לע"נ ר' אלכסנדר זושא ב"ר יוסף
לרפואת הרב ישעיהו מרדכי עזרא בן רחל דבורה
רפאל חיים דב בן ריסה שושנה
מרים בת חיה
ר' אליעזר משה בן צ'ארנא מאריאם
Attending a party [such as a wedding or Thanksgiving Day meal] with נכרים. The short of it - absolutely forbidden. The longer of it - ahead. It is an opening for intermarriage [among other things]. A letter to Rabbi Dr. Shmuel Turk from Riverdale:
לרפואת הרב ישעיהו מרדכי עזרא בן רחל דבורה
רפאל חיים דב בן ריסה שושנה
מרים בת חיה
ר' אליעזר משה בן צ'ארנא מאריאם
Attending a party [such as a wedding or Thanksgiving Day meal] with נכרים. The short of it - absolutely forbidden. The longer of it - ahead. It is an opening for intermarriage [among other things]. A letter to Rabbi Dr. Shmuel Turk from Riverdale:
שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן קיח
אי מותר לאכול במסיבה של עכו"ם מאכלי היתר
א' וישלח התשל"ו בנ"י יצו"א.
מע"כ ידידי ורב חביבי הרה"ג המפורסם וו"ח נו"נ וכו' כש"ת מוה"ר שמואל אלימלך טוירק שליט"א, בעמ"ח כרם צבי, בראנקס נ"י. אחדשכ"ת בידידות נאמנה.
ועל דבר שאלתו אי מותר לאכול ולשתות מאכלים כשרים במסיבה של עכו"ם, ומעכ"ת הביא הגמרא ע"ז דף ח' ע"א תניא ר' ישמעאל אומר ישראל שבחו"ל עובדי עו"כ בטהרה הן כיצד עו"כ שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו אף על פי שאוכלין משלהן ושותין משלהם ושמש שלהן עומד לפניהן מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים שנא' וקרא לך ואכלת מזבחו ואימא עד דאכיל אמר רבא א"כ נימא קרא ואכלת מזבחו מאי וקרא לך משעת קריאה עכ"ל, והכי איפסק בש"ע יו"ד סי' קנ"ב אלא שבדרישה מספקא ליה בדין זה אם נאמר גם בהאי מותר משום איבה לשמוח עמו כמ"ש לעיל סוס"י קמ"ח בשם תוס' דבמכיר מותר לשמוח עמהם משום דהוי כמחניף אף על פי שיש שם איסור גדול דהוי כיום אידם א"ד שאני הכא דנילף מקרא עכ"ל ותמה עליו הט"ז סק"א שהרי למדוהו מקרא דוקרא לך ואכלת מזבחו ומפורש בריש אותו פסוק פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי בנותיהן ולא התירו משום איבה אלא היכא שאסור משום ע"ז או סרך ע"ז אבל היכא שנאסר משום חתנות לא התירו כמו פת ובישולי עו"כ שלא יהיה לנו קירוב עמהם ע"ש. והש"ך בנקה"כ תמה עליו דהמעיין בש"ס שם גבי הא דפריך והא רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע וכו' יראה טעם האיסור הוא משום דאזיל ומודה ובאזיל ומודה שרינן משום איבה וקרא אסמכתא בעלמא הוא ע"ש.
ולפענ"ד נראה לישב דברי רבינו הט"ז ז"ל מקושיא זו, דהרמב"ם פ"ט מהעו"כ הט"ו כתב וז"ל, עו"כ שעשה לבנו או לבתו משתה אסור ליהנות מסעודתו ואפילו לאכול ולשתות הישראל משלו שם אסור הואיל ובמסיבת עו"כ אכלו וכו' וכל הרחקה הזאת מפני עבודה של כוכבים הוא שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו לבנך וזנו וגו' ויש לדייק בלשון הרמב"ם ז"ל דבגמרא שם לא זכר כלום מקרא דולקחת מבנותיו לבניך וזנו וגו' אלא אמרו מעלה עליו הכתוב כאלו אכלו מזבחי מתים שנאמר (שמות ל"ד) וקרא לך ואכלת מזבחו ופריך ואימא עד דאכיל ומשני אמר רבא א"כ נימא קרא ואכלת מזבחו וגו' ולא זכר כלל קרא דולקחת וגו' ולמה הוסיף הרמב"ם מקרא זה ולקחת מבנותיו לבנך וזנו בנותיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן. אמנם נראה פשוט דהרמב"ם ס"ל דיש בזה האכילה תרי אופנים שיזנו אחר אלוהיהן או שיקראוהו לאכול מזבחו ויעבוד עמו אז את גליליו להפיק רצונו או שיעשה זה לאהבת הנשים שיתחתן בם כשיבא לשמחת משתה ויחשוק בה כמו שהיה הענין בפעור ועי' ספורנו עה"ת עה"פ פן תכרות ברית והטעם שאמרתי שלא תכרות ברית ליושב הארץ הוא שאם תהיה עמו בברית תטעה בגלולים על א' משני פנים וכו' ע"ש.
