לזכות ידי"נ ר' ברוך בר אלי וכל ב"ב לברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם!!
נשאלתי משוחט עופות, אדם חפשי בא אליו ובידו עוף לשחיטה, והרגיש בו השוחט שבר בגף סמוך לחיבורו לגוף, שלפי הדין יש להטריפו, ברם דא עקא שאם יסרב לשחוט את העוף, ישחטנו בעל העוף בעצמו בסכין מטבח פגומה, האם רשאי השוחט לשוחטו להצילו מאיסור נבלה. והאם חייב להודיעו שהוא טרף אף שיודע בבירור שלא ישמע אליו להמנע מלאכלו. והנני להשיב בקיצור נמרץ.
(א) הנה מה שנהגו להטריף שבר בגף העוף, לאו מילתא פסיקתא היא, כי מרן הש"ע פסק (בסי' נג ס"ב) עוף שנשברו אגפיו כשר אפילו נשברו סמוך לחיבורו לגוף, ואם היה עוקץ בשבר העצם החיצון תיבדק הריאה. אך הרמ"א בהגה שם החמיר אם נשבר סמוך לגוף, ורק אם נשבר בו כשיעור רוחב אגודל כשר. אולם נתפשט המנהג להחמיר בה כד' הרמ"א, וכמ"ש מרן החיד"א במחב"ר (סי' נג סוף סק"כ) שנהגו כן בכל א"י ומצרים וטורקיה, וקרוב לומר שהרב המבי"ט שחי כמה שנים אחר מרן הנהיג כן, וכשקבלו לאחר מכן הוראות מרן כבר נתפשט המנהג להחמיר. עכת"ד. וכ"כ בתורת זבח (סי' טל אות ב) שפשט המנהג בא"י ומצרים ואיזמיר להחמיר כמ"ש הרמ"א, למדוד אם יש שעור רוחב אגודל ממקום השבר עד מקום חיבורו לגוף שאז כשר, ואם לאו טרפה אפי' אין שם עוקץ. ע"ש. וכ"כ בזבחי צדק וכף החיים שם. ומ"מ בנ"ד יש לנהוג לפי הדין דוקא, שאין להחמיר ולהמנע מלשחוט העוף, שחומרא זו מביאה לידי קולא ולמכשול, שיבוא לאכול נבלה ומוטב שיאכלו ישראל תמותות שחוטות ולא נבלות, (קידושין כא סע"ב). ולכן כל שאין שם עוקץ בשבר העצם ודאי דסמכינן על דעת מרן לשוחטו כדת, ואין להסתפק אלא כשנשבר סמוך לגוף ממש, ויש שם עוקץ בשבר העצם שיש לחוש לנקיבת הריאה. (כי אם הוא רחוק מן הגוף, אף על פי שיש עוקץ בשבר, אין להחמיר, וכמ"ש מרן החיד"א במחב"ר שם, ודלא כמ"ש בשו"ת אהל יוסף סי' כט). ולכאורה נראה שחששא זו אינה מן התורה, לא מבעיא לדעת הרמב"ם וסיעתו דנקטינן כוותייהו דספקא דאורייתא לחומרא מדרבנן, (כמ"ש מרן החיד"א במחב"ר א"ח סי' תקפט סק"ו, וכ"כ הפרי חדש בליקוטי א"ח סי' קפד. וכן העלה הפר"ח ביו"ד סי' קי. וכ"כ הכרתי ופלתי שם), אלא אפי' לדעת החולקים נראה דהא דאמרינן תיבדק הריאה, אין בדיקה זו אלא מדרבנן, דמדאו' אזלינן בתר חזקת כשרות. והן אמת שלפ"ד הר"ן (ביצה לד) גבי בהמה שדרסה וטרפה בכותל ושהתה מעל"ע כשרה ע"י בדיקה, ומספק"ל אם מותר לשוחטה ביום טוב, ולא איפשיטא בעיין, וכ' הר"ן דסד"א לחומרא, אלמא דבדיקה זו מה"ת דאתרעא חזקת כשרות, אולם השאגת אריה (סי' סד) האריך להוכיח דבדיקה זו היא מדרבנן, ומותר לשוחטה ביום טוב. ע"ש. וע' בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' סו) שחולק על השאג"א. וע' בדעת תורה