאירופה בגיל שלושים ושבע.
ל' שאלתי אותו אם השקפתו בעניין ההתגלות היא דומה לזו של רבי נחמן קרוכמל (רנ"ק) בספרו "מורה נבוכי הזמן", ואמר לי ש"אנחנו" מקפידים על האמונה בהתגלות השלמה של התורה, ולא הרחיב.
ענייני לימוד:
שיטתו א': אמר שהוא לא מבין למה קשה לאנשים להאמין שהאמוראים לא תמיד ידעו בדיוק מה אמרו קודמיהם, כי הרי אפילו בישיבות "מיר" ו"סלבודקה", שהיו קרובות אחת לשניה בליטא, לא ידעו באחת איך לומדים בשנייה.
ב': בשיעורים שלו במכון ללימודים מתקדמים, בתחילת הדיון, היה מרבה לשאול, "מי מדבר כאן" [בגמרא]? ואז היה שואל איפה הדובר מפסיק ומישהו אחר [בדרך כלל הסתם] מתחיל.
ג': לפני שנים רבות אמר לי ש"רק מי שיכול ללמוד פירושי בעל המאור ומלחמות ה' לרי"ף בקלות, כלומר כמו קריאה בעלמא, מוכן להיכנס ללימוד ביקורתי של התלמוד. נ"ל ששמעתי שנים לאחר מכן מד"ר צבי קנרק נ"י, שהוא כבר "הוריד את הרף".
ד': כשיצא לאור המהדורה השניה של ספרו מקורות ומסורות לסדר נשים [תשנ"ד], כתב בהקדמה, "היום ההשגחה...פתחה לפנינו לרווחה את שערי המדע (ודלתי הספריות) ואיפשרה לנו אפשרויות מדעיות אשר לא שערנום מקודם... ומי שאינו משתמש בהם, עתיד ליתן דין וחשבון. (על פי ירושלמי סוף קידושין)". שאלתי אותו למי הכוונה, וענה שכמובן שהכוונה הוא רק למי שמודע לשיטות המדעיות, ומסרב להשתמש בהן. והרגשתי שהוא מתכוון לראש ישיבה מסוים שליט"א [ז"ל].
ה': פעם הראה לי סוגיה שבה נראה שאמורא מגיב לסתם, ואמר: "אפרים [בנו, הרב אפרים בצלאל הלבני שליט"א] ניסה מכאן לתקוף את שיטתי [על איחור הסתם], אבל הוא לא צודק", והראה לי איך שהוא מבין את הסוגיה.
ו': שאלתי אותו איך יכול להיות שיש הבדלים גדולים בין גרסאות בכתבי יד. הוא אמר לי שזה קורה אפילו בדפוסים. אז הוא הראה לי שלוש מהדורות שונות של הירושלמי. בראשונה היתה מילה ארוכה בסוף השורה. בשניה קצרו את המילה, ובשלישית השלימו את המילה למילה אחרת ממה שהיה בראשונה! ואמר שמהשינוי הזה יש נ"מ להלכה (בקודשים)!
ח': אמר לי שכמעט כל חוקרי הספרות הרבנית (חוץ מר' צבי מנחם פינלש ז"ל) החליטו לחקור את ספרות חז"ל חוץ מהבבלי, כי הבבלי היה במרכז הלימוד הישיבתי. אבל הוא נשאר עם הבבלי.
ט': שאלתי אותו למה התחיל לחבר את מקורות ומסורות דוקא על סדר נשים, וענה שבאותו הזמן הוא עסק בסדר נשים [נ"ל במסכת גיטין]. אז שאלתי למה הוא דילג על שבת, עירובין ופסחים בחיבור מקורות ומסורות על סדר מועד, ורק חזר אליהם אח"כ. הוא ענה לי שמכיון שהם עוסקים בהלכה למעשה בענינים חמורים, הוא פחד שאנשים אולי ירצו לפסוק הלכה ע"פ דרכו בפירוש הגמרא, דבר שהוא שלל לגמרי. אצלו לימוד הפשט היה "תורת אמת", ופסיקת ההלכה היתה "תורת חיים", עם כללים שונים לגמרי.
