בספר משלי (יב, כח) "באורח צדקה חיים ודרך נתיבה אַל מות". שלמה עליו השלום רצה לומר כאשר עושה האדם צדקה יש לו חיים, מפני כי עיקר הצדקה שנותן חיים לעני. וכמו שהוא מחיה העני, בשביל זה ראוי אל החיים* גם כן. ואמר "ודרך נתיבה אל מות", כלומר כאשר הולך האדם בדרך נתיבה, מבלי שיטה ימין ושמאל חוץ לנתיבה, ואז אל יגיע לו מות כלל. ומה שאמר "באורח צדקה חיים", וכאן אמר "אל מות", כי הכל הוא ענין אחד, רק שאצל כל אחד זכר הטעם; כי אצל הצדקה שהיא חיים, אמר כאשר ילך באורח צדקה יהיה לו חיים גם כן. וכאן אמר "אל מות", כי כאשר אינו סר מן היושר, אל יגיע לו גם כן מות. כי המות הוא כאשר יוצא חוץ מן היושר, והוא נוטה אל הקצה, ואז יגיע לו הקצה גם כן, הוא המות. וכאשר נשאר בנתיבה, לא יגיע לו מות.
Regarding the Book of Proverbs (12), on the subject of tzedakah, life, and the path to death: Solomon, peace be upon him, wished to convey that when one is engaged in tzedakah, that person is infused with life, because the essence of tzedakah is to channel life into those stricken with poverty–to infuse them with life–and just as the person giving tzedakah receives life, so too do the poor, who are worthy of sustenance. Solomon said, too, that on the path to death–that is, when one walks on such a path without deviating from it, veering neither right nor left–death will not greet a man at all [if the path is properly followed]. And as far as what Solomon said regarding tzedakah and life, he spoke similarly on the matter of death. For everything is but one thing. For each remembers the taste. He said that one engaged in tzedakah–which is the infusion of life–will, in turn, be infused with life, and that regarding death, one who does not depart from the path of righteousness will not meet his death.
ואצל הצדקה אמר לשון "אורח", כי האורח הוא רחב. כי לפעמים יתן לעני צדקה, ולפעמים לא יתן, ובשביל כך לא נקרא שהוא סר מן דרך הצדקה. והוא כמו האורח, שהוא דרך רחב, כי אף אם יטה קצת, אינו סר מן דרך הצדקה לגמרי, עד שהוא יוצא לגמרי מן הצדקה, שלא יתן כלל, אז נקרא שהוא סר מן דרך הצדקה לגמרי. אבל הנתיב הוא קצר ואינו רחב, וכאשר הוא יוצא וסר מן הנתיבה מעט, הוא סר ממנה לגמרי. וכך אם יוצא האדם לילך אחר יצרו לסור ימין* ושמאל, תכף שהוא נוטה מזה הוא מגיע למות. וכן אמר במקום אחר (משלי ח, כ) "באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט". קרא הצדקה "אורח", כי האורח הוא רחב, כי אף אם יטה מעט, אינו סר בשביל זה מן האורח. אבל המשפט, כאשר הוא נוטה אפילו מעט מן המשפט, הוא קלקול המשפט והדין, כי הדין והמשפט אין לו לצאת ממנו כלל. ולכך נקרא "נתיבה", שהנתיבה הוא קצר, ובדבר מה שהוא יצא ממנו נקרא שסר מן הנתיבה. ואמר כי דבר* זה שאינו יוצא כלל מן הנתיבה, בשביל כך "אל מות", שמסולק מן המות.
And regarding tzedakah, it is said in the language of 'guest,' for the guest is broad. Sometimes one may give tzedakah to the poor, and sometimes one may not give, and for this, it is not considered that he has departed from the path of tzedakah. It is similar to the guest, who is a wide path, for even if he veers a little, he does not completely depart from the path of tzedakah until he completely withdraws from tzedakah and does not give at all. Then it is considered that he has completely departed from the path of tzedakah. But the path is short and not broad, and when one exits and deviates a little from it, he has completely departed from it. And thus, when a person goes after his inclination to turn right and left, as soon as he veers from it, he reaches death. And it is said elsewhere (Proverbs 8:20), 'I walk in the way of righteousness, in the midst of the paths of justice.' Tzedakah is called 'path,' for the path is broad, for even if one veers a little, he does not depart from the path for this reason. But judgment, when it even slightly deviates from the judgment, it is a corruption of judgment and justice, for judgment and justice should not depart from it at all. Therefore, it is called 'path,' for the path is short, and when something veers from it, it is called that it has departed from the path. And it is said that this matter that does not depart at all from the path, for this it is 'towards death,' which is removed from death.
ועוד נקרא הצדקה "אורח", כי הצדקה בני אדם הרבה עושים אותה, ולפיכך אמר "באורח צדקה חיים", שהאורח הוא רחב, והרבה* הולכים באורח הצדקה, ודבר זה יתבאר בנתיב האמת (פ"ג) כי בני אדם מוכנים אל הצדקה. וכן מה שאמר (משלי ח, כ) "באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט", אצל הצדקה אמר "אורח", שהוא רחב, כי רבים דורכים בו. ואצל המשפט אמר לשון "נתיב", שהוא קצר ואינו רחב, כי המשפט צריך שיהיה משפט אמת, והאמת אין בני אדם מוכנים לו, כמו שהתבאר בנתיב האמת (פ"ג). אבל "דרך נתיבה", דהיינו מה שהאדם הולך ביושר, ואינו יוצא מן הדרך, אף כי יצר הרע מסית את האדם, וזה הדרך נקרא "נתיבה", שאינו רחב, ואין רבים הולכים בזה הדרך, רק מעטים, ובנתיבה זאת "אל מות", כמו שהתבאר.