יו"ד הל' טרפות (סי' נח סק"א), מ"ש בזה. ומ"מ בנ"ד שהרבה פוסקים מכשירים גם כשיש עוקץ בשבר, ודאי שאין הבדיקה מן התורה. וע' בב"י סי' נג בשם הרשב"א בתורת הבית שכ', שמעתי בשם גדול אחד, שאם נשבר העצם סמוך לגוף ממש חיישינן שמא נדחק ונקב את הריאה, ואסור עד שתיבדק הריאה. ואין דבריו מחוורים בעיני, שהרי קי"ל נשתברו מיעוט צלעותיה כשרה, ואין חוששים שמא ניקב אחד מהאיברים שנקובתן במשהו, ואינו דומה לקוץ שניקב לחלל שהקוץ נוקב ונכנס בדוחק. ע"כ. וכ"כ הר"ן להכשיר בזה. וגם רבינו ירוחם כתב שכן עיקר. ושכן נראה דעת הרמב"ם. ע"כ. ולעיל מזה הביא מרן הב"י תשו' הרא"ש (כלל כ סי' טז) שכ', נשבר הגף סמוך לחיבורו לגוף אני מכשיר וליכא למיחש לנקיבת הריאה. ומיהו פעם אחת בא לידי מעשה שנשבר הגף סמוך לגוף והשבר היה חד כמחט ונכנס לבין הצלעות ובדקתי הריאה ועלתה בנפיחה והכשרתיו. וכתוב שם, שהרשב"א השיב להרא"ש, שגם לו נראה להכשיר בנשבר הגף, אלא שמצא בתשובה בשם רש"י שאם נשבר סמוך לגוף חיישי' לריאה וצריכה בדיקה. ועכ"ז אני מחזיר להתיר כשאין עוקץ בשבר אלא שבירתו בעיגול. ע"כ. וכ' הפרי תואר בסק"ד, שדוקא כשהעוקץ תחוב בין הצלעות צריכה בדיקה, ואם לא בדק טריפה. אבל אם אין העוקץ תחוב, אף על פי שיש עוקץ וסמוך לגוף ממש לכתחלה צריך לבדוק הריאה, ואם אינו יודע לבדוק סמכינן ארובא דרבוותא דשרו, והם הגאונים והרא"ש והרשב"א, ואף על פי שספק מחמת חסרון ידיעה לא מקרי ספק, וכשאינו יודע לבדוק הוא ספק מחמת חסרון ידיעה, מ"מ כיון שרוב הפוסקים ס"ל להקל ודבר ה' בפיהם אמת, די לנו להחמיר ולבדוק היכא דאפשר, אבל כשא"א או שאינו יודע לבדוק סמכינן ארובא דרבוותא וכמו שהוכיח במישור הרשב"א משבירת הצלעות. עכת"ד. ולכן בנ"ד נ"ל ברור שישחוט העוף להצילו ממכשול איסור נבלה, וא"צ שיודיענו, מכיון שברור לשוחט שלא ישמע לו בעל העוף להמנע מאכילתו.
Question:
An irreligious Jew comes with a bird to the shochet. The shochet felt a break in the wing next to where it is connected to the body, that according to halacha should be treif. However, if he refuses to shecht the bird, the person will shecht it himself with a blemished [invalid] knife - Is it permitted for the shochet to shecht the bird in order to save this person from the additional aveirah of eating a neveilah? And is is he obligated to tell him that it is treif in order to prevent him from eating it when he knows clearly that the person won't listen to him? [Note: The Chacham writes that he will answer בקיצור נמרץ. As we will see - his answer is anything but brief. So what does he mean? Brevity is relative...:-)].
