לזכות חיילי צה"ל שה' ישמור עליהם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם!
לרפואת הרב ישעיהו מרדכי עזרא בן רחל דבורה
הרב אברהם יוסף בן חנה
מרים בת חיה
בתוך שח"י
The Rambam [Hil Rotzeach 1-9] based on the Mishna [Oholos 7/7] and Gemara [Sanhedrin 72] says that if a fetus [עובר - also a taxi company. Amazing how the Mishna already knew about taxis!!:-)] is endangering the life of the mother, the Halacha is as follows: Before he sticks out his head and remains completely ensconced inside the mother - we abort the baby to save the mother. Once he sticks out his head - we don't harm him and let the mother die if we can't save her רח"ל. In the first case he is a רודף [albeit unpurposeful] and must suffer the consequences. In the second, it is a fact of nature [משמיא קרדפי לה] that he pursues his mother and אין דוחין נפש מפני נפש.
This gemara has been the subject of countless written and oral discussions. Here is a taste:
Rav Chaim Halevi ztz"l said a chiddush that the din that one is allowed to kill a רודף is NOT because of pikuach nefesh of the נרדף but because of a גזירת הכתוב of חיוב רודף to die [advice - don't be a רודף].
A proof to this assertion: Goyim ALSO have a Halacha that we let the mother die if the baby already stuck his head out even though they don't have a din of פיקוח נפש. It must be because of a גזירת הכתוב of חיוב רודף.
This explains why we kill the עובר endangering his mother while he is still completely inside but not once he stuck his head out [advice to עובר's - stick your head out. Strangely, עובר's rarely if ever seek advice] . "משמיא קרדפי לה" removes the " חויב רודף" but not the " דין רודף". When he is still completely inside he is not yet a נפש גמור, so his mother's life takes precedence even though he has no חיוב רודף [because he endangering of his mother is a fact of nature]. Once he sticks his head out, he is a complete נפש and in the absence of a חיוב רודף, we may not harm him. If the Halacha would be in the category of פיקוח נפש, we would not be allowed to kill even a fetus completely inside because at that point he is enough of a נפש to forbid killing him. Since however he has a דין רודף, we do abort him when he is completely inside and endangering the mother.
Rav Isser Zalman ztz"l took issue with this and asked that according to Rav Chaim there are two categories of רודף. One - Where he is an active pursuer. Two - Where he is pursuing due to laws of nature. Where do we find two distinct dinim of רודף? [I don't understand his kashya - Rav Chaim was a Brisker. How can there NOT be two distinct דיני רודף?? Ahhhhhhh!:-)].
Rav Isser Zalman's approach is that both the mother and the fetus are רודף each other!! If he hasn't yet been born then the mother's life takes precedence. If he has, then אין דוחין נפש מפני נפש.
Rav Shlomo Eiger ztz"l asks this question. What is the din if two people simultaneously started being רודף each other?? May we kill either of them since they are both רודפים and we must save the נרדף from the רודף or maybe they are both רודפים and we don't kill a person to save a רודף??
Asked Rav Dovid Povarsky ztz"l - If Rav Isser Zalman is correct that both mother and child are רודפים, then how come we don't have choice who to kill and who to save [according to that צד]. That would seem to place his theory into question, would it not??
Adds Rav Dovid: I have a proof that Rav Chaim is correct and killing a רודף is a גזירת הכתוב and not because of פיקוח נפש of the נרדף. The gemara say that there can't be a case where it is forbidden for goyim and permitted for Jews. Asks Tosfos: Not so [apparently]!! What about killing the fetus endangering the mother which is forbidden for them and permitted for us!! Ahhhhh!!!
But what is the question בכלל?? We are allowed to kill the fetus because we have a law of פיקוח נפש while they don't??? So it is not a classical stringency but only a result of OUR extra law?? From their question we see that they ALSO understood that killing a רודף is a גזירת הכתוב and thus asked how it applies only to us and not to them!! BRILLIANT!!:-)
#gladiwasbornwithoutahitch
צב) גמ' יצא ראשו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש.
וברמב"ם (פ"א מהל' רוצח ה"ט) כתב, דעוברה המקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין ביד בין בסם, מפני שהוא כרודף אחריה להרגה, ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם עכ"ל.
וכבר הקשו בזה, דהא בגמ' מבואר דלא הוי רודף משום דמשמיא קרדפי לה, וכן הוא באמת סיום דברי הרמב"ם, שכתב, וכן הוא טבעו של עולם, וא"כ איך כתב בתחילה דבלא הוציא ראשו הורגין אותו משום דהוא רודף, דבפשוטו הרי הטעם משום דעדיין לא הוי נפש כלל, אבל למש"כ הרמב"ם דהוי רודף, הא בזה אין חילוק בין הוציא ראשו ללא הוציא ראשו.
ובחי' - ר"ח - הלוי (שם) ביאר, דעיקר דינא דרודף הוי גזה"כ בפנ"ע להציל הנרדף בנפשו של רודף, ולא דעיקר דין הצלת הנרדף הוי מחמת דין פיקו"נ דכל התורה כולה, - והגזה"כ דדין רודף הוא דנתחדש דאפשר גם בנפשו של הרודף, אלא דכל עיקר הצלת הנרדף הוי נמי מחמת הגזה"כ דדין רודף.
וראיה לזה, דהא אף בב"נ איכא דין זה דמצילין אותו בנפשו, והרי בב"נ לא מצינו דין פיקו"נ, אלא ע"כ דהוי גזה"כ בפנ"ע להציל הנרדף בנפשו של רודף.
ולפי"ז כתב דמשו"ה הוצרך הרמב"ם לומר דאף בלא יצא ראשו מה דהורגין העובר הוי רק מדין רודף, ומשום דמצד דין פיקו"נ דכל התורה כולה הרי גם לעובר יש דין נפש ואינו נדחה מפני נפש אחרים, ולכן רק משום דין הצלת נרדף הורגין העובר.
אלא דאכתי צ"ב דא"כ ביצא ראשו נמי יהא מותר להרגו מחמת דין רודף, והרי בזה איתא בגמ' דכיון דמשמיא קא רדפי לה לא הוי רודף, וא"כ אמאי בלא יצא ראשו הורגין.
אלא דאכתי צ"ב דא"כ ביצא ראשו נמי יהא מותר להרגו מחמת דין רודף, והרי בזה איתא בגמ' דכיון דמשמיא קא רדפי לה לא הוי רודף, וא"כ אמאי בלא יצא ראשו הורגין.
וביאר בזה, דהסברא דמשמיא קא רדפי לה מהני רק להפקיע ממנו "חיוב" של רודף, אבל מ"מ לא פקע ממנו עצם דין רודף בשביל זה, ונשאר עדיין דין הצלת נרדף, ומשו"ה בזה חלוק בין יצא ראשו ללא יצא ראשו, דביצא ראשו, דהוי נפש גמור כמו נפש האשה אין להורגו, משום דאין דוחין נפש מפני נפש בלא "חיוב" דרודף, וכיון דאין בו חיוב דרודף אין נוגעין בו.
משא"כ בלא יצא ראשו, דלא הוי נפש גמור שפיר נדחה מפני נפש הגמור, אף בלא "חיוב" דרודף, דכיון דסו"ס יש עליו דין רודף הרי הוא נדחה מפני הצלת הנרדף, [אף על פי דלגבי דין פיקו"נ חשיב נפש שאינו נדחה, מ"מ מחמת הצלת נרדף נדחה נפש שאינו גמור אף בלא "חיובא" דרודף] ע"ש.
ובאבן - האזל תמה עליו, דלפי"ז צ"ל דיש שני מיני רודף [חדא היכא דע"י מעשיו הוי רודף דאז הוא בגדר חיוב על הרודף ומצילין אותו בנפשו, ועוד היכא דממילא נעשה רודף] וקשה דמנ"ל זה דיש ב' מיני רודף.
ולכן כתב באהא"ז לבאר דברי הרמב"ם דהא דכתב הרמב"ם שזהו טבעו של עולם אין כונתו שאינו רודף כלל, אלא דכיון שזהו טבעו של עולם הויין שניהם רודפים זה על זה, דהאשה במה שהיא סותמת בפני העובר מלצאת הוי מצמצם, דהוי נמי רוצח, ולכן כתב הרמב"ם טעמא דרודף, דבלא זה לא היה דין להרוג גם עובר, אבל כיון דאיכא טעמא דרודף דוחין העובר בשביל האשה, משום דאין דין להציל העובר בנפשה של האשה, ויש דין להציל האשה בנפשו של העובר, [וכמו בספינה שחשבה להשבר מכובד המשוי, דהמשא והאנשים הוו רודפים זה ע"ז, ורק דאיכא דין להציל האנשים ע"י המשא, ולא את המשא ע"י האנשים, ע"ש].
