Question: Is it obligatory to stand during the Birkot Ha’Shachar (morning blessings) and the Birkot Ha’Torah (blessings of the Torah)?
Answer: There are certain blessings which require one to be standing while reciting them. There is a unique reason for why one must stand while reciting each of these blessings. For instance, regarding the blessing on counting the Omer, the Torah states, “From when the sickle begins [to make contact] with the stalks (English for “Ba’Kamma”),” and our Sages expounded this to mean, “Be’Koma,” i.e. while standing.
The Opinion of the Gaon- One Must Stand During Any Blessing Which Involves No Enjoyment
It is written in the Responsa of the Geonim (Sha’arei Teshuva, Chapter 79 and as quoted by the Sefer Ha’Eshkol, Chapter 23): “The Gaon writes in one of his responses that all blessings must be recited while standing. This refers to blessings on Mitzvot which do not entail enjoyment; however, for blessings on things which involve enjoyment, on need not stand.” This means that there are two kinds of blessings: Blessings which do not involve any enjoyment, such as the blessings on Tzitzit, Lulav, and Birkot Ha’Torah, and there are blessings which our Sages enacted to recite on things from which one does derive enjoyment, such as Kiddush, “Leeshev Ba’Sukkah,” and the like. The Gaon writes that any blessing which does not involve any enjoyment should be recited while standing. Based on this, one should certainly recite the Birkot HaTorah while standing. The same response states that this is actually stated explicitly in the Talmud Yerushalmi.
The Opinion of Rabbeinu David Abudirhem-“Alatz Shalem”
Nevertheless, the Responsa of the Geonim continues that some say there the obligation to stand applies to only six blessings; each one possessing a distinct reason why one must stand for that specific blessing.
Rabbeinu David Abudirhem composed an acronym for one to remember which blessings to recite while standing which is, “Alatz Shalem.” This is an acronym for “Omer” (counting the Omer), “Levana” (Blessing on the New Moon), “Tzitzit,” “Shofar,” “Lulav,” and “Milah” (Berit Milah). (The truth of the matter is that we customarily stand while reciting other blessings as well, but these are the primary ones.)
The Opinion of the Penei Yehoshua
It seems that according to the opinion of the Talmud Yerushalmi and the Gaon, one should recite the Birkot Ha’Torah while standing. However, the Penei Yehoshua (in his commentary on Tractate Megillah 21a) writes that only regarding Mitzvot whose performance is also done while standing should their blessings be recited while standing as well. For instance, regarding the Lulav which is taken while standing, one should recite the blessing on it while standing as well. However, regarding the reading of Megillat Esther which need not be done while standing, one need not recite the blessing on it while standing either. Other great Acharonim rule likewise.
The Bottom Line
Therefore, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes (Responsa Yechave Da’at Volume 5, Chapter 4) since there is no obligation to stand while learning Torah, the Birkot Ha’Torah need not be recited while standing either. Similarly, the Birkot Ha’Shachar need not be recited while standing since only when the performance of a Mitzvah is done while standing must its blessing also be recited while standing (and the Birkot Ha’Shachar were not enacted for Mitzvah performance at all).
Indeed, the Rama (Rabbeinu Menachem Azarya) of Pano writes in one of his responses that the Birkot Ha’Torah may indeed be recited while seated, as the Torah writes regarding Torah learning, “When you shall sit in your house.” The Peri Megadim adds that our Sages did not require one to recite Keri’at Shema and its blessings while standing because one is able to concentrate better while sitting. This would surely apply to Birkot Ha’Torah as well, which according to some is a Torah obligation and must surely be recited with great concentration. Thus, they may be recited while seated.
Summary: The Birkot Ha’Shachar and Birkot Ha’Torah need not be recited while standing; rather, one may recite them while seated.
שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן ד
שאלה: האם חובה לברך בבוקר ברכות התורה מעומד, או רשאים לברך ברכות התורה מיושב?