מבואר מיהו דמקרא זה דפן תכרות הוא לשני ענינים וזה שסיים הרמב"ם ז"ל ולקחת מבנותיו לבנך וזנו וגו' כלומר דגם זה בכלל הטעם הזה של פן תכרות ברית וא"כ עכ"פ מפורש ברמב"ם כפי' הט"ז בגמרא שם ופלא על הש"ך שלא זכר מזה ועכ"פ כתב הרמב"ם מפורש דאף דטעם ההרקחה הוא משום עבודה של כוכבים ואפ"ה כתב ולקחת מבנותיו וכו' וכדעת הט"ז ולכן נלפענ"ד אין לדחות דברי הט"ז בזה בקל גם כי הפרישה מסתפק בדבר והש"ך שם בס"ק א' הביא ג"כ ספיקת הפרישה והניח בצ"ע רק בנקה"כ חלק על הט"ז מכח ראייתו מן הגמרא ולא על עצם הדין. והנה בעזה"י ישבנו ראית הט"ז מגמרא הנ"ל לפי שיטת הרמב"ם גם תמיהת הצבי לצדיק על הט"ז שהקשה שם מדברי רש"י לפמ"ש אינו דחי' כלל דבאמת תרוייהו איכא וגם כי רש"י עה"ת פי' כסבור אתה שאין עונש באכילתו ואני מעלה עליך כמודה בעבודתו שמתוך כך אתה בא ולוקח מבנותיו לבניך עכ"ל והגם דבגמרא לא פי' כן וז"ל, להלולא מכוין ואסור דכל ימי הלולא מקריב לעבודת כוכבים עכ"ל מ"מ אין זה סתירה אלא דהתם פירש על הגמרא שלא הביאו בגמרא סיום הקרא אבל לעצם ב' טעמי אמת הם וגם להמאירי יש לומר דמודה בזה ובפרט לפמ"ש מעכ"ת מדברי הריטב"א ע"ז הנ"ל דס"ל דהוא איסור דאור'.
ומה שתמה הצ"ל מה לי מחמת הלולא או משתה אחרת הנה באמת יש לחלק דבמקום שמחה אסרה תורה דבמקום שמחה יותר שכיח שכרות וחתנות, ועי' סוכה נ"ב ע"א שעסוקין בשמחה ויצה"ר שולט ופרש"י כאן שעסוקין בשמחה וקרובה לקלות ראש ועוד שיצה"ר שולט עכשיו לא כ"ש מבואר דבמקום שמחה היצה"ר שולט יותר וקלות ראש מצויה שם יותר.
ומ"ש הרמב"ם פי"ז מהמ"א ה"ט וז"ל, אסרו לשתות עמהם אפילו במקום שאין לחוש ליי"נ וכו' (ה"י) כיצד לא ישתה אדם במסיבה של עכו"ם ואף על פי שהוא יין מבושל שאינו נאסר או שהיה שותה מכליו לבדו ואם היה רוב המסיבה ישראל מותר וכתב הב"י יו"ד סימן קי"ב שאפשר שהוא ברייתא או תוספתא ועי' לח"מ שם ומעכ"ת הביא מש"כ בערוך השלחן יו"ד סי' קי"ד סק"ז דחכמים אסרו שכר עכו"ם דוקא בבית עכו"ם מפני שחתנות באה בשתייה עם מסיבת עכו"ם וכו'.
ולפענ"ד דברי הרמב"ם מפורשים בגמ' סנהדרין ובתדב"א באליהו רבה פ"ח וז"ל, ישמור אדם דברים בלבו שלא יאכל עם עכו"ם על השלחן שכן מצינו בחזקיהו מלך יהודה שאכל עם עכו"ם על השלחן ולבסוף נענש עליו עונש גדול מנין תדע לך וכו' ושינה לו הקדוש ברוך הוא מעשה שמים וכששנה לו מעשה שמים גבה דעתו עליו ואכל עם העכו"ם ובשביל שאכל עם העכו"ם והראה להם את הארון נתן לו מנשה וכו' מכאן אמרו כל האוכל עם עכו"ם על השלחן כאלו עובד ע"ז ואוכל מזבחי מתים ואם ת"ח הוא מזלזל את תורתו ומחלל שם אביו שבשמים ומבזבז את ממונו ומאבד את בניו ומפיל אותם בחרב ומגלה אותם מארצם עכ"ל ע"ש.
