הולכי דרכים וכגון אדם הנוסע והגיע זמן הדלקה האם יכול להדליק
בשדה התעופה וכדו', באופן שאין מדליקין עליו. והיינו האם בעינן דין
ביתו לעיכובא בהדלקת נר חנוכה, ודיברו בזה מפוסקי זמננו, ראיתי בשם
הגרא"ל שטינמן זצק"ל דפשיטא לי' דהגר בגינה ציבורית דמדליק
במקומו עם ברכה, אמנם דעת הרבה גדולי הזמן דבעי ביתו לעיכובא.
שיטת התוס' דביתו מעכב בנר חנוכה וזהו חובת הבית
מפורסם מש"כ התוס' סוכה מ"ו, אמאי תקנו דין רואה דוקא בנר חנוכה
ולא בשאר מצות, ובחד תירוצא כתבו משום הנך דלית להו בית. ומתבאר
מזה דבעי דין בית לעיכובא במצות הדלקת נר חנוכה, יעו"ש דהשוו
למזוזה דהוא חובת בית.
והנה מדבריהם נראה דהוא חובת הבית, דהשוו למזוזה ולא חובת גברא.
וכבר חקר בזה הפנ"י שבת כ"א, ולפ"ז דין בית בנר חנוכה, הוא מפני שהוא
חובת הבית. ואמנם בדברי הר"ן שבת כ"ג, וכ"כ הכל בו, דחידושו דרב
ששת דאכסנאי חייב בנר חנוכה היינו לאשמועינן דנר חנוכה הוא חובת
גברא ולא חובת בית כמזוזה, [והתוס' הרא"ש שם בסוכה דנקט כתוס',
לשיטתו אזיל בשבת דהחידוש דאכסנאי לענין דסגי להשתתף בפרוטה
ולא לחדש דהוא חובת הגוף], ומשמע דאכסנאי ליכא לחייבו מדין חובת
הבית, וע"כ נתחדש חובת הגוף, ולאחר חדוש זה, יש לדון אי בעי מ"מ
תורת "ביתו" לעיכובא לענין מקום הדלקה אי לאו.
והנפק"מ אי חובת הבית, או חובת הגוף יעויין בכל בו לענין מי שיש לו
שני בתים, דנכנס ויוצא בשניהם בשוה, אי בעי להדליק בשני, רק מדין
חשד דהרי פטר עיקר חובת גופו בחד, והשני רק מדין חשד, או דילמא
מחויב מדינא בשני הבתים, יעו"ש. וראיתי בשם הגר"ח קניבסקי זצ"ל
דהוכיח מדברי הר"מ דאף דנר חנוכה הוא חובת הגוף, מ"מ בעי הדלקה
ב"בית".
המדליק בבהכ"נ אי פוטר את עיקר חובתו בביתו
כתב השו"ע סי' תרע"א סעיף ז... "ומדליקין ומברכין בבית הכנסת
משום פרסומי ניסא, הגה, ואין אדם יוצא בנרות של ביהכ"נ וצריך לחזור
ולהדליק בביתו" [ריב"ש סי' קי"א].
ובביאור הגר"א ד"ה "ואין אדם" כתב, וז"ל, שאף חצר שיש לו שני
פתחים וכו' ועוד שהרי אמרו נר איש וביתו. ע"כ. והם שני טעמים
המובאים בשו"ת הריב"ש שם.
ומבואר בטעם הראשון, דמדליק בבהכ"נ דחוזר ומדליק בביתו, משום
חשד. ותימה היאך יצא בבהכ"נ, הרי אין זה ביתו.
דעת הגר"א שיש רק חובת הגוף ופוטר חובתו אף לא בביתו
ואשר מוכרח ומבואר בדעת הגר"א, דליכא דין ביתו לעיכובא במצות
הדלקה נר חנוכה, כי אם חובת גופו ומקיימו אף במקום אחר דאינו ביתו.
וליכא לדחות דמ"מ הרי בהכ"נ הוא מקום הדלקה, דהרי אין זה אלא
ממנהגא ובזמן התלמוד ליכא כלל דין הדלקה בבהכ"נ, ובהכ"נ הוי ככל
מקום אחר, וכיון דמתבאר מדברי הגר"א דפוטר הדלקה בבהכ"נ את
עיקר חובתו, ע"כ דבעיקר החיוב דהדלקת נר חנוכה לא נאמר דין ביתו
לעיכובא, וזהו דכתב הגר"א דנפטר לגמרי בהך הדלקה בבהכ"נ, וכל מאי
דמחויב לחזור ולהדליק בביתו רק מפני החשד. [והמשמעות דמברך, אף
דלכאורה כל ההדלקה מדין חשד, ואמנם כבר נחלקו בזה הפוסקים האם
לא נתקן ברכה כלל מפני החשד או דלעולם יש ברכה, רק דנפטר בברכה
על עיקר הנר, ואכ"מ].
