"וישב יעקב"
ובמדרש )מובא בפרש"י כאן( "א"ר אחא בשעה
שהצדיקים יושבים בשלוה ומבקשים לישב
בשלוה בעוה"ז השטן בא ומקטרג, אמר לא דיין
דהוא מותקן להם לעוה"ב אלא שהם מבקשים
לישב בשלוה בעוה"ז. תדע לך שהוא כן, יעקב
אבינו ע"י שביקש לישב בשלוה בעוה"ז נזדווג
לו שטנו של יוסף" עכ"ל.
ושמעתי ממו"ר הגר"ד סולובייציק להקשות
מדברי הרמב"ם )בפ"ט מהלכות תשובה הלכה
א( שכתב וז"ל "מאחר שנדע שמתן שכרן
של מצוות הוא חיי עולם הבא מהו זה שכתב
בתורה אם תשמעו יגיע לכם כך וכך, אלא שאם
עבדתם את ה' משפיע לכם הברכות האלו
ומרחיק הקללות עד שתהיו פנויים להתחכם
ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא
ונמצאתם זוכין לשני העולמות לחיים טובים
בעוה"ז המביאים לחיי העוה"ב" יעו"ש. והנה
מה שיעקב ביקש לישב בשלוה לא היה כדי
שיוכל ליהנות מעוה"ז אלא כדי שיוכל לעבוד
את ה', וכמש"כ הרמב"ם בהלכות מלכים )פי"ב
הל' ד( דלא נתאוו החכמים והנביאים לימות
המשיח אלא כדי שיהיו פנוים לתורה וחכמתה,
וא"כ במה חטא יעקב בזה שרצה לישב בשלוה
וצ"ע.
והנראה לומר בזה, דהנה לשון המדרש הוא
"בשעה שהצדיקים יושבים בשלוה ומבקשים
לישב בשלוה בעוה"ז". ולכאורה צ"ב דאם
יושבים בשלוה מה הוא שמבקשים לישב
בשלוה.
והנראה לבאר בזה, דנראה דבאמת אין ישיבת
צדיק בשלוה שהרי אינו יודע אם יזכה לחיי
העולם הבא, וכדמצינו בברכות )כח, ב( ברבי
יוחנן בן זכאי דנכנסו אליו תלמידיו בעת חוליו
ומצאוהו בוכה ושאלו אותו למה הוא בוכה
ואמר להם הרי אילו לפני בשר ודם וכו' ולא
עוד אלא שני דרכים לפני וכו', נמצא דאינו
יושב בשלוה. אולם יעקב אבינו הרי הובטח
לו עוה"ב, כמש"כ רש"י על הפסוק )בראשית
לז, לה( ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה,
דסימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה אם
לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אני שאיני
רואה גהינום' יעו"ש. ר"ל דמובטח לו שחלקו
בעוה"ב בלי משפט וכדאיתא בגמ' ברכות
)סא, ב( גבי ר' עקיבא חלקם בחיים )ע' תוס'
כתובות דף קג, ב ד"ה מזומן(. מעתה נמצא דיעקב
אבינו ישב בשלוה בעולם הזה מפני שהיה
בטוח שחלקו בחיים, וזהו מה דאיתא במדרש
בשעה שהצדיקים יושבים בשלוה, ר"ל משום
שבטוחים שזוכים לחיי עוה"ב בלי לראות פני
גהינום, ואפ"ה מבקשים לישב בשלוה בעוה"ז,
על זה בא השטן ומקטרג.
והביאור בזה הוא, דהנה הובא לעיל מהרמב"ם
דכל תאוות החכמים לשלוה בעוה"ז הוא כדי
לזכות על ידה לחיי העולם הבא, וכלשון
הרמב"ם )בהל' תשובה שם( ומפני זה נתאוו כל
ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח וכו'
וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו
לחיי העולם הבא" עכ"ל. ומבואר דכל מה
שמבקשים שלוה הוא רק כדי שיוכלו לזכות
לעולם הבא אבל אם בלאו הכי בטוחים שיזכו
לעוה"ב אין להתאוות לימות המשיח ולשלוה
ולמרגוע בעוה"ז, ויעקב אבינו שכבר ישב
בשלוה שהובטח לו עולם הבא אין לו לבקש
שלוה בעוה"ז גם כדי שיהא פנוי להתחכם
בתורה, ואדרבא כך היא דרכה של תורה פת
במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ
תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, ולכך
אותם הצדיקים ש"חלקם בחיים" וכבר הובטח
להם עוה"ב, אין להם לבקש שלוה בעוה"ז כדי
שיהיו פנויים לעסוק בתורה ובמצוות ומשום
שאין זו דרכה של תורה.
והשתא מובן מאי טעמא קפץ עליו רוגזו של
יוסף דוקא ולא צרה אחרת, דלמה שנתבאר
דרוגזו של יוסף היא היא ביטולה של שלות
עוה"ב, דכיון שנמכר יוסף ]וחשב יעקב אבינו
שמת[ הרי בטל הסימן שנמסר לו מהקב"ה,
ונענש דשוב אינו יכול לישב בעוה"ז בשלוה
ובבטחון שיזכה לחיי עולם הבא, ומדוייק נמי
הלשון 'רוגזו' של יוסף, דהיינו מלבד עצם
הצרה של יוסף היה בזה גם 'רוגזו', שכבר אין
הוא בטוח בעוה"ב.
נחלת בנימין
