תלישא קטנה - ההצטיירות המלאה הוד וגודל מחזון אין סוף, לאור וחיי עולמים.. ולהכניס את תכונת השירה המתעלה מעל כל גבולים בתכונה נפשית מקוצבה, יתואר האור המחיה את רוח השירה בתור אור נתלש בתלישא קטנה, חלקים חלקים, נתוקי אורות, הקצבות צלילים, נצוצי אורות, זרזיפים עליונים, שמהם עולמים רבים יתכוננו..
תלישא גדולה - בלא ההגיון של ההתלשות הכללית, ממקור המקוריות של נהר הפלגים של האורה של אור האורים העליונים, אשר נשגב שמו לבדו, אי אפשר לשום רצון לצייר שום שאיפה ושום המשכה נפשית, ומי הוא הנותן לנו את התעצומה השירית המתנשאת לרום עולמים, המשוטטת באויר טהור של צחצחות אין סוף, רק ההרגשה העליונה של התלישא הגדולה, של הנתקת האור הכללי המחולל כל ומקיף כל מסגולת שרשי אור אורותיו, ומקור השלמות העליונה של זיו חייו, שכל הניתוקים הקטנים מדודי השיעור ומוגבלי החוג הם הם תולדותיו, פארותיו, וענפיו.
"תלישא קטנה - ההצטיירות המלאה הוד וגודל מחזון אין סוף, לאור וחיי עולמים.."
הסבר: התפיסה המלאה, המלאה בהוד ושגב, שמגיעה מההסתכלות (החיזיון) באור האינסופי, מיועדת להביא אור וחיים לכל העולמות.
"..ולהכניס את תכונת השירה המתעלה מעל כל גבולים בתכונה נפשית מקוצבה.."
הסבר: כדי שנוכל לחוות את השירה וההתלהבות הרוחנית – שטבען המקורי הוא בלתי מוגבל ועולה על כל גבול – בתוך הנפש האנושית שהיא בעלת גבולות, מידות וקצבים מוגדרים ("תכונה נפשית מקוצבה"), יש צורך בתהליך של הנגשה ותרגום.
"..יתואר האור המחיה את רוח השירה בתור אור נתלש בתלישא קטנה, חלקים חלקים, נתוקי אורות, הקצבות צלילים, נצוצי אורות, זרזיפים עליונים, שמהם עולמים רבים יתכוננו.."
הסבר: בשל הצורך לתרגם את השפע האינסופי למשהו שהנפש המוגבלת יכולה לספוג, האור האלוקי המחיה את השירה נתפס אצלנו כמי ש"נתלש" מהמקור האינסופי שלו במנות קטנות ("תלישא קטנה"). הוא מגיע אלינו בחלקים, בנתחים של אור, בצלילים מדודים, בניצוצות ובטפות קטנות ("זרזיפים"). דווקא מהחלוקה הזו לפרטים קטנים ומוגדרים, נבנים ומתכוננים עולמות רבים.
חלק ב' (פיסקה יא): "תלישא גדולה" – השורש הכללי של ההתנתקות והכוח לשאוף למעלה
"יא. ראש מילין - תלישא גדולה - בלא ההגיון של ההתלשות הכללית, ממקור המקוריות של נהר הפלגים של האורה של אור האורים העליונים, אשר נשגב שמו לבדו.."
הסבר: ה"תלישא הגדולה" מייצגת את עצם הנתק הראשוני והכללי: התהליך שבו השפע מנותק מתוך ה"מקור של המקורות" – הנהר האינסופי של האור האלוקי הנעלה מעל הכל. המאמר קובע שבלעדי ה"הגיון" (העיקרון או החוקיות) של התנתקות ראשונית זו...
"..אי אפשר לשום רצון לצייר שום שאיפה ושום המשכה נפשית.."
הסבר: ...אף רצון אנושי לא היה יכול להתקיים, לשאוף לשום דבר, או ליצור שום תנועה נפשית. אם הכל היה נשאר שקוע ומאוחד לחלוטין באור האינסופי, לא הייתה קיימת נפרדות, וממילא לא הייתה אפשרות לרצות, להתגעגע או לשאוף לרוממות.
"..ומי הוא הנותן לנו את התעצומה השירית המתנשאת לרום עולמים, המשוטטת באויר טהור של צחצחות אין סוף.."
הסבר: מאיפה מגיעה לנפש האדם העוצמה השירית והחוויה הרוחנית האדירה, שמסוגלת להרים אותו למרומים ולשוטט באוויר הטהור והזך של האינסוף?
"..רק ההרגשה העליונה של התלישא הגדולה, של הנתקת האור הכללי המחולל כל ומקיף כל מסגולת שרשי אור אורותיו, ומקור השלמות העליונה של זיו חייו.."
הסבר: התשובה היא שהכוח הזה מגיע מההכרה וההרגשה העמוקה של "התלישא הגדולה" – ההבנה שהאור הכללי (שהוא המקור לכל והסובב את הכל) ניתק ממקור השלמות שלו כדי לאפשר קיום לנבראים. התחושה של הנתק האצילי הזה היא זו שמולידה בנפש את הצימאון והכמיהה לחזור ולעוף למעלה.
"..שכל הניתוקים הקטנים מדודי השיעור ומוגבלי החוג הם הם תולדותיו, פארותיו, וענפיו."
הסבר: לסיכום, כל הפרטים הקטנים והמוגבלים שאנו פוגשים בעולם ובנפש (ה"תלישות הקטנות" – אותם צלילים, הגדרות ומידות קצובות) אינם אלא הענפים והפירות ("תולדותיו, פארותיו, וענפיו") שצומחים מתוך אותה "תלישא גדולה" ראשונית.
תמצית הרעיון:
תלישא גדולה: הנתק היסודי של האור מאינסוף, המאפשר מציאות נפרדת ויוצר את הגעגוע והכמיהה לשוב למקור.
תלישא קטנה: פירוק האור לניצוצות, צלילים ומדדים קטנים, המאפשר לנפש האדם המוגבלת לקלוט את השפע ולהפוך אותו לשירה, אמנות וחיים בעולם המעשה.