וכן נראה מבואר מדברי הכל בו בה' חנוכה, דכתב דהדלקה בבהכ"נ הוא
משום להוציא את מי שאינו זריז ואינו בקי בהדלקת נר חנוכה. ולכאורה
היאך יוצא הך גברא דאינו זריז ואינו בקי, הרי לא הוי ביתו, דהרי לא כתב
הכל בו, להוציא האורחים הישנים שם. והמבואר מזה, דליכא דין ביתו
לעיכובא בנר חנוכה וכמש"נ מדברי הגר"א. ודברי הכל בו והגר"א הם דלא
כמש"כ התוס' בסוכה, דבעי דין ביתו לעיכובא.
חובת הגוף נפטר בכ"מ וחובת הבית בעי ביתו
והנה בטעם השני דכתב הגר"א דבעי לחזור לביתו ולהדליק משום נר
איש וביתוא, יש לדון אי הוי חזרה גמורה ממש"כ בטעם הראשון, ובזה
כתב דהוא חובת הבית ולא חובת הגוף. ובזה חייב מדינא להדליק בביתו
דלגמרי לא יצ"ח בהדלקה בבהכ"נ. או דילמא דמלבד דאיכא בנר חנוכה
חובת הגוף וכמש"כ הר"ן והכל בו להוכיח מאכסנאי, בר מן דין, הוא אף
חובת הבית. והנפק"מ בדר בשני בתים בשוה, דכתב הכל בו לדון דמ"מ
יתחייב בשניהם מדינא, אף דכתב דאכסנאי נתחדש דאיכא חובת הגוף בנר
חנוכה, ומשמע דתרוייהו איתנייהו בהו.
ועד"ז השני מתבאר מדברי הגאון ר' ברוך פרענקל על אתר, דכתב,
דבנר חנוכה איכא חובת הבית וחובת הגוף, וחובת גופו נפטר בבהכ"נ,
אכן אכתי מחויב בחובת ביתו, ולזה חוזר ומדליק. והוסיף שם, דנראה
לפ"ז דבאכסנאי דכל חובתו משום חובת הגוף, שפיר יצא לגמרי בהדלקה
בבהכ"נ ואינו צריך להשתתף בפרוטה, והביאו בשער הציון.
ואשר לפ"ז, אף בטעם השני דהגר"א, י"ל דלא חזר לגמרי מטעם
הראשון, כי אם דלעולם לענין חובת הגוף נפטר בבהכ"נ, ואך אכתי מחויב,
בחיובא דבית. והארכנו בזה בדין הדלקה נרות חנוכה בער"ש, יעו"ש.
עכ"פ לדברי ר' ברוך פרענקל ושער הציון, מבואר דאכסנאי דאית בי'
רק משום חובת הגוף הרי גופו נפטר במאי דהדליק בבהכ"נ, ומתבאר
דליכא דין "ביתו" לעיכובא עכ"פ באכסנאי. ונפק"מ בהולך דרכים דאין
מדליקין עליו, דדינו לפ"ז דמדליק בכל מקום, ואולי י"ל דמ"מ בעי בית,
מ"מ ביתו לא בעינן.
וכ"ז דלא כדברי התוס' בסוכה מ"ו, דבעי דין ביתו לעיכובא בהדלקת
נר חנוכה, ויל"ע, מהיכן פשיטא להגר"א ור' ברוך פרענקל לנטות מדברי
התוס' המפורשים דנאמר בדין הדלקת נר חנוכה 'ביתו' לעיכובא.