יא': בדרך כלל הוא היה מלמד את המסכת שבאותה העת היה כותב עליה מקורות ומסורות. בסמינר הוא היה מעביר שיעור בימי ראשון באמצע היום. הבניין כולו היה שומם (חוץ מהספרייה) כי יום ראשון הוא יום חופשי, ונראה לי שהוא רצה להעביר בכך מסר שאין חופש מתלמוד תורה. היינו צריכים לשבת עם דקדוקי סופרים ליד הגמרא, כי אמר, "שא"א להתחיל ללמוד לפני שמחליטים מה היא הגרסה הנכונה". היינו לומדים את הסוגייה עם מגוון ראשונים, בדרך כלל למדנו את כל רש"י והתוספות, וגם כל ריטב"א ומאירי. בלימוד [מסכת עירובין] השתמשנו גם בראשון פחות מוכר – ר' ישמעאל בן חכמון. פעם ביקשנו ללמוד סוגיה עם אחרון כדי לטעום מהסגנון הזה ולמדנו עם פירוש הגאון יעקב, תלמידו של הגאון מוילנא. חלק משליטתו בספרות הרבנית, הייתה גם הידיעה אילו ראשונים ואחרונים חשובים במיוחד לכל מסכת. רק לאחר מכן הוא היה מסביר ע"פ דרכו, ואת חידושיו על איך הסוגייה התפתחה. ככה הוא היה מתרץ גם את חלק מהתמיהות של המפרשים. בשנותיו האחרונות, בשיעוריו ב"מכון ללימודים מתקדמים" היה בדרך כלל מתחיל מיד בניתוח הסוגיה לפי שיטתו.
ענייני לימוד: כלליים א': כשישב שבעה על אשתו הרבנית ציפורה ז"ל, סיפר שכנער לקחו אותו לאדמו"ר רבי ישראל מויז'ניץ ז"ל [סבו של אשתו הרבנית] להיבחן, וידע הכל. בסוף האדמו"ר שאל אותו, למה הלכות תשובה מופיע במשנה תורה להרמב"ם אבל לא בשלחן ערוך, ולא ידע לענות. ענה האדמו"ר בעצמו בבדיחותא: "כי הרמב"ם מביא את כל ההלכות, והשלחן ערוך רק את אלה שנהגות בזמן הזה".
ב': נ"ל שסיפר לי שציפורה הייתה נוכחת בבית של הסבא (בחדר אחר) באותו המעמד, והיה דיבור על זיווג ביניהם, אבל הם לא נפגשו כלל. רק אחרי השואה פגש אותה בברוקלין קולג' והתחתנו.
ג': הסתייג מקביעת אחד מחוקרי הקבלה, שהקבלה הושפעה מהנצרות.
ד': אמר לי פעם שישיבת "מרכז הרב קוק" היא ישיבה חשובה עם מסורת מיוחדת.
ה': סיפר לי שבזמן הפולמוס ההלכתי בארצות הברית על הנושא של הפריה מלאכותית, חסידי סאטמר בקשו ממנו לבדוק גרסה בכתב יד של התוספתא [נ"ל], כדי לבסס את הפסיקה שלהם נגד שו"ת אגרות משה. הוא שמח בזה שהיו מוכנים להשתמש בגרסאות בפסיקת ההלכה.
ו': לאחר שכתב בזיכרונותיו [תשנ"ו. ככה היה אומר, "ספר הזיכרונות", ולא אמר "אוטוביוגרפיה"] שהפסיק לעיין בספר נועם אלימלך כשהיה ילד, שאלתי אותו איזה ספר חסידי הוא כן אוהב, וענה קדושת לוי .
ז': בסעודת ברית המילה של בננו מעין זאב נ"י, אמר, "באתי מוכן לברית, אבל לא למעין"! הוא דרש בענייני מקוואות ומעינות, ובאמצע פרץ דיון בינו ובין מו"ר הרב יעקב משה פופקו ז"ל, האם הטהרה במקווה הוי מצוה או רק הכשר מצוה. הוא טען שהיא רק הכשר מצוה והרב פופקו טען שהיא מצוה בפני עצמה.