אבל אם יצא ראשו שהוא כילוד אין דוחין נפש מפני נפש כיון ששניהם רודפים זה על זה ע"ש.
אכן צ"ע דהנה הגר"ש איגר [בחידושי הגרעק"א בכתובות (דף לג א) ד"ה ויש] נסתפק בשנים שהיו רודפים להרוג זה את זה, דכל אחד מהן רודף להרוג את חבירו והתחילו שניהם לרדוף כאחד, האם אחר הרואה רשאי להרוג לכל אחד מהן איזה שירצה, להציל הנרדף.
או דלמא בכה"ג אין לאחד מהן דין רודף להנתן להצילו בנפשו כיון דכמו שהוא רודף לחבירו כן הוא נרדף מחבירו, ע"ש.
ולכאורה אי נימא דבשנים רודפים זה אחר זה יכולים להרוג אחד מהן, מ"ט הכא ביצא ראשו אין הורגין אותו, הא לפמש"כ באבהא"ז הוי הכא שניהם רודפים זה אחר זה, ומוכח דאין הורגין בכה"ג.
[ובעצם דברי הגר"ח נראה לבאר דמצד עצם הדין דהרודף נדחה מפני הצלת הנרדף אכתי לא הוי היתר לרצוח הרודף, דהא עכ"פ מאיזה טעם הותר רציחה, ורק דע"ז בעינן להדין דהוי חיוב מיתה ברודף.
ובזה שפיר חילק בין הוציא ראשו ללא הוציא ראשו, דהא בהוציא ראשו בעינן נמי להיתר רציחה, ובעובר דמשמיא קא רדפי לה הא ליכא חיוב מיתה להתיר רציחה, ומשו"ה אין נוגעין בו.
משא"כ בלא הוציא ראשו אף דליכא היתר רציחה נמי מותר כיון דרודף נדחה מפני נרדף, ואף דליכא חיוב מיתה מותר להרגו.
אך אכתי צ"ע מנלן כלל דאיכא דין זה דרודף נדחה מפני נרדף, דלמא כל הדין הוי רק חיוב מיתה על הרודף, וא"כ בעובר דליכא חיוב מיתה מנלן דנדחה, ואפשר דזה הוי מסברא לגמ' דהרודף נדחה מפני נרדף.
אך אכתי צ"ע דהא איכא נמי איסור להרוג עוברין, ומי מתיר הריגת העובר, ואף דנדחה הרודף אכתי מי מתיר איסור זה.
ואי נימא דאיסור זה הותר מחמת דין פיקו"נ של הנרדף, הא ביארנו לעיל דגבי רודף לא שייך כלל היתר דפיקו"נ, כיון דהוי נמי פיקו"נ של הרודף, ורק דין הצלת הנרדף איכא, וא"כ כמו דלהתיר איסור רציחה בעינן חיוב מיתה דרודף, ה"נ לגבי איסור הריגת עובר איך יהא מותר להרוג העובר בלא חיוב מיתה, וצ"ע].
והנה בעצם דברי הרמב"ם דהריגת העובר הוי רק מדין רודף ולא מדין פיקו"נ, לכאורה מוכח כן נמי בתוס' לעיל (דף נט. ד"ה ליכא), דהקשו מאי קאמר התם דליכא מידעם דלישראל שרי ולעכו"ם אסור, הא מצינו כן בהריגת עובר דבני נח מוזהרין על העוברין, וישראל מותר להרוג העובר קודם שהוציא ראשו להציל האשה ע"ש.
ולכאורה אי נימא דההיתר להרוג העובר הוי מחמת דין פיקו"נ, מה הקשו כלל, הא דוקא בישראל איכא דין פיקו"נ ומשו"ה מותר [דכיון דליכא בזה מאי חזית הוי בכלל פיקו"נ], משא"כ בב"נ דליכא היתר דפיקו"נ, ממילא אסור.
ומוכח כמ"ש הגר"ח דהיתר הריגת העובר הוי רק מדין רודף ולא מדין פיקו"נ, ודין רודף הא איכא גם בב"נ ולכן הקשו שפיר דאשכחן דבר שבישראל מותר ובעכו"ם אסור. [הגר"ד פוברסקי]
