From a frum website:
We can no longer remain silent while the kavod of our shul is publicly trampled. The behavior taking place in our shuls during davening has crossed every line of decency. It is shocking, disgusting, and an absolute chillul Hashem.
Have we fallen so incredibly low that people are no longer embarrassed to commit a blatant dvar issur in public for all to see?
To stand in a Tallis (and tefillin on weekdays) facing the Shechinah, while casually holding and sipping a hot drink is a total slap in the face to the Ribono shel Olam. We are supposed to be accepting the ol malchus Shamayim, but instead, we are treating the shul like a boardwalk cafe.
Look in the Mirror:
No Shame in a Public Aveirah: The poskim state explicitly that drinking after Baruch She’amar is an issur [see below...]. Yet, people openly parade their coffee down the aisles, completely unbothered that they are doing an aveirah in front of the entire kehillah. Where is the basic boosha (shame)?
Zero Self-Control: Is the addiction to caffeine so severe that you literally cannot finish your coffee before davening? If you cannot wake up ten minutes earlier to drink your coffee like a civilized person, stay in the coffee room.
A Complete Zilzul: You would never dare walk into a courtroom or a meeting with a king holding a cup of coffee. Yet, standing before the Melech Malchei HaMelachim, you feel entirely comfortable sipping a latte. It is a sickening display of disrespect.
This massive Chillul Hashem must stop today. If you cannot respect the Ribono shel Olam, at least respect the tzibbur trying to daven. Leave the coffee outside the doors, or do not come inside until you are done.
A Pained Member of the Kehillah
האם מותר לאדם לקחת מים באמצע פסוקי דזמרה (אחר ברכת ברוך שאמר) ולברך שהכל. והאם הדין ישתנה כאשר האדם צמא וחוסר השתיה מפריע לו לריכוז בתפילה.
על פניו אין להתיר שהרי הגמרא במסכת ברכות (י, ב) אומרת: "א"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י מאי דכתיב לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם (א"ד) א"ר יצחק א"ר יוחנן א"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גוך אל תקרי גויך אלא גאיך אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים". וכן פסק הרמב"ם בהלכות תפילה (ו, ד): "אסור לו לאדם שיטעום כלום... עד שיתפלל תפלת שחרית". לכאורה תפילת שחרית הכוונה לתפילת שמונה עשרה.
אלא דאף שהרמב"ם כתב דלא יטעום כלום, מפורש מצינו בשולחן ערוך (פט, ג) כי "מים מותר לשתות קודם תפלה" (דלא שייך בו גאוה). ויל"ע האם זהו גם בפסוקי דזמרה.
לכאורה כן, היינו שאסור יהא לברך על המים בפסוקי דזמרה, דהרי אסור להפסיק בדיבור משהתחיל את ברוך שאמר (שולחן-ערוך נא, ד). ופסק הרמ"א (נא, ד): "ואפי' לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך שאמר לישתבח (ב"י בשם כל בו)". וסיבת האיסור להפסיק, מפני שהן כסמוכות, ולכן הברכה אינה מתחלת בברוך כמובא בתוספות בברכות (מו, א) ובפסחים (קד, ב). וכן איתא במגן אברהם (נא, סק"ג) ובמשנה ברורה (נא, סק"ו). וע"ע בביאור הגר"א (נא, סק"ד). אלא דיל"ע, במה שכתב המשנה ברורה (נא, סק"ח) דמותר בין ברוך שאמר לישתבח (במקום דסליק עניינא): "כל ברכת הודאה מותר לברך".
ונראה לי דאין היתר לברך שהכל באמצע פסוקי דזמרה, דהרי אף את ברכת אשר יצר, בקושי התירו לברך. שכן מצינו שפוסקים רבים החמירו שאין לברך. והכי העלו להחמיר החיי אדם (הובא בביאור-הלכה נא ד"ה צריך), התהלה לדוד (נא, סק"א). וע"ע בכף החיים (סקכ"ח) שיברך אחר ישתבח. אולם העיר שיש שהתירו לברך, אך רואים אנו כי בעייתיות יש להפסיק אף לברכה שנתחייב בה, והכי העלו להקל לגבי אשר יצר: המשנה ברורה (נא, סק"ח), באר היטב (נא, סק"ג בשם הגנת ורדים), ערוך השלחן (נא, ו). וע"ע בשו"ת אגרות משה (ד, יד), בשו"ת ציץ אליעזר (יא, ד), שו"ת יביע אומר (ד, ד) ושו"ת אור לציון (ח"ב ה, ב).
אולם אחר ישתבח, הדין יותר קל (ולכן יש להימנע אף כשהוא חלש עד אחר ברכת ישתבח). שכן מצינו שפסק הרמ"א (נד, ג) שמותר להפסיק בין ישתבח ליוצר לצורך רבים או לפסוק צדקה, ומבואר שם במשנה ברורה (סק"ו) דה"ה לכל דבר מצוה. ולפי"ז, בנידון דהוי לצורך תפילה שיוכל להתפלל ולהתרכז, זה אינו גרע מהפסקות אחרות. והאיר עיני הגר"מ פטרפרוינד בזה, כי בשו"ת אגרות משה (אורח-חיים ב, טז) אסר לומר 'ברוך הוא' באמצע פסוקי דזמרה, אך התיר לאומרו בין ישתבח ליוצר.
בשו"ת רבבות אפרים (ו, כט) כתב בזה: "איך הדין בברכה לשתות מים, והנה אם הוא אנוס וחלש ומרגיש שמוכרח לשתות אז בודאי זה אונס ומותר, אבל אם הוא רק צמא מאד שקשה לו להתפלל ולהוציא המילים בפיו אם מותר לו לשתות, ועדיין לא מצאתי ישוב לזה". וכ"כ בשו"ת ויצבור יוסף (ב, יז) להתיר לשתות ולברך בפסוקי דזמרה רק במקום אונס ומחמת חלישות. וע"ע בשו"ת ויברך דוד (א, יד).
בספר התפילה והלכותיה (ח"א טו, מז) כתב בזה: "מי שבירך על קפה או תה לפני ברוך שאמר, ולא סיים את השתיה, ורוצה להמשיך לשתות באמצע פסוקי דזמרה, לכתחילה אין להקל בזה, כיון שיש לחוש גם במעשה בלבד (בלא דיבור) משום הפסק. אך במקום צורך גדול המיקל בזה יש לו על מה שיסמוך" (וכן נקט בשארית יוסף בהל' פסוקי דזמרה). ומשמע דכל ההיתר הוא לברך לפני תחילת פסוקי דזמרה (לפני ברוך שאמר).
בספר פסקי תשובות על המשנה ברורה (נא אות ט) כתב: "וכל שכן שאין לברך על איזה מאכל או משקה, כשאין הכרח לכך מחמת צורך בריאות או חולשה שקשה לו להתפלל". ויש להוסיף דהיכא שהותר לו לברך ברכת שהכל בין ברוך שאמר לישתבח, אזי עליו לומר לפני ברכת שהכל את הפסוקים ברוך ה' לעולם אמן ואמן עד ויברך דוד, כפי שכתב המשנה ברורה (נא, סק"ז) לענין המפסיק בפסוקי דזמרה, וזו לשונו: "וכשצריך להפסיק מפני איזה אונס או בכי האי גוונא... צריך לומר קודם שידבר אלו הפסוקים ברוך ד' לעולם אמן ואמן וכו' עד ויברך דוד, וכשיחזור להתחיל ממקום שפסק יאמר ג"כ אלו הפסוקים דהוי כמו ברכה לפניו ולאחריהם".
בשו"ת מציון תצא תורה (ח"א עמוד לו) נשאל הגר"א נבנצל: מי שהוא צמא מאוד באמצע פסוקי דזמרה, האם הוא יכול שיוכל ולשתות או לא. והשיב "לא".
וכתב לי ידידי הגר"מ פטרפרוינד, בהאי לישנא:
ומיהו בנדו"ד מיירי שאין זה צורך מצוה בעלמא, אלא בצורך התפילה עצמה, שיוכל להתפלל יותר טוב כיון שבמצבו הנוכחי מפריע לו חוסר השתיה בכוונת התפילה, ובכה"ג נראה דשרי להפסיק ולברך ולשתות. ועכ"פ נראה דלא גרע ממה שהתירו הפוסקים להפסיק בפסוד"ז בהרבה דברים, כגון לברך באמצע פסוקי דזמרה את ברכות ההודאה.