ח' אמר כמה פעמים שאע"פ שבית שמאי במקום בית הלל "אינו משנה" (ביצה יא ע"ב) ,שיטתם עדיין נחשבת תורה, וגם מי שלומד רק את דברי בית שמאי כל היום עדיין מברך את ברכות התורה. ובזה רמז גם לשיטת הלימוד שלו, שהיה לעיון אבל לא להלכה למעשה.
פסיקות והנהגות א': אמר לי שכשמישהו שואל אותו שאלה הלכתית, הוא פוסק "לפי השלחן ערוך", גם אם הוא סובר אחרת, כי "מן הסתם זה מה שהשואל מחפש".
ב': פעם נכנס בחור לבית הכנסת בזמן שהציבור התפללו קבלת שבת ושאל אותו אם הוא יכול עדיין להתפלל מנחה. הוא הראה לו להתפלל בחדר צדדי, כי אינו ראוי להתפלל תפילה של חול בזמן שהציבור כבר מתפלל תפילת שבת.
ג': אמר לי שע"פ ההלכה מותר "להחזיר שטחים" מארץ ישראל תמורת שלום, קל וחומר משם הוי"ה שנמחק כדי לעשות שלום בין איש ואשתו [בעניין הסוטה, ראו רמב"ם הלכות חנוכה ד:יד], כי שם הוי"ה יותר קדוש מקדושת הארץ [ונ"ל שהתכוון גם ששלום בארץ עולה על שלום של זוג פרטי].
ד': לשואל אחד על ענייני זיווג אמר שאם הוא מקיים את מצוות עונה ביום, יש לסגור את הווילונות לפחות חלקית, כדי שיהיה חשוך במקצת.
ה': אמר לי שהיה עדיף לסמוך על שיטת בעל המאור [מובא בספר התרומות מ"ה, ד] ששמיטה בזמן הזה רק בגדר מנהג חסידות, במקום להזדקק להיתר המכירה, שנראה כהערמה גלויה.
ו': אמר שיש לעמוד לאמירת "מזמור שיר ליום השבת" בקבלת שבת, משום שנחשב "עדות".
ז': אמר לי שהוא סובר כשיטת רבי יואל מסאטמר ז"ל, שהמחיצה צריכה להיות מספיק גבוהה שתכסה אפילו את ראשיהן של הנשים, ולא כדברי שו"ת אגרות משה [א"ח א', ס' ל"ט] שקבע שיעור יותר נמוך ["במחיצה גבוהה עד אחר הכתפיים שהוא י"ח טפחים".]
ט': אמר שלמי שבאמת מרגיש הכרת הטוב לקב"ה על הקמת מדינת ישראל, מותר להגיד הלל עם ברכה ביום העצמאות.
י': אמר לי שמותר לשמוע מוסיקה קלאסית [מוקלטת] בספירת העומר [בבין המצרים?].
יא': פעם בשיעור, תלמיד אחד שם ספר תוספתא מעל ספר תנ"ך והעיר לו שאסור.
יב': בשנותיו האחרונות חזר למנהג החסידי של חגירת גרטל לתפילה, אבל רק בשבת.
יג': נהג לאכול ארוחת בוקר רק בחג הסוכות, ע"מ לברך "לישב בסוכה".
יד': בחול המועד סוכות היה מעביר שיעור בסוכה, ולימד מתוך מסכת סוכה.
טו': פסל רב שלדעתו הקל בשימוש בחשמל בשבת מלהיות מסדר קידושין.
טז': פעם ערך חופה, והיה חסר אחד למניין. היה אפשר להביא יהודי שלא כ"כ הקפיד במצוות [המכונה "דתי לייט"], או חסיד חב"ד "משיחיסט", והעדיף את הראשון.
יח': לאחד ששאל על פערים דתיים בשידוכים אמר שאשתו של אחד ממנהיגי האורתודוקסיה בארה"ב אפילו כותבת בשבת.