נשאלתי משוחט עופות, אדם חפשי בא אליו ובידו עוף לשחיטה, והרגיש בו השוחט שבר בגף סמוך לחיבורו לגוף, שלפי הדין יש להטריפו, ברם דא עקא שאם יסרב לשחוט את העוף, ישחטנו בעל העוף בעצמו בסכין מטבח פגומה, האם רשאי השוחט לשוחטו להצילו מאיסור נבלה. והאם חייב להודיעו שהוא טרף אף שיודע בבירור שלא ישמע אליו להמנע מלאכלו. והנני להשיב בקיצור נמרץ.
Answer:
There is a מחלוקת if this break renders the bird a treifa. The מחבר is מיקל, the רמ"א is מחמיר. Since the questioner is a Sefardi, the shochet can easily rely on the מחבר and shecht the bird with saying anything.
There is a מחלוקת if this break renders the bird a treifa. The מחבר is מיקל, the רמ"א is מחמיר. Since the questioner is a Sefardi, the shochet can easily rely on the מחבר and shecht the bird with saying anything.
If the break is has a "shpitz" [sharp point - עוקץ] in the bone, then the מחבר is מחמיר that the lung should be examined for a hole [created by the jutting out bone] provided that is is very close to the rest of the body [otherwise it won't reach the lung]. But this ruling is debated by the poskim and even if it is required, it is only מדרבנן.
So shecht the bird, save him from eating a נבילה and let the cards fall where they may!!
(א) הנה מה שנהגו להטריף שבר בגף העוף, לאו מילתא פסיקתא היא, כי מרן הש"ע פסק (בסי' נג ס"ב) עוף שנשברו אגפיו כשר אפילו נשברו סמוך לחיבורו לגוף, ואם היה עוקץ בשבר העצם החיצון תיבדק הריאה. אך הרמ"א בהגה שם החמיר אם נשבר סמוך לגוף, ורק אם נשבר בו כשיעור רוחב אגודל כשר. אולם נתפשט המנהג להחמיר בה כד' הרמ"א, וכמ"ש מרן החיד"א במחב"ר (סי' נג סוף סק"כ) שנהגו כן בכל א"י ומצרים וטורקיה, וקרוב לומר שהרב המבי"ט שחי כמה שנים אחר מרן הנהיג כן, וכשקבלו לאחר מכן הוראות מרן כבר נתפשט המנהג להחמיר. עכת"ד. וכ"כ בתורת זבח (סי' טל אות ב) שפשט המנהג בא"י ומצרים ואיזמיר להחמיר כמ"ש הרמ"א, למדוד אם יש שעור רוחב אגודל ממקום השבר עד מקום חיבורו לגוף שאז כשר, ואם לאו טרפה אפי' אין שם עוקץ. ע"ש. וכ"כ בזבחי צדק וכף החיים שם. ומ"מ בנ"ד יש לנהוג לפי הדין דוקא, שאין להחמיר ולהמנע מלשחוט העוף, שחומרא זו מביאה לידי קולא ולמכשול, שיבוא לאכול נבלה ומוטב שיאכלו ישראל תמותות שחוטות ולא נבלות, (קידושין כא סע"ב). ולכן כל שאין שם עוקץ בשבר העצם ודאי דסמכינן על דעת מרן לשוחטו כדת, ואין להסתפק אלא כשנשבר סמוך לגוף ממש, ויש שם עוקץ בשבר העצם שיש לחוש לנקיבת הריאה. (כי אם הוא רחוק מן הגוף, אף על פי שיש עוקץ בשבר, אין להחמיר, וכמ"ש מרן החיד"א במחב"ר שם, ודלא כמ"ש בשו"ת