חידושי רבנו חיים הלוי חידש, דלא שייך בעדות מלקות דינא ד'כאשר עשה'. דכיון דמלקות הוי רק בפני בית דין, הרי כשהוזמו העדים ואיגלאי מילתא דלא נתחייב מלקות מעולם, ממילא לא חשיב 'כאשר עשה', דמה שהלקוהו בית דין אינו אלא כחבלות בעלמא. ומכל מקום מיקרי זה 'כאשר זמם לעשות', דלעניין 'כאשר זמם' דיינינן דכל שאילו היתה עדותן אמת הרי זממו לחייבו, עיין שם.
וכבר תמהו התמהים, דמנא לן דהחיוב 'כאשר זמם' הוא מה שזממו לגרום עליו חיוב? והא יש לומר ד'כאשר זמם' הוא מה שזממו לצערו, ואם כן גם במלקות - אף דאין על ההכאה תורת 'מלקות' (מצד הדין), מכל מקום על כל פנים רצו לצערו בצער הזה וזהו 'כאשר זמם', וכן כשציערו אותו ממש הוי 'כאשר עשה'."