יט': לאחד ששאל על שידוך עם בחורה שאין לו איתה שיחה זורמת בנושאים אינטלקטואליים, אמר שלא כדאי להמשיך.
כ': הצדיק מנין "קצר" [ללא חזרת הש"ץ] למנחה של עובדים בספרייה הלאומית ע"מ שלא "לגזול" זמן מיותר מהמעביד.
כא': לשואל שאמר שקשה לו לברך "שלא עשני אשה" הורה שעדיף לדלג על הברכה מאשר לברך נוסח חלופי ["שעשני איש" וכדומה].
כב': פעם סיפר על רב אחד באירופה שסמך על שיטת יחיד של אחד הקדמונים [נ"ל שאמר בעל השאילתות] שחמץ בפסח אינו אסור במשהו, כדי להציל את האוכל של אישה ענייה וזקנה מלהיות חמץ, וראה בזה דוגמה ראויה של מורה הוראה.
כג': בסמינר בשנים אלה התפילות של ימות החול היו עם מחיצה, אבל התפילות בשבת התקיימו באודיטוריום, בהפרדה בין גברים ונשים, אבל ללא מחיצה. הוא היה יושב בקצה של עזרת הגברים, בריחוק מהנשים, אחרי עמוד, וכך נהגו גם חסידיו.
כד': אמר לתלמידיו בסמינר שמי שרוצה להימנות על אנשיו חייב להצטער אם מפספס את תפילת מנחה ולסרב להאמין בתורת התעודות של ביקורת המקרא. והבנתי שכוונתו שחייבים להקפיד גם במצוות וגם בעניני אמונה.
כה': נ"ל שאמר שיש להגיד "אבינו מלכנו" בתפילת מנחה בתענית אסתר.
כה': שאלתי אותו אם מותר לרשום הערות בגיליונות של ספרי קודש, וענה לי "עדיף שלא, אם באמת חייבים, רק בעיפרון".
כו': כשהייתי צעיר, חזרתי לשורשיי החסידיים. בעקבות כך שאלתי אותו אם עלי להפסיק לאכול געברוקט (מצה שרויה) בפסח. הוא ענה לי, "אם לא הפסקת עדיין – אל תפסיק". אז הוא סיפר שאדמו"ר אחד צעיר ש"לא אכל געברוקט", היה אוכל מאותה הצלחת יחד עם אמו, שכן אכלה געברוקט. עד ליום הזה בני משפחתי מכירים טובה רבה לגר"ד על פסיקה זו שנתן לי.
יג סיפורים קצרים ואמירות שונות
א': סיפר לי פעם שלפני השואה, בישיבות שבהונגריה, ערב ליל טבילה של אשת אברך, אותו אברך היה ממציא איזו תירוץ לחזור הביתה מוקדם ע"מ להיכנס למצב רוח נכון לקראת הזיווג, כי "אי אפשר להיות עם אשתך כשהראש שלך בתוספות".
ב': פעם אמר לי שבסיגט, בלילי חג השבועות, כשהאדמו"ר היה קורא את התנאים והכתובה שבין הקב"ה ובין עם ישראל [מרבי ישראל נג'ארה ז"ל], כל הקהל התרגש מאד.
ג': פעם פגשתי מישהו שלמד איתו בישיבת "חיים ברלין". אותו יהודי סיפר לי שבישיבה כולם ידעו שהוא בקי בש"ס ופוסקים, אלא שהוא לא היה חזק בספרא. כשסיפרתי לו את זה צחק ואמר, "אם באמת הייתי חלש בספרא, הרב הוטנר לא היה לומד אתי בחברותא במשך שבע שנים"!
ד': לפעמים הייתי שואל אותו אם רב זה או אחר באמת היה גדול בתורה. כמה פעמים ענה לי, "כן, גדול, אבל לא גדול כמו הרב ליברמן"! אמר לי שהרב פרופ' א"א [לואיס] פינקלשטיין ז"ל היה גאון, ושהרב פרופ' מקס קדושין ז"ל היה תלמיד חכם גדול.
ה': סיפר לי שבכתבה עליו בעיתון ה"ניו יורק טיימס" [1977], הוסיפו לו עניבה בתמונה המשפחתית מאירופה, והוא חשב שזה מוזר ומיותר.
ו': פעם שאלתי אותו איך התמונה המשפחתית [שהייתה תלויה במשרדו בסמינר, ואח"כ בדירתו בירושלים] שרדה את השואה. הוא הסביר שעוד לפני השואה אחד מבני המשפחה שלח אותה לקרוב משפחה שכבר היגר מאירופה, ושנשתמרה אצלו.
ז': עד שהוא לא פרסם את ספר הזיכרונות שלו, כמעט שלא דברנו על השואה. מאז, דברנו על השואה פעמים רבות.
ח': הוא מאד אהב לדבר בלשון הקודש, ומאז שעלה ארצה כמעט ולא דבר אתי עוד באנגלית. אבל כשהוא היה משוחח ביידיש היה ניכר כמה הוא מתענג גם על שפה זו. ופעם הוא אפילו נתן הרצאה על הנושא של שפת היידיש.
ט': פעם הפגשתי בינו ובין אחייני, יהושע נ"י, שהוא בעל פאות ארוכות. רבי דוד שאל אותו "האם אתה חרדי" ואחייני ענה בשלילה. ואז אמר לו ר' דוד: "אבל אני כן חרדי"!
י': בכל חתונה שהיה נמצא בה, השלחן שבו הוא ישב בסעודת המצווה היה מלא אנשים מסביב שרצו לשוחח אותו, בחינת תל תלפיות שהכל פונים אליו [ראו ברכות ל ע"א]. כמו כן בשנים שהיה יושב כל יום בספרייה הלאומית, רבים היו "עולים לרגל" ע"מ לשוחח אתו.
יא': אחרי שבננו הצעיר התחתן, ונשארו בנותינו עדיין פנויות, אמר "רק עוד שלוש כתובות לקרוא"!
יב': שאלתי אותו האם הוא רוצה לבקר בסיגט וענה: "ראיתי את סיגט בתפארתה, למה לראותה בחורבנה"? אבל בנו הרב אפרים שליט"א כן נסע לשם.
יג': פעם סיפרתי לו שאני הולך ברגל רחוק להתפלל בבית כנסת של ברסלב בליל שבת, ואמר, "אם כבר הולכים כ"כ רחוק, כדאי ללכת לכותל להתפלל במנין של ויז'ניץ"!
יד': כששמע שהרב משה טברסקי הי"ד [בנו של האדמו"ר מטולנה ז"ל] נרצח בפיגוע בהר נוף, מיד הגיב, "אוי,עטרה [הרבנית טברסקי, אימו של הנרצח] עדיין בחיים"!
טו': בשנות השמונים כבר התחיל לחשוב על עליה לארץ. הוא שאל את תלמידו הרב פרופ' גרשון ביקון שליט"א, כמה כסף צריכים להרוויח על מנת להתפרנס בצורה סבירה בארץ ישראל, וענה לו, כאלף דולר לחודש.
טז': אחרי הפסקת החשמל הגדול בניו יורק בקיץ של תשל"ז, נפגשנו למחרת בבוקר באקראי בפינת רחוב ברודווי ורח' 116, וטיילנו ברחוב ברודווי בצד המערבי לכיוון דרום לראות את כל ההרס והחנויות שנבזזו בלילה.
יז': אמר לי פעם שאחרי שג'קי קנדי [אשת הנשיא ג'ון קנדי] התחילה להופיע בפומבי ללא כובע, שחלק מהנשים האדוקות בארה"ב התחילו לזלזל יותר בחיוב כיסוי הראש.
יח': הראיתי לו שכתוב בספר Larger than Life לרב ש"ש דויטש שליט"א, שרבי דוד אמר שהרב הוטנר ז"ל לא הסכים שתלמידי ישיבת "ר' חיים ברלין" ילכו להלווייתו של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש ז"ל, ואמר שהוא אינו זוכר אם זה אמת או לא.
