אחד מאנשי המחתרות שלדאבון לב לא שמר שבת עבד בחברת החשמל כולל בשבת קודש רח"ל. באחת השבתות אירעה תאונת עבודה ואותו אדם מת במקום והוא עודנו בגיל צעיר. ככלות השבת התאספו בני משפחתו וידידיו להלווייתו וכיבדו את רבי ארה לוין להספיד. אין צורך לתאר את הסיטואציה המורכבת שעמדה בפניו בבחינת "אוי לי אם אומר או לי אם לא אומר". אולם הוא נעמד בזקיפות ללא מורא פתח ואמר "נאמר בתורתנו הקדושה מחלליה מות יומת והנפטר זכה לקבל את עונשו מיד משמים. כעת עלינו להתעורר ממה שאירע ולהתחזק ביתר שאת בשמירת שבת כהלכתה".
וכך הוסיף לומר להם עוד דברי מוסר וחיזוק. הנקודה המדהימה לא פחות היא העובדה שלא נשמע אף ציוץ קל מפי השומעים ובהם כאמור אף בני משפחתו הקרובים אשר מתם מוטל כעת לפניהם כי אכן זו היתה דרכו הייחודית לדעת מתי ללטף ומתי להצליף וכך הצליח בחכמה להשפיע ולקרב תועים לאביהם שבשמים כך זכה שהיו דבריו היוצאם מן הלב נכנסים אף לליבות הרחוקים מדרך התורה.