מקורו דחובת הגוף שמעינן מדברי הר"ן וכל בו ותלי' בחידושא דאכסנאי
ואשר יראה בזה, דיסוד הדברים בהמבואר בר"ן והכל בו, דבהך דינא
דאכסנאי חייב להשתתף, נתחדש דנר חנוכה הוא חובת הגוף. וא"כ ע"כ
לא בעי בית לחיובא כמזוזה. ואמנם אליבא דהגב"פ זצ"ל באכסנאי
נתחדש דהוא חובת גברא. אמנם ביש לו בית יש מחייב נוסף אף משום
חובת הבית. ואילו אליבא דהגר"א לטעם הראשון באכסנאי נתגלה בזה
דכל חלות החיוב בנר חנוכה הוא חובת הגוף ולא שיאטי' כלל לחובת
הבית, וליכא דין בית לעיכובא אף משם מקום הנרות, ולזה כתב דיצא
לגמרי בבהכ"נ ואין הדלקה בביתו אח"כ, כי אם מפני החשד. ואילו לטעם
השני, י"ל דמ"מ איכא נמי חובת בית. וזוהי פשיטות הגר"א והגרב"פ לדון
דלא כדברי התוס' סוכה.
ודעת התוס' ותוס' הרא"ש בסוכה, צ"ל דהחידוש דאכסנאי לא משום
דנתחדש בזה חובת הגוף, כי אם דסגי להשתתף בפרוטה, וכאשר ביאר כן
להדיא הרא"ש בשבת, ולעולם בעי ביתו, ואף אכסנאי בכלל ביתו.
באופן דהעולה לדינא ממאי דנתבאר, דההולך בדרך ואין מדליקין עליו,
דמדליק בכל מקום שהוא ולא בעי ביתו לעיכובא בהדלקת נר חנוכה,
דכיון דכל חלות חיובו זהו חובת הגוף ולענין חובת הגוף צידד הגרב"פ
זצ"ל המובא בשער הציון דמדליק בבהכ"נ ויוצא, ודין בהכ"נ בזמן
התלמוד הוא ככל מקום שיש בו פרסום ואין שום מעלה בבהכ"נ באופן
דאינו ישן שם, עכ"פ סגי בבהכ"נ או בכ"מ שמתפרסם הנס, ולא בעי ביתו
לקיים חובת הגוף דידי', ורק בדר בביתו יש לו גם חובת בית, ובזה נתברר
פסק מרן הגרא"ל זצק"ל דהלן ברחוב מדליק בברכה שם במקומו בחוץ
ולא בעי ביתו, וכמש"נ.
נפק"מ רבתא במתאכסן לשבת חנוכה היכן מדליק
והנה נחלקו בנוסע לשבת חנוכה היכן ידליק, לדעת הגריש"א יעשה
שליח להדליק מביתו שיצא משם דיום אחד לא נעקר מביתו, ואילו
דעת הגרש"ז דיש לו דין אכסנאי ומדליק באכסניא או משתתף, ולפ"ד
אם יעשה שליח להדליק בביתו, יקיים מצותו לכל הדעות, דהרי לדעת
הגריש"א זהו עיקר מקום ההדלקה מדין ביתו, ואף להגרש"ז שיש לו דין
אכסנאי, הרי לדעת הח"ח אכסנאי יש לו רק חובת הגוף ומה"ט מדליק אף
בבהכ"נ שאינו ביתו, דלענין חובת הגוף שפיר מדליק בכ"מ של פרסום,
א"כ יוכל גם להדליק מביתו שיצא משם, לא גרע מבהכ"נ, וא"כ השליח
ששלח שידליק בביתו כדי לקיים שיטת הגריש"א אף עולה לחובתו
בתורת אכסנאי לדעת הגרש"ז, וכמש"נ.
ועוד נפק"מ רבתי לדינא, זוג המתאכסן לשב"ק חנוכה יכולים לשלוח
שליח להדליק בביתם אף להשיטות דיש להם דין אכסנאי לשבת אחת הרי
לא גרע ממה שהיו מדליקים נר חנוכה בבהכ"נ, ועד"ז יולדת אף אם הבעל
במקום אחר שלא בביתו ]ולהשיטות דאינו פוטר אותה כי אם בביתו[ הרי
יכול לפטור חובת אשתו מדין שליח דהרי כל חובתה היא מדין אכסנאית
וחובתה בהדלקה בכל מקום לא גרע מאשר כל אכסנאי דמדליק בבהכ"נ
ודיו.
