Li-zchus my beloved friend Jonny Hanus - for much success in all he does!!
Question:
Must a שוחט examine the lungs of the animal when he shechts for a kibbutz where anyway they don't keep kosher?
The questioner wanted to say that he must, just like the Netziv paskened to forbid a woman who was only willing to go to mikva on the 8th day [she is supposed to go at night] from going then. Here too, the שוחט must follow the strict halacha and check the lungs even though these people don't keep kosher anyway.
בדיקת הריאה בשוחט לאוכלי טריפות בדבר השאלה שנשאל משו"ב, אם מחוייב הוא לבדוק את הריאה כשהוא שוחט בקבוצה שלא נזהרים כלל בכשרות ואוכלים טריפות.
וכת"ר השיב לו שאסור לו להניח את הבהמה בלי בדיקת הריאה, וחילא דידיה על פי מה שמצא בשו"ת משיב דבר (ח"ב סימן מג - מד), בדבר אשה שלא טבלה לנדותה זמן הרבה, וגם לא פרשה עצמה מבעלה, ועתה באה לבקש להתיר לה ביום שמיני, כי בושה לטבול בלילה בתוך טבילת הרבה נשים, ואם לא נתיר לה תנהוג כמו עד עתה, אם מותר לב"ד להתיר לה לטבול ביום ותחטא חטא קל למען שלא תבוא לחטוא חטא כרת החמור, או אף חובה מוטלת על הב"ד להתיר לטבול ביום, כיון שידוע מחזקת טומאתה שבאם לא תטבול ביום לא תטבול כלל ותתגאל באיסור, ואף את בעלה תטמא ותכרות את ימיו. והאריך שם בענין אי אמרינן חטא בשביל שתזכה באותו דבר, ומסיק שם להלכה דאסור להתירה לטבול ביום ולבטל תקנת חכמים שאסרו לטבול ביום, אפילו ביום שמיני משום סרך בתה.
Answer:
Rav Tzvi Pesach Frank ztz"l [הר צבי יו"ד י"ט] makes a number of distinctions:
A] The איסור to go to mikva by day is a strict Rabbinic decree mentioned in the Gemara. Checking the lungs is not.
B] To permit immersing on the 8th day is an ACTIVE psak against the Sages while not checking the lungs is passive. The Mahari Ben Lev says that even though we don't allow one to sin to save his friend from a greater sin, we DO permit one to transgress passively in order to save his friend from an active sin.
C] The Netziv also had numerous reasons to be lenient and was only stringent because others would learn from this woman, so it is a matter of public import. The case we are discussing is different. Nobody will learn to do איסורים and if we do check and find it to be treif they are going to transgress a דאורייתא while if we don't check it will only be a ספק איסור which is מדרבנן.
If he DOES check and finds that the lungs make the animal a treifa, he shouldn't tell the people, in line with the rule that applies to איסורים that are not explicit in the Torah [such as all treifos except for "Drusa"] "מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" - better they be שוגג and not מזיד. However, the Ritva in Makkos [20b] implies that this rule only applies to איסור עשה's like adding on to Yom Kippur but not to לאווין. According to that - we should tell them.
לפענ"ד אין דומה נידון דידן לנידון של הנצי"ב מהרבה טעמים ואתחיל מן הקל אל הכבד.
(א) איסור טבילה ביום שמיני, זו היא תקנה שגזרו חכמים, ונזכר בגמרא, משא"כ חיוב בדיקת הריאה לא נזכר בגמרא, ואולי גזירת ראשונים שאחרי הגמרא שאני.
(ב) להתיר טבילה ביום, היא עבירה על דברי חכמים בקום ועשה, משא"כ בנידון דידן הרי הוא אינו מתיר כלום, אלא שהוא בשב ואל תעשה שאינו בודק. ויעוין בת' מהר"י בן לב (ח"ד סי' ד) שאפילו במקום שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך היינו דוקא בחטא של קום ועשה, שאסור לחטא בקום ועשה כדי להציל את חבירו מאיסור חמור, אבל מותר לעבור על איסור בשב ואל תעשה כדי להציל את חבירו מאיסור חמור, אלא שבשער המלך (הלכות שבועות פ"ו ה"ה) הביא דברי המהר"י בן לב ודחה ראייתו.
(ג) המעיין בתשובת המשיב דבר שם יראה שהביא צדדים להיתרא ודחה אותם מטעם שאיסור טבילה ביום אינו דומה לשאר איסורים, שאומרים בהם מוטב שתעבור על איסור קל ולא תבוא לידי חמור, משום שעיקר איסור הטבילה הוא משום חשש שאחרים יכשלו בה, וז"ל: ועדיין יש מקום לדחות דבשלמא אם היה איסור קל שלא מצד חשש אחרים שפיר נימא דמוטב שתעבור על איסור קל ולא תבוא לידי חמורה, אבל זה האיסור קל אינו אלא משום חשש שאחרים יכשלו בה וקלקול הרבים אין לנו רשות להתיר בשביל תקנתה של אשה זו וכו' עכ"ל. ובנידון דידן הרי עיקר חיוב בדיקת הריאה אינו אלא מצד חשש שאחרים יכשלו בו. ואדרבה הרי תכלית חיוב בדיקת הריאה הוא כדי לברר אם יש איזה טריפות בריאה משום דשכיח בה טריפות, אבל אם הבדיקה לא תביא שום תועלת למה יבדוק, שהרי עכ"פ לאחרי הברור שהיא טריפה ג"כ יאכלוה, א"כ אדרבה אם יבדוק ותמצא טריפה הרי יעברו באיסור של תורה בודאי טריפה, אבל בלי בדיקה, מדאורייתא שריא ועכ"פ אינו אלא ספק איסור.
ויש להוסיף עוד שגם אם יבדוק וימצא טריפה אין צריך אפילו להודיע לו, שבאיסור שאינו מפורש בתורה אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין כדאיתא בשו"ע או"ח (סימן תרח) ואיסור טריפות חוץ מדרוסה אינו מפורש בתורה וכמ"ש הרמב"ם (פ"ד מהלכות מאכלות אסורות ה"ו, ופ"ה מהל' שחיטה ה"א) והטור יור"ד (סימן כט) אף על פי שכל הטריפות הלכה למשה מסיני אין לך בפירוש מן התורה אלא דרוסה, אולם מדברי הריטב"א בחידושיו למכות (דף כ) לכאורה משמע שכלל זה מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין הוא דוקא באיסור עשה כתוספת יום הכפורים אבל לא באיסור לאו ועיין שד"ח (אסיפת דינים מערכת ה ערך הוכח תוכיח ד"ה ובמאי).
הר צבי יו"ד י"ט
The ציץ אליעזר argues with the claim of the הר צבי that checking the lungs is not in the Gemara. The Rishonim prove that this obligation DOES stem from the Gemara!
בספר ציץ אליעזר לידידי הגאון הגרא"י ולדינברג שליט"א אב"ד בה"ד ירושלם השיג על דברי מרן בהר צבי (סימן יט) על אודות שו"ב אם מחוייב הוא לבדוק את הריאה כשהוא שוחט בקבוצה שלא נזהרים כלל בכשרות ואוכלים טריפות וכו' והשואל שם רצה להחמיר עפ"י מה שמצא בשו"ת משיב דבר לאסור להתיר לטבול ביום שמיני כדי לאפרושי מאיסורא ומרן דחה שם דבריו, ואחד מהנימוקים הוא שאיסור טבילה ביום שמיני זו היא תקנה שגזרו חכמים ונזכר בגמרא משא"כ חיוב בדיקה הריאה לא נזכר בגמרא ואולי גזירת הראשונים שאחרי הגמרא שאני. וע"ז השיג הגרא"ו שליט"א, שהרי הרמב"ן במלחמות פ"ק דחולין והר"ן והרשב"א ועוד ראשונים הוכיחו דבר חיוב בדיקה זאת מדבריהם מהבבלי והירושלמי והעתיקו את הראיות הב"י בטור וכו'.