תשובה: כתב ספר האשכול (ריש סימן כג): הגאון בתשובה כתב, שכל הברכות מברך מעומד. (וכן הוא בשו"ת הגאונים שערי תשובה סימן עט). וחזי לן דהיינו ברכות המצות שאין בהן הנאה, אבל ברכות הנהנין כגון אכילת מצה וסוכה וקידוש והמוציא וברכת המזון אין צריך, ולא ראינו מימינו מי שיברך מעומד. (ובברכת המזון מבואר בברכות דף נא ע"ב שצ"ל דוקא מיושב. ועיין בתוספות שם). ואמרי רבוותא שש מצות ברכתן מעומד, עומר, דכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור, בקומה. ומדכתיב התם וספרתם לכם, ילפינן מיניה שאר מצות דכתיב בהו לכם, קידוש לבנה, החודש הזה לכם. ציצית, והיה לכם לציצית. שופר, יום תרועה יהיה לכם. לולב, ולקחתם לכם. מילה, המול לכם. ובירושלמי נמי איתא כל הברכות מעומד, ועל ברכת המצות קאמר, ולא על ברכת הנהנין. ע"כ. וכן כתב בארחות חיים (הלכות ציצית אות כז וכח). ועיין עוד בפסיקתא (פרשת אמור) בפסוק וספרתם לכם, ובהרא"ש (סוף פסחים). ע"ש. ורבי דוד אבודרהם (בדף טו ע"ג) הניח סימן למצות שברכתן מעומד, עלץ שלם, עומר, לבנה בחידושה, ציצית, שופר, לולב, מילה. כי בכל אלה כתוב לכם. וסיים: ויש מצות שמברכים עליהם מעומד למצוה מן המובחר, ואם לא בירך מעומד אין לחוש, כגון הלל ומקרא מגילה וסוכה. ויש אומרים כלל לזה, שכל מצוה שאין בה הנאה מברכים עליה מעומד. ע"כ. ועיין עוד בספר פרדס הגדול לרש"י (סימן קעא), ובשבולי הלקט (סימן שסו), ובתניא רבתי (סוף סימן פה). ע"ש. (וראה עוד בשו"ת דרכי נועם חלק אורח חיים סימן ג', ובברכי יוסף סימן ח' סק"ב, ובמחזיק ברכה שם, ובשו"ת חיים שאל חלק ב' סימן א', ובשו"ת חיים לעולם חלק אורח חיים סימן יב דף ל' ע"ד, ובספר תורה תמימה דברים פרק טז אות מב. ועוד).
ולכאורה לפי הירושלמי שכל הברכות מעומד, ופירשו הראשונים דהיינו ברכת המצות, גם ברכת התורה צריכה להיות מעומד. (ולפי הכלל שכל מצוה שאין בה הנאה ברכתה מעומד, נראה שלימוד תורה לא נחשבת כמצוה שיש בה הנאה, כדמוכח בברכות (דף כא ע"א) מה למזון שכן נהנה. והיינו טעמא כמו שכתב בשו"ת פני אריה (סימן מז), שאף על פי שיש שמחת הלב בלימוד תורה, כמו שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב (ועיין במועד קטן דף כא ע"א ותענית דף ל ע"א) ששמחת הנפש לחוד, ושמחת הנאת הגוף לחוד. ועיין עוד בשו"ת השנה כח ע"א) ששמחת הנפש לחוד, ושמחת הנאת הגוף לחוד. ועיין עוד בשו"ת אבני נזר (חלק אורח חיים סימן ס'), ובשו"ת רבי בצלאל רגנשבורג (סימן לו). ודו"ק. אולם הפני יהושע בחידושיו למגילה (דף כא ע"א) כתב, שדוקא מצות שעשייתן וקיומן מעומד, כגון ציצית ושופר והלל, ברכותיהן גם כן מעומד, אבל מצוה שעשייתה וקיומה מיושב, כגון מקרא מגילה, שאין צריך לעמוד בה לעיכובא, כל שכן ברכתה שאינה צריכה להיות מעומד. ע"כ. וכיוצא בזה כתב הגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה (סימן ח'), שהביא קושית המגן אברהם, מדקיימא לן ביורה דעה (סימן שכח סעיף א'), שמותר