והנה הראוני בספר אורחות שבת ח"ד בסופו בענין הדלקת נר חנוכה,
דהביאו דברי הגרב"פ הנ"ל, וביאורו בו כוונה אחרת לגמרי באופן דלפי
הבנתם כלל לא דיבר מענין זה דאכסנאי יכול לפטור חובת הדלקת גופו
בבהכ"נ, כי אם לענין ברכת הרואה והיינו דלדעת המרדכי אף במקום
שמדליקים עליו מ"מ יש לברך ברכת הרואה ולזה כתב הגרב"פ דיוצא
ידי דין רואה וברכתו ע"י ראית הנרות בבהכ"נ, והאריכו שם. והנה מלבד
המפורש בדברי הגרב"פ דע"י דהדליק נפטר מלהדליק באכסניא ונמצא
דלהדיא איירי לפטור מהדלקה, וכן לדבריהם הרי די לראות ולברך ולא
צריך להדליר ונדחקו טובא בדבריו בהערות שם, וכן כפי הנראה חלקו
ע"ד הח"ח בביאור שיטת הגרב"פ וכמדומה דקשה טובא לנטות מדברי
הח"ח, הרי לפי דבריהם הגרב"פ היה צריך להעמיד דבריו ע"ד השו"ע
דמדליקים בבהכ"נ ולומר דאפשר לקיים ברכת הרואה בנרות אלו דבהכ"נ
וכבר דיברו בזה האחרונים, והרי כל דבריו קאי על דברי הריב"ש דביאר
בטעמא דמילתא דאין אדם יוצא בנרות בהכ"נ משום דחובת איש וביתו,
וכתב לפי זה לכאורה י"ל דאם אורח מדליק בנרות בית הכנסת אינו צריך
להדליק באכסניא דגופיה נפטר במה שהדליק בעצמו בבהכ"נ, ובביתו
מדליקין עליו, עכ"ל. והרי לדעת מחברי האורחות שבת הרי אין שייכות
כלל לביאור הריב"ש בטעמא דמילתא דלא יוצאים בנרות בהכ"נ כי אם
דניתן לברך ברכת הרואה בנרות בהכ"נ דמדליקין שם ממנהגא.
מסקנא דשמעתתא
אשר לכן נראה ברור דכל דברי הגרב"פ קאי על טעמו דהריב"ש כיון
דטעמא דהריב"ש דחוזר לביתו ומדליק מחמת חובת הבית לזה משמע
דחובת גופו נפטר בבהכ"נ דהרי לתירוץ הראשון לגמרי יצא יד"ח בבהכ"נ
וחוזר לביתו ומדליק רק מדין חשד, ולמד הגרב"פ כמש"כ לעיל דאף
לתירוץ השני זה דהוסיף הריב"ש דיש גם חובת בית, אכן חובת גופו פטר
בהדלקה בבהכ"נ, ומש"כ 'ובביתו מדליקין עליו'. נראה דהנה תחילת
דבריו וז"ל, 'לפ"ז באורח שמדליק'ו כו'. והיינו דסתם דאיירי בכל אורח
ומהיכי תיתי דאורח המדובר היינו רק במדליקין עליו בביתו הרי יש
אורחים שאין מדליקין עליו בביתו וסתם בכל אורח בסתמא, לזאת נראה
דבא בתורת ממ"נ, דאורח זה אם אין מדליקין עליו א"כ כל חובתו היא רק
חובת הגוף ופוטר חובתו בבהכ"נ ואם יש לאורח בית שמדליקין עליו א"כ
לדידיה יש גם חובת הבית דמשתייך לשם דהרי מטעם זה נפטר בהדלקה
שמדליקין עליו שם,ולזה נפטר חובת הבית במה שמדליקין עליו, ומ"מ הרי
יש לאורח להדליק מדין מהדרין וגדרו כמבואר בתה"ד לקיים חובת הגוף
דידיה וככל מהדרין דבני הבית ]ודלא כמהרש"ל דיסוד ההידור באכסנאי
היינו לכוין שלא לצאת והיא דעת המ"ב והיינו משום דתמיד באכסנאי
יש רק חובת הגוף ולזה בעי לכוין שלא לצאת והא דמדליקין עליו בביתו, וכ"ז לפי טעם הריב"ש
זהו לפטור חובת הגוף[, לזה פטר נפשיה בבהכ"נ
דמשמעות דבריו דיש לפטור חובת גופו בבהכ"נ וכל מאי דחוזר לביתו
רק לקיים חובת הבית. ולכן הח"ח העתיק באופן זה דברי הגרב"פ דבכל
אופן נפטר האורח בהדלקה בבהכ"נ ואין צריך להשתתף באכסניא, ורק
הוסיף הגרב"פ דאם יש לו בית שמדליקין עליו וא"כ משתייך לבית בזה
נפטר מחובת הבית, ולכן נראה עיקר כמש"נ וכאשר להדיא מתבאר ממרן
הח"ח בהאי ענינא וככל הנתבאר בזה בס"ד.
הגר"ע מדלוב שליט"א