מבואר דאסור לאכול עם עכו"ם על שלחן אחד ואפילו בביתו ולאו דוקא בבית עכו"ם ואולי ראיה ממה שאמר יוסף כי לא יאכלו מצרים את העברים לחם כי לא רצה יוסף לאכול על שלחן אחד עם המצרים ובחזקיה בביתו היה שהרי העכו"ם בא לחזקיהו ובאמת קשה מנ"ל לחלק בין רוב מסובים ישראל או לא כי כנראה דבחזקיה היו רוב ישראל כי העכו"ם בא בחלקו וגם בביתו ואפילו הכי נענש ועי' לח"מ מה שתמה אב"י ואולי חזקיה אכל עם העכו"ם לבדו.
ודע דלכאורה יש להביא ראיה לדברי הב"י סימן קנ"ב דלא אסרו רק כשאכלו במסיבת עכו"ם אבל אם אכלו אלו בפני עצמן ואלו בפנ"ע לא וראיה מדכתב בתדבא"ר שלא יאכל עם עכו"ם על השלחן משמע דוקא על השלחן לא אכלו אבל בפני עצמן מותר וי"ל וצ"ע.
וראיתי לבעל הלבושים בלבוש עטרת זהב סימן קנ"ב שכתב גוי העושה משתה לחופת בנו או בתו אסור לישראל לאכול וסתם קריאה משמע כשיקרא אותו לסעודת משתה שלו כגון חתונת בנו ובתו אבל שאר סעודות של דרכי שלום מותר וצ"ע מה שכתב סתם דשאר סעודות מותר והא בתד"א כתב דסתם אסור לאכול עם עכו"ם וצ"ל דהתדב"א מיירי דליכא מפני דרכי שלום ושלש חלוקות בדבר לחתונת בנו ובתו אפילו מפני דרכי שלום אסור, בסתם לאכול בלי חתונת בנו מותר מפני דרכי שלום, ושלא מפני דרכי שלום אסור והתדב"א מיירי בדליכא מפני דרכי שלום וי"ל. עכ"פ עלה לן דעת הלבוש דבמשתה עכו"ם לחופה של בנו או בתו אפילו יש בו מפני דרכי שלום אסור כדעת הט"ז הנ"ל.
והנה באמת שהי' להאריך בכל פרט, ומעכ"ת שם נגע הרבה נקודות חשובות אשר יש לפלפל עליהם כדרכה של תורה, אבל אין הז"ג ולא אעיר רק בחדא. מה שכתב כת"ר אבל השאלה האיך נוהגים בסעודת מרעים במסיבת גוים כשהולך שם ברצונו ולא משום איבה המחבר ביו"ד השמיט בכלל דין דאסור לשתות במסיבת מרעים רק הביא דין של חופת בן עו"כ בסי' קנ"ב ובסי' קי"ד כל שכר של כותים וכו' ומדלא הביא סעודת מרעים משמע דלא ס"ל לאיסור ודלא כרמב"ם, ואני תמה בזה דאדרבה הרי ס"ל דכל שכר אסור משום חתנות אלא שמותר להביאו לביתו אבל לשתותו בין העו"כ אסור שלא משום איבה וז"פ. ומש"כ שכן פסק גם הלבוש, הנה באמת שהלבוש כתב שאר סעודות של דרכי שלום מותר הרי דייק דוקא של דרכי שלום ומשום איבה אבל כל שאין בו משום דרכי שלום אסור וכשהולך ברצונו הרי אין בו משום דרכי שלום ואיבה. גם מה שכתב דלענין סעודה אינו מבואר כלל בש"ע ואני אומר אדרבה הרי מבואר בסימן קי"ב דאפילו פיתם אסור ומאכלם אסור משום בישול עכו"ם וא"כ הכל אסור ולא מבעיא בביתם אלא להביאו הביתה אסרו פת ובישולם והטעם שזה דבר חשוב ומביא לידי קירוב הדעת עי' ט"ז ובפת החמירו טפי כי על הפת יחיה האדם ובעי ריחוק טפי לפי שעושה קרוב טפי, והר"ן נתן טעם לפי שהפת מעשה נשים אלים חתנות דידי' טפי ע"כ א"כ פשוט דבסעודה לא בעי לומר ולאסור דגזרו אפילו לאכול מאכליהם שלא עמהם וכ"ש עמהם אלא בשכר וכיוצא בהם שמותרים מדין פת ובישול צריך להשמיענו דאפ"ה לא ישתה עמהם ביחד אלא בביתו.
אי מותר לאכול במסיבה של עכו"ם מאכלי היתר
א' וישלח התשל"ו בנ"י יצו"א.