לברך על הפרשת חלה מיושב, והיא משנה שלימה בחלה (פרק ב' משנה ב'), האשה יושבת וקוצה לה חלתה +והנה המגן אברהם תירץ, דשאני הפרשת חלה שאינה מצוה כל כך שאינו עושה אלא לתקן מאכלו, כמו בשחיטה. וכתב הגר"א על זה, ודבריו אין להם שחר, שהרי אסור לעשות עיסתו קבין (כדאיתא בירושלמי פרק ג' דחלה הלכה א'), ובפסחים (מח ע"ב) מאי דעתיך לחומרא חומרא הבאה לידי קולא היא דקא מפקע לה מחלה. ע"כ. ונראה בכוונת המגן אברהם, שיש חילוק בין מצוה חיובית המוטלת על האדם, שבשום אופן אי אפשר לו להפקיע עצמו ממנה, כעין עומר מילה ושופר (ואף שבציצית יכול להפקיע עצמו על ידי מלבוש שפטור מציצית, מכל מקום אמרו במנחות (מא ע"א) בעידן ריתחא ענשינן אעשה. ועיין תוספות (שבת לב ע"ב ופסחים קיג ע"ב וערכין ב ע"ב) ובהרא"ש (פרק ג' דמועד קטן סימן פ'), ובסמ"ג (עשין כו), ובספר הרוקח (סימן שסא). ועוד). מה שאין כן חלה שאם אינו אוכל פת אינו חייב בחלה. וכיוצא בזה פירש רש"י בגיטין (מז ע"ב), שמעשר לאו מצוה דרמיא עליה היא אלא אם כן אוכלן אבל ביכורים מצוה דרמיא עליה היא ע"ש. והט"ז ביורה דעה (סימן א' ס"ק יז) כתב, שמצות הפרשת תרומה חובה עליו אף על פי שאינו רוצה לאכול. ותמה על זה הגאון רבי עקיבא איגר שם, וזו לשונו: לא מצאתי זה, כי בפשוטו הוא רק כשרוצה לאכול. וכן כתב המגן אברהם ריש סימן ח' לגבי חלה, והוא הדין לתרומה ע"כ. ובשו"ת תורת חסד מלובלין (חלק אורח חיים סימן ה' אות ד'), וכן בספר אמרי בינה (חלק יורה דעה דיני תרומות ומעשרות סימן ג') השיגו לנכון על דברי הט"ז מפירוש רש"י גיטין (מז ע"ב) הנ"ל. וכן בתוספות ראש השנה (ד ע"א) ד"ה ומעשרות, מוכח דכל היכא דלא אפריש לא קאי בבל תאחר. וכן כתב הר"א בן הרמב"ם בספר ברכת אברהם (סימן יד). ע"ש. אולם בשו"ת חבצלת השרון (חלק אורח חיים סימן טו אות י', ובמהדורא תנינא סימן א') כתב, שמפירוש רש"י (בכורות יב ע"ב) מוכח כדברי הט"ז. וכן כתב השפת אמת (פסחים ט ע"א) שכדברי הט"ז מוכח בתוספות רי"ד (קידושין נח ע"ב) ועיין באמרי בינה שם. ועיין עוד בשו"ת אבני נזר (חלק יורה דעה סימן שצו אות ד'), ובשו"ת חבלים בנעימים חלק ד' (חשן משפט סימן קיט), ובשו"ת דברי יעקב שור (סימן ל'), ובספר ברכת אהרן. (סימן קנט אות ב',) ובספר עצי ברושים (סימן נו), ובשו"ת באר משה חלק ה' (סימן יז), ובמה שכתבנו בשו"ת יביע אומר חלק א' (חלק יורה דעה סוף סימן כב) בהערה. ואכמ"ל יותר.+ ותירץ היעב"ץ, שמצות שנעשות בישיבה אין נאה לברך עליהן מעומד, שלא כדרך עשיית המצוה שעליה הברכה, ורק מצוה שיש להקפיד לעשותה מעומד, כגון עומר ציצית שופר ומילה וכיוצא בהן, אף על פי שבדיעבד אם עשאן בישיבה יצא, מכל מקום כיון שיש להן רמז לעשותן לכתחלה מעומד, יש לברך עליהן מעומד. ע"ש. וכן מתבאר מדברי האליה רבה (סימן ח' סק"ב). וכן כתב הגאון רבי שלמה קלוגר בחכמת שלמה אורח חיים (סימן ח'). ע"ש. לפי זה כיון שעצם לימוד תורה אינו צריך להיות דוקא מעומד, כמבואר במגילה (כא