"אם תדין עצמך – תחיה"
"צֶדֶק זֹה מִדַּת דִּינוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר 'צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף', וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ 'לְמַעַן תִּחְיֶה' – אִם תָּדִין עַצְמְךָ תִּחְיֶה, וְאִם לֹא – הוּא יָדִין עָלֶיךָ וּתְקַיֵּם בְּעַל כָּרְחֲךָ."
(רמב"ן)
יסוד מוסד זה, אשר שנינו בלשונו הטהורה של הרמב"ן, היה פנינה שגורה בפי קודשו של מורנו הגאון הצדיק, רבי גדליה אייזמן זצוק"ל – משגיח ישיבת "קול תורה" – במשאותיו הנשגבים בימי חודש אלול.
כה כבירה ונישאה מדרגת האדם, עד שהקדוש ברוך הוא מתייחס אליו כאל מי שההנהגה כולה מופקדת בידיו והכל תלוי בפתחו. מכוח מעלה זו, רשאי האדם לפנות כלפי מעלה ולהשתרע בתפילה:
"אכן, מידת הדין עמדי מוכרחת היא; ואולם אנכי אקבל על עצמי את תפקיד ההנהגה העליונה – ואעשה דין בעצמי."
אף שבוודאי אין ערוך וערך לדין שדן האדם את עצמו לעומת הדין הנורא שמשמים, מכל מקום יתרון עצום ואיכותי שמור לדין העצמי: הוא נבע מתוך בחירה חופשית ומרצון פנימי, ולא נכפה על האדם בעל כורחו. יתרון סגולי זה מעלה את שוויו למעלה למעלה.
על כן, מוטל עלינו לשנן אמת זו בלבבנו: כל פעולה קטנה ככל שתהיה שאנו עושים למטה בכיוון של דין וביקורת עצמית, נודעת לה חשיבות כבירה ואדירה במרומים. מעשה זה עולה עד כדי גדר של "מחיה מתים" ממש – שכן במידה שהאדם דן את עצמו, הרי הוא נכנס תחת כנפי הבטחת הכתוב: "אם תדין עצמך – תחיה".
מהות הדין והתוכחה
ומעתה יש לתמוה: מאיזה מין הוא אותו הדין שדן האדם את עצמו?
אמרו חז"ל (בראשית רבה צ"ג, י"א):
"רבי אלעזר בן עזריה אמר: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה!"
ולכאורה קשה: הלא בסדר הדברים, תחילה מוכיחים את האדם על פועלו ורק לאחר מכן מעמידים אותו בדין. אם כן, מדוע הקדים התנא את "יום הדין" ל"יום התוכחה"?
יישב את הדברים הסבא מקלם זצוק"ל (חכמה ומוסר, חלק ב', מאמר רכ"ג):
עצם התוכחה היא היא החלק האיום והנורא ביותר של הדין. כאשר האדם נפטר מן העולם הזה ועולה לגנזי מרומים, עומד הוא לנוכח האמת הטהורה והמוחלטת. הנפש האלוקית, שמצד טבעה מכירה באמת זו, מתייסרת אז בייסורי מצפון עזים ונוראים על שחיה בעולם הזה בניגוד מוחלט לתכלית האמת. כשהוא מתוודע לגודל הביזבזון של ימי חייו, ולאופן שבו היו שרויים בערפלי השקר – מתמלאת נפשו ייסורים הקשים משאול.
נמצאנו למדים, כי התוכחה אינה רק פרוזדור לדין, אלא עמוק מכך – היא תמצית הדין עצמו.
המסקנה למעשה
תפקידנו הרוחני בעת הזו הוא להשתלם בלימוד המוסר, לערוך חשבון נפש נוקב, ולהוכיח את עצמנו בצורה כזו שתטלטל את נפשנו ותעורר בנו את ההכרה הברורה והפוערת: עלינו להשתנות.