אהל יוסף סי' כט). ולכאורה נראה שחששא זו אינה מן התורה, לא מבעיא לדעת הרמב"ם וסיעתו דנקטינן כוותייהו דספקא דאורייתא לחומרא מדרבנן, (כמ"ש מרן החיד"א במחב"ר א"ח סי' תקפט סק"ו, וכ"כ הפרי חדש בליקוטי א"ח סי' קפד. וכן העלה הפר"ח ביו"ד סי' קי. וכ"כ הכרתי ופלתי שם), אלא אפי' לדעת החולקים נראה דהא דאמרינן תיבדק הריאה, אין בדיקה זו אלא מדרבנן, דמדאו' אזלינן בתר חזקת כשרות. והן אמת שלפ"ד הר"ן (ביצה לד) גבי בהמה שדרסה וטרפה בכותל ושהתה מעל"ע כשרה ע"י בדיקה, ומספק"ל אם מותר לשוחטה ביום טוב, ולא איפשיטא בעיין, וכ' הר"ן דסד"א לחומרא, אלמא דבדיקה זו מה"ת דאתרעא חזקת כשרות, אולם השאגת אריה (סי' סד) האריך להוכיח דבדיקה זו היא מדרבנן, ומותר לשוחטה ביום טוב. ע"ש. וע' בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' סו) שחולק על השאג"א. וע' בדעת תורה יו"ד הל' טרפות (סי' נח סק"א), מ"ש בזה. ומ"מ בנ"ד שהרבה פוסקים מכשירים גם כשיש עוקץ בשבר, ודאי שאין הבדיקה מן התורה. וע' בב"י סי' נג בשם הרשב"א בתורת הבית שכ', שמעתי בשם גדול אחד, שאם נשבר העצם סמוך לגוף ממש חיישינן שמא נדחק ונקב את הריאה, ואסור עד שתיבדק הריאה. ואין דבריו מחוורים בעיני, שהרי קי"ל נשתברו מיעוט צלעותיה כשרה, ואין חוששים שמא ניקב אחד מהאיברים שנקובתן במשהו, ואינו דומה לקוץ שניקב לחלל שהקוץ נוקב ונכנס בדוחק. ע"כ. וכ"כ הר"ן להכשיר בזה. וגם רבינו ירוחם כתב שכן עיקר. ושכן נראה דעת הרמב"ם. ע"כ. ולעיל מזה הביא מרן הב"י תשו' הרא"ש (כלל כ סי' טז) שכ', נשבר הגף סמוך לחיבורו לגוף אני מכשיר וליכא למיחש לנקיבת הריאה. ומיהו פעם אחת בא לידי מעשה שנשבר הגף סמוך לגוף והשבר היה חד כמחט ונכנס לבין הצלעות ובדקתי הריאה ועלתה בנפיחה והכשרתיו. וכתוב שם, שהרשב"א השיב להרא"ש, שגם לו נראה להכשיר בנשבר הגף, אלא שמצא בתשובה בשם רש"י שאם נשבר סמוך לגוף חיישי' לריאה וצריכה בדיקה. ועכ"ז אני מחזיר להתיר כשאין עוקץ בשבר אלא שבירתו בעיגול. ע"כ. וכ' הפרי תואר בסק"ד, שדוקא כשהעוקץ תחוב בין הצלעות צריכה בדיקה, ואם לא בדק טריפה. אבל אם אין העוקץ תחוב, אף על פי שיש עוקץ וסמוך לגוף ממש לכתחלה צריך לבדוק הריאה, ואם אינו יודע לבדוק סמכינן ארובא דרבוותא דשרו, והם הגאונים והרא"ש והרשב"א, ואף על פי שספק מחמת חסרון ידיעה לא מקרי ספק, וכשאינו יודע לבדוק הוא ספק מחמת חסרון ידיעה, מ"מ כיון שרוב הפוסקים ס"ל להקל ודבר ה' בפיהם אמת, די לנו להחמיר ולבדוק היכא דאפשר, אבל כשא"א או שאינו יודע לבדוק סמכינן ארובא דרבוותא וכמו שהוכיח במישור הרשב"א משבירת הצלעות. עכת"ד. ולכן בנ"ד נ"ל ברור שישחוט העוף להצילו ממכשול איסור נבלה, וא"צ שיודיענו, מכיון שברור לשוחט שלא ישמע לו בעל העוף להמנע מאכילתו.
[יביע אומר ו-ג]