אחת הראיות שלו להתיר לשתות ולברך שהכל במקום צורך, היא ע"פ דבריו של שו"ת אגרות משה (אורח-חיים א, כב) שהתיר להכריז באמצע פסוקי דזמרה למתפללים הצריכים לדעת באיזה דף נמצאת התפילה, את המיקום, וביאור שזה בגלל צורך התפילה. ועיי"ש שביאר דטעמו דכיון שבפסוקי דזמרה איסור ההפסק אינו כמו בקריאת שמע שהוא מצד עצמו, אלא דהוא מצד הברכות, שצריך להסמיך את ברכת ישתבח לברכת ברוך שאמר, א"כ כשזה לצורך התפילה אין איסור. וגם מצד הפסק בין הברכה למצוה אין חשש, דהרי זה כמו שמותר להפסיק בין ברכת המוציא לאכילה לצורך הסעודה.
וע"ע בשו"ת בנין אב (ו אורח-חיים א) הנדן בהפסק בפסוקי דזמרה במעשה ללא דיבור (וכן בשתיה). וע"ע בשו"ת שואלין ודורשין (ח, ז אות א) הנדן בשתיה באמצע תפילה.
והוסיף לי בזה בעל שו"ת אורחותיך למדני, בהאי לישנא:
לענ"ד דין שהכל הוא יותר קל מדין אשר יצר, שהרי אשר יצר הוא יכול לברך אותו אחר ישתבח כמבואר בכה"ח, ולדעת ורחינה דעת (ד, ה דף לב) בשם המנוקי יפה מראה יכול לברך אותו עד שעה וחומש, וא"כ הוא יכול לברך אף אחר התפילה. אולם לגבי ברכת שהכל הוא מוכרח לברך קודם השתיה, ולכן אם מותר לו לשתות כדי שהוא יכול לכווין בתפילתו, ממילא שהוא יכול לברך על השתיה...
ולענ"ד אין להחמיר כולי האי, שהרי אם "צמא מאד שקשה לו להתפלל", ודאי זה מבטל כוונת תפילתו, ולכן השתיה היא לצורך כוונת התפילה, וממילא היא מותרת ואין זה נחשב הפסק. וכבר מצינו שאף שאסור להפסיק בין ברכת המוציא ואכילת הלחם, מ"מ אם הוא לצורך לפת או הסעודה כמו להביא מלח וכדומה, שאין כאן הפסק. ולכן אף בפסוקי דזמרה השתיה וברכת שהכל הן לצורך התפילה, והן אינם הפסק. ואע"ג שלגבי הפסק אחר ברכת המוציא לצורך הסעודה, לדעת הכלבו והרמ"א זה רק בדיעבד ולא לכתחילה, מ"מ הפסק בפסוקי דזמרה הוא קיל טפי כיון שאין בשתיית המים באמצע פסוקי דזמרה הפסק בין הברכה ומה שהוא מברך עליו. ולכן נראה שאף לכתחילה מותר לשתות המים. וק"ו לדעת הרמב"ם בפאר הדור (קמז) שכתב "אין שום איסור בברכה על הציצית ותפילין בתוך המזמורים, שאין הפסקה כזאת בפסוקי דזמרה אסורה, ואינה תפלה ולא קריאת שמע עד שיאסור הפסקה כזאת". וזה אף שאין הציצית לצורך התפילה כמו תפילין. ועיין ביביע אומר (ו, ד אות ג) שר"ל שאף מרן מודה לדעת הרמב"ם שמותר להפסיק בין מזמור למזמור. ולכן נראה שמי שמחמיר בדין זה הוא בכלל חומרא דאתי לידי קולא, דהיינו החומרא בדין הפסק מביא לידי קולא בדין כוונת התפילה. ואיך הוא יכול לברך על הזמירות "מלך מהולל בתשבחות", אם הוא לא היה יכול לכוין לשבחות, מפני הצמא.
העולה לדינא: רק אם הוא אנוס וחלש ומוכרח לשתות אז יברך שהכל על המים בין ברוך שאמר לישתבח. וכן, מי שמצוי במצב כזה שלא יכול לכוון כלל בתפילה יש מקום להתיר (אולם לרוב, המציאות מוכיחה כי בני האדם יכולים להמתין עד אחר תפילת שמונה עשרה או לכל הפחות עד אחר ברכת ישתבח. וכן, באנשים שזה מצוי אצלם ידאגו לשתות לפני כמובא בהערה).