מע"כ ידידי ורב חביבי הרה"ג המפורסם וו"ח נו"נ וכו' כש"ת מוה"ר שמואל אלימלך טוירק שליט"א, בעמ"ח כרם צבי, בראנקס נ"י. אחדשכ"ת בידידות נאמנה.
ועל דבר שאלתו אי מותר לאכול ולשתות מאכלים כשרים במסיבה של עכו"ם, ומעכ"ת הביא הגמרא ע"ז דף ח' ע"א תניא ר' ישמעאל אומר ישראל שבחו"ל עובדי עו"כ בטהרה הן כיצד עו"כ שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו אף על פי שאוכלין משלהן ושותין משלהם ושמש שלהן עומד לפניהן מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים שנא' וקרא לך ואכלת מזבחו ואימא עד דאכיל אמר רבא א"כ נימא קרא ואכלת מזבחו מאי וקרא לך משעת קריאה עכ"ל, והכי איפסק בש"ע יו"ד סי' קנ"ב אלא שבדרישה מספקא ליה בדין זה אם נאמר גם בהאי מותר משום איבה לשמוח עמו כמ"ש לעיל סוס"י קמ"ח בשם תוס' דבמכיר מותר לשמוח עמהם משום דהוי כמחניף אף על פי שיש שם איסור גדול דהוי כיום אידם א"ד שאני הכא דנילף מקרא עכ"ל ותמה עליו הט"ז סק"א שהרי למדוהו מקרא דוקרא לך ואכלת מזבחו ומפורש בריש אותו פסוק פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי בנותיהן ולא התירו משום איבה אלא היכא שאסור משום ע"ז או סרך ע"ז אבל היכא שנאסר משום חתנות לא התירו כמו פת ובישולי עו"כ שלא יהיה לנו קירוב עמהם ע"ש. והש"ך בנקה"כ תמה עליו דהמעיין בש"ס שם גבי הא דפריך והא רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע וכו' יראה טעם האיסור הוא משום דאזיל ומודה ובאזיל ומודה שרינן משום איבה וקרא אסמכתא בעלמא הוא ע"ש.
ולפענ"ד נראה לישב דברי רבינו הט"ז ז"ל מקושיא זו, דהרמב"ם פ"ט מהעו"כ הט"ו כתב וז"ל, עו"כ שעשה לבנו או לבתו משתה אסור ליהנות מסעודתו ואפילו לאכול ולשתות הישראל משלו שם אסור הואיל ובמסיבת עו"כ אכלו וכו' וכל הרחקה הזאת מפני עבודה של כוכבים הוא שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו לבנך וזנו וגו' ויש לדייק בלשון הרמב"ם ז"ל דבגמרא שם לא זכר כלום מקרא דולקחת מבנותיו לבניך וזנו וגו' אלא אמרו מעלה עליו הכתוב כאלו אכלו מזבחי מתים שנאמר (שמות ל"ד) וקרא לך ואכלת מזבחו ופריך ואימא עד דאכיל ומשני אמר רבא א"כ נימא קרא ואכלת מזבחו וגו' ולא זכר כלל קרא דולקחת וגו' ולמה הוסיף הרמב"ם מקרא זה ולקחת מבנותיו לבנך וזנו בנותיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן. אמנם נראה פשוט דהרמב"ם ס"ל דיש בזה האכילה תרי אופנים שיזנו אחר אלוהיהן או שיקראוהו לאכול מזבחו ויעבוד עמו אז את גליליו להפיק רצונו או שיעשה זה לאהבת הנשים שיתחתן בם כשיבא לשמחת משתה ויחשוק בה כמו שהיה הענין בפעור ועי' ספורנו עה"ת עה"פ פן תכרות ברית והטעם שאמרתי שלא תכרות ברית ליושב הארץ הוא שאם תהיה עמו בברית תטעה בגלולים על א' משני פנים וכו' ע"ש.
מבואר מיהו דמקרא זה דפן תכרות הוא לשני ענינים וזה שסיים הרמב"ם ז"ל ולקחת מבנותיו לבנך וזנו וגו' כלומר דגם זה בכלל הטעם הזה של פן תכרות ברית וא"כ עכ"פ מפורש ברמב"ם כפי' הט"ז בגמרא שם ופלא על הש"ך שלא זכר מזה ועכ"פ כתב הרמב"ם מפורש דאף דטעם ההרקחה הוא משום עבודה של כוכבים ואפ"ה כתב ולקחת מבנותיו וכו' וכדעת הט"ז ולכן נלפענ"ד אין לדחות דברי הט"ז בזה בקל גם כי הפרישה מסתפק בדבר והש"ך שם בס"ק א' הביא ג"כ ספיקת הפרישה והניח בצ"ע רק בנקה"כ חלק על הט"ז מכח ראייתו מן הגמרