שמחת חנוכה
הרמב"ם (בפ"ג מהל' חנוכה ה"ג) כ' וז"ל "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים אלו שתחלתן כ"ה כסלו ימי שמחה והלל, ומדליקים בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס" עכ"ל. והנה בברייתא בשבת (כא, ב), תניא לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה, [ופרש"י שם לא שאסורין במלאכה, שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הניסים בהודאה], אולם הרמב"ם הוסיף שתיקנו שיהיו ימי שמחה, וביאר הגרי"ז (ראה קונטרס חנוכה ומגילה סי' י) דהרמב"ם פי' דהא דעשאום ימים טובים היינו לימים טובים של מגילת תענית דאסורים בהספד ובתענית, וכדאיתא בברייתא (שם לעיל) ת"ר בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון, והוו ימי שמחה לענין זה דאסורים בהספד ובתענית, וע' בתוס' תענית (יח, ב, ד"ה הלכה) וז"ל "דאי אחנוכה ואפורים אינו יכול להתענות דיום שמחה ומשתה כתיב" עכ"ל, אלא דצ"ע לפרש כן בדברי הרמב"ם שהרי דין זה כתב הרמב"ם (שם) אח"כ וז"ל "וימים אלו הן הנקראים חנוכה והן אסורים בהספד ותענית כימי הפורים" עכ"ל, וצ"ע.
אשר מזה נראה מבואר, דהרמב"ם פי' להא דעשאום ימים טובים היינו דעשאום ימים טובים לענין חיוב שמחה, כלומר דהווין יו"ט לא לענין זה שאסורים במלאכה אלא לענין זה דאית בהן חיוב שמחה בבשר ויין כיו"ט וזהו מש"כ הרמב"ם דהוו ימי שמחה, ומקור דברי הרמב"ם הם במגילת אנטיוכוס [דעת הרס"ג היא שהמגילה נכתבה ע"י החשמונאים הראשונים ויש אומרים שכתבוה זקני בית שמאי וזקני בית הלל], וז"ל מגילת אנטיוכוס "על כן קיימו בני חשמונאי קיום וחזקו איסר ובני ישראל עמהם כאחד [ר"ל דב"ד תקנו כן וגם פשטה תקנה זו בכל ישראל, כעין מה דמצינו אצל תקנת פורים שקיימו וקבלו עליהם ועל זרעם] לעשות אותם ימי משתה ושמחה כימי המועדים הכתובים בתורה ולהדליק בהם הנרות להודיע אשר עשה להם אלקי השמים נצוחים" עכ"ל.
והן הן דברי הרמב"ם שהתקינו חכמים ששמונת ימים אלו הן ימי שמחה, ר"ל שעשאום ימים טובים דאית בהן חובת שמחה כדין שמחה האמורה במועדי התורה, ועוד תקנו להדליק בהם נרות כדי להודיע את אשר עשה להן אלוקי השמים נצוחים, וכמש"כ הרמב"ם להראות ולגלות הנס, ודו"ק.
שוב מצאתי בסידור רבינו מיימון אבי הרמב"ם שכ' וז"ל "ויתחייב כל נכון לו לעשות משתה ושמחה ומאכל לפרסם את הנס", וכן כ' במעשה רוקח על הרמב"ם (הל' חנוכה פ"ג ה"ג) וז"ל "מדקרי ליה ימי שמחה משמע דס"ל דהסעודות האלו אינם רשות אלא מצוה, דהא קי"ל אין שמחה אלא בבשר ויין והיינו דרך סעודה" עכ"ל, וע' בדרכי משה (סי' תרע), והיינו כמש"כ.
הנרות הללו וכו' על ידי כהניך הקדושים
בביאור הלכה (סי' תרעג ס"ב) עמש"כ המחבר הדלקה עושה מצוה לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה, כ' וז"ל "ונ"ל דכמו כן בעינן שבעת הדלקה יהיה כל הנרות לפי חשבון הימים ואז נחשב למהדר מן המהדרין ועל כן אם כבתה אחת קודם שהשלים ההדלקה צריך לחזור ולהדליקה" עכ"ל.
כלומר דאע"ג דאם כבתה אין זקוק לה, היינו משום דהדלקה עושה מצוה ומיד שהדליק כבר יצא ידי חובתו, אבל לקיים מצות מהדרין מן המהדרין בעינן שמנין הנרות יהיו כנגד הימים, וא"כ כ"ז שלא הדליק כל הנרות לא קיים המצוה, ולכן אם כבתה אחת מהן באמצע הרי אין כאן קיום מצוה רק לאחר שהודלקו כולם, ואי כבתה אחת מהם זקוק להדליקה כדי לקיים את המצוה, יעו"ש.
ולפי"ז נראה דאם הדליק נר ראשון וכבתה דהדין דאם כבתה אין זקוק לה, כ"ז הוא רק ביום הראשון אבל בימים שאחריו בדין הוא שיחזור וידליקנו.
והנה בחי' מרן רי"ז הלוי (סוף הל' חנוכה פ"ד ה"ב) כתב בדעת הרמב"ם דאין להדר במצוה אחרי שנתקיימה המצוה ונגמרה, דאין הידור בלי המצוה וכבר יצא ידי המצוה. וא"כ לכאורה בכה"ג שהדליק נר ראשון וכבה דאין זקוק לה שוב אין להדליק שאר הנרות כיון דכבר נגמרה ונשלמה המצוה, ורק בכה"ג שכבר הדליק שאר הנרות וכבתה אחת מהם קודם שהשלים ההדלקה צריך לחזור ולהדליקה, אבל בכה"ג שנכבה נר הראשון תו אינו חוזר ומדליקה, כן היה נראה לכאורה.
אולם נראה דבנר הראשון מלבד מה דהדלקה עושה מצוה וכבתה אין זקוק לה כדי לקיים עיקר המצוה, הרי משום לתא דמהדרין מן המהדרין דין הוא שיחזור וידליקנו כדי שיוכל להדליק שאר הנרות ולקיים מצות מהדרין מן המהדרין, דהרי אם כבה אחד מהנרות קודם שהדליק כולם אין כאן קיום מצוה וכמש"כ בביאור הלכה דבעינן שיהיו כולם דולקים בבת אחת, מעתה נראה דבנר הראשון מלבד מה דעיקר המצוה היא להדליק נר אחד ובזה יצא ידי חובתו, עוד גם נר ראשון הוי בכלל מצות מהדרין מן המהדרין דהרי מדליק כנגד הימים [ובאמת גם ביום ראשון יש כאן קיום של מהדרין כיון דהוא יום הראשון] ובכלל זה הוא גם נר הראשון, א"כ נמצא דמיד שהדליק נר הראשון יש בהדלקתו גם משום לתא דהדלקת המהדרין כנגד הימים, וא"כ גם אם כבתה זקוק להדליקה כדי לקיים מצות מהדרין מן המהדרין כמו באם כבה נר אחד בשאר הימים, וממילא דאין לדון בזה דאין הידור בלי המצוה, דכ"ז הוא רק אם ההידור התחיל לאחר שנגמר המצוה, אבל בחנוכה לעולם התחיל את ההידור בשעה שישנה מצוה, דהרי בהדלקת נר ראשון איכלל ביה תרתי עיקר ההדלקה וגם הדלקה של המהדרין, ובכה"ג הרי גם אם כבה דין הוא להדליקו שוב כדי שיוכל לקיים מצות מהדרין מן המהדרין ודו"ק.