ע"א). (וכן פסקו הרמב"ם בפרק ד' מהלכות תלמוד תורה הלכה ב', ובטור ושלחן ערוך יורה דעה סימן רמו סעיף ט'). גם ברכת התורה אינה צריכה להיות מעומד. והן אמת כי בשו"ת עמודי אש (סימן ב' אות לו) כתב להעיר על דברי הפני יהושע הנ"ל, ממה שכתב בעל העיטור (הלכות ציצית שער ג' חלק ב'): כתב רבינו טוביה (בפסיקתא פרשת אמור הנ"ל), שצריך לברך על ציצית מעומד וכו', ואלו הן ג' מצות שצריכות להיות מעומד, עומר ציצית ומילה. ורב חביבי היה אומר שכל מצוה שלא ניתנה ליהנות מברך עליה מעומד, כגון עומר, הלל, לולב, מילה, שופר, מגילה ונטילת ידים, ולא בריר לן האי טעמא, דהא לישב בסוכה ונטילת ידים מברכים מיושב. וממה שלא הקשה ממגילה, משמע שמודה שעל המגילה צריך לברך מעומד, ושלא כדברי הפני יהושע. ע"כ. ואין דבריו מוכרחים, כי הן אמת שבשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן קב אות ז') כתב: וכי תנן הקורא את המגילה עומד ויושב, בברכה לא קא מיירי, ולעולם אימא לך שמברך מעומד, וכן עמא דבר. אי נמי שאני מגילה דרבנן. ע"כ. אולם הכנסת הגדולה (סימן תרצב) כתב על דברי הרמ"ע מפאנו, ואנו לא נהגנו כן. וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג'י במועד לכל חי (סימן לא אות עו), שאין המנהג לעמוד בברכות המגילה, ושכן כתבו הרב תפלה לדוד (דף פו ע"א), ובספר אורה ושמחה. ע"ש. וראה עוד בשו"ת רב פעלים חלק ד' (חלק אורח חיים ריש סימן לג). ע"ש. וראה עוד בשו"ת רב פעלים חלק ד' ובעל העיטור תנא ושייר. והדר דינא שגם ברכות התורה אין צריך להיות מעומד. (ועיין פרי מגדים סימן ח' אשל אברהם סק"ב, מה שכתב על האליה רבה. וי"ל ע"ד. ודו"ק).
וכן מצאתי בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן קב אות ז') הנ"ל, שכתב, וברכות התורה ליחיד (שלא בצבור) שאין אנו מדקדקים בה לברך מעומד, שניא היא דתדירה, וכתיב בה בשבתך בביתך, והוא טעם מספיק גם לברכות קריאת שמע. ע"כ. והפרי מגדים (שם) כתב, שבקריאת שמע וברכותיה לא הצריכו לאומרם מעומד, כי מיושב יוכל לכוין יותר. ובכף החיים פלאג'י (סימן ט' אות ז'), הזהיר לברך כל ברכות השחר כשהוא יושב על מכונו בכוונת הלב, ולא ילך אנה ואנה מפינה לפינה כשמברך. ע"ש. והוא הדין לברכות התורה, ובפרט לדברי הפוסקים שהיא מצוה מן התורה, שבודאי שצריכה כוונת הלב ביותר. (ועיין להר"ן נדרים פא ע"א). והן עתה ראיתי להרה"ג רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ח' (חלק אורח חיים סימן ג') שנשאל בנידון דידן, ואחר שהעלה שברכות השחר אפשר לברכן מיושב, כתב, ואשר לברכת התורה, בודאי שדינה כשאר ברכת המצות שלכתחלה צריך לברך מעומד, כמו שמברך כשעולה לתורה, מעומד, ואם אי אפשר לו יברך מיושב. ועל פי הסוד יש לברך ברכות התורה מעומד. ע"כ. ואשתמטיתיה דברי הרמ"ע מפאנו הנ"ל, שברכות התורה אפשר לאומרן מיושב, ומשמע שגם על פי הסוד אין קפידא בזה. גם בשו"ת כפי אהרן אפשטיין (סימן כג) נשאל בנידון דידן, והעלה על פי דברי