כשחזר הרבי מסאטמאר מנסיעתו לארץ ישראל בשנת תרצ"ב לפ"ק סיפר ביום השבת בעת עריכת השלחן בגעגועין מנסיעה זו וראו אז עליו גודל חיבתו לארץ הקודש בין הדברים סיפר גם שהוא ביקר אצל המקובל הנודע הרה"ק רבי חיים שאול הכהן דוויק זללה"ה ומצאו יושב ולומד קבלה בעל פה כי הוא היה פגי נהור ויבקש ממנו רבינו הק' שיברכו אך הוא לא הבין את דבריו וחשב שרבינו הק' רוצה לברכו וכפף את ראשו כדי שיוכל להניח ידיו עליו ולברכו אך אז אמר לו רבינו הק' שאדרבה כוונתו היתה שהוא יברך אותו ומיד הרים ראשו והניח את ידיו על ראש רבינו הק' וברכו והפליא רבינו הק' את מדת ההשתוות שלו איך לא היה שום חילוק אצלו אם הוא המברך או המתברך לא.