The הר צבי was well aware of the Rishonim. The question was not on checking the lungs from the inside [which is what the Rishonim were talking about] but blowing it up and checking from the outside which was a tremendous hassle and toil given the fact that they were going to eat it no matter what.
הנה כדבריו כן הוא שמבואר כן בכל הראשונים שהוכיחו דבר חיוב בדיקה זו מהבבלי והירושלמי, אולם כל דברי הראשונים לא נעלמו אפילו לרגע קט ממרן זצ"ל. אלא שהשאלה שם לא היתה על בדיקת הריאה מבפנים אלא על בדיקת הריאה מבחוץ, וניפוחה, שזוהי טירחא גדולה ולכן רצה השוחט לחוסכה שבין כך הם יאכלו את הבהמה אפילו אם תמצא טריפה וכו'.
והשואל הזכיר זאת בשאלתו אולם מרן לא הוצרך לחזור ע"ז בתשובתו אל השואל ולהדגיש זאת כי בזה היה המדובר, וע"ז כתב מרן דאולי גזירת ראשונים שאחרי הגמרא שאני, ומתבטא מרן ע"ז בלשון גזירה כי על בדיקת הריאה מבחוץ גזרו בחרם, כמבואר בשמלה חדשה, שכתב שם וז"ל: שאפילו במקומות דלא נהגו לנפוח כל ריאה מ"מ יש להוציא הריאה אחר הבדיקה שבפנים לבודקה שכמה גאונים גזרו חרם שלא לסמוך על בדיקת הפנים לבד, ואפשר שהמסדרים את התשובות לדפוס היו צריכים להדגיש זאת, כי בספר הר צבי אין שם השאלות אבל לא על מרן התלונה אלא על המסדרים.
The ציץ אליעזר also takes issue with the assertion of the הר צבי that the איסור of treifos [except for דרוסה] is not considered explicit in the Torah with respect to the rule of מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין and says that since we know the various laws of treifos הלכה למשה מסיני, it is considered explicit in the Torah and included in the pasuk זאת החיה אשר תאכלו.
However, the הר צבי elsewhere proves that the 39 melachos are NOT considered explicit in the Torah with respect to the rule of מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין and the same would apply to treifos. And the Keren Orah in Horiyos [ד] also says that only הוצאה is explicit in the Torah but not the other מלאכות.
(ב) עוד העיר בציץ אליעזר שם על דברי מרן שכתב שם שאיסור טריפות חוץ מדורסה נקרא אינו מפורש בתורה ושייך בזה לומר מוטב שיהיו שוגגים וכו' וא"צ להודיע להם, ע"ז כתב כ"ג דטריפות מקרי שפיר לענין זה מפורש בתורה דמאחר דידעינן הטריפות מהלכה למשה מסיני א"כ ממילא הם נכללים בקרא דזאת החיה וכו' הנה דברי תורתו של מרן זצ"ל עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר ובמקום אחר הביא ראיה לדבריו אלה מדברי האחרונים לענין שבת דכל ל"ט מלאכות אין נקרא איסורם מפורש בתורה לענין זה דאמרינן מוטב שיהיו שוגגין עיין הר צבי או"ח ח"א בטל הרים לענין מלאכת צובע, ובטללי שדה שם בשם החו"י לענין תוכחה לאשה שעוברת על צידה דאורייתא, דנקט בפשיטות דאמרינן בזה מוטב שיהיו שוגגים וכו' משום דכל ל"ט מלאכות אין נקרא מפורש בתורה ולא אמרינן דמאחר דידעינן דל"ט אבות מלאכות הם ממילא הם נכללים בכל העושה בו מלאכה יומת. וכ"כ בקרן אורה הוריות (דף ד) דשאר מלאכות שבת חוץ מהוצאה נקרא אינו מפורש בתורה לענין הורו ב"ד.