האליה רבה, שכל מצוה שעשייתה מיושב, גם ברכתה יכולה להיות מיושב. ובסוף דבריו הסתייע מדברי הרמ"ע מפאנו הנ"ל, שכתב שברכות התורה מיושב. וע"ש. ולעומתם ראיתי בספר מעורר ישנים (עמוד קכא) שכתב בפשיטות שצריך לברך ברכות התורה מעומד. ע"ש. ואין דבריו מוכרחים כלל. וכן ראיתי הלום בשו"ת באר משה חלק ה' (סימן יז), שפלפל בזה כיד ה' הטובה עליו, והעלה במסקנתו שאין צריך לברך ברכות התורה מעומד. וכמו שכתב בשו"ת הרמ"ע מפאנו הנ"ל. ע"ש. וכן עיקר להלכה שאפשר לברך ברכות התורה גם מיושב, ואין צורך דוקא לעמוד בברכות התורה. ודע שאף על פי שנראה שלא יצא הדבר מידי מחלוקת האחרונים, כי מדברי המגן אברהם והפרי מגדים נראה שגם במצוה שעשייתה מיושב צריך לעמוד בשעת הברכה. וכן הסכים העמודי אש (סימן ב' אות לו). מכל מקום כיון שלדעת האליה רבה והפני יהושע והגאון יעב"ץ והגר"ש קלוגר, אין צריך לעמוד אלא במצוה שעשייתה צריכה להיותה מעומד, וכן המנהג במקרא מגילה, וכנ"ל, (וע"ע בשו"ת הר צבי חאו"ח ח"ב סימן קל). לכן אף בברכות התורה אין צריך לעמוד. ועוד שהואיל ולכל הדעות אין זה מעכב בדיעבד, ואפילו בספירת העומר שמצוותה וברכתה מעומד, אם בירך ומנה מיושב יצא, וכמו שכתב הרמב"ם (בפרק ז' מהלכות תמידין ומוספין הלכה כג). וכן כתבו האחרונים (בריש סימן תפט). וכן בתקיעת שופר אם תקע מיושב יצא, כמו שכתבו האחרונים (ריש סימן תקפה). וכתב הברכי יוסף (שם סק"ב), שמשום שכל אלה אינן דרשות גמורות אינן מעכבות שיהיו דוקא מעומד ע"ש. נמצא שכל המחלוקת לגבי ברכות התורה וכיוצא בה אינה אלא לענין לכתחלה, בכהאי גוונא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא, וכמו שכתב הפרי תאר (סימן ח' סק"א), בדין סכין קטן כל שהוא, שכיון שבדיעבד שרי, ובדין לכתחלה נחלקו הפוסקים, יש להקל, שכל שבדיעבד מותר ספקו מותר גם לכתחלה ע"ש. וכיוצא בזה כתב מרן הבית יוסף אבן העזר (סימן קנט). ועיין עוד בדעת תורה יורה דעה (בסוף הפתיחה אות לו), ובשו"ת מהרש"ם חלק ה' (סימן מו) ע"ש. [והגאון רבי בצלאל זאב שפראן בתשובה חלק ג' (סימן נג) הביא דברי הרמב"ם שאם ספר העומר מיושב יצא, ושכן כתב הרוקח (סימן רג) לגבי תקיעת שופר. וכתב, שרבי דוד אבודרהם חולק על זה וסבירא ליה שאף בדיעבד לא יצא, שאחר שכתב הרד"א דין ספירת העומר ושופר ולולב וכו', כתב, ויש מצות אחרות שמברכים עליהן מעומד למצוה מן המובחר, ואם לא בירך עליהן מעומד אין לחוש, כגון מקרא מגילה וסוכה ע"כ. משמע שבכל הנך דילפינן בהו מגזרה שוה דלכם, גם בדיעבד לא יצא. עכת"ד. ובמחכ"ת זה אינו, ואפושי פלוגתא לא מפשינן, וכוונת רבי דוד אבודרהם שבמצות אחרות אפילו אם עשה כן לכתחלה אין לחוש לחושבו כעובר על מצות חכמים, אבל בהני דילפינן מגזירה שוה דלכם, לכתחלה חייב לעשותן מעומד, ואם לא עשה כן עבר על מצות חכמים, ומכל מקום בדיעבד יצא בכל המצוות. וזה ברור].
בסיכום: בברכות השחר וכן בברכות התורה אין צורך לעמוד, אלא אם רצה יכול לברך כשהוא יושב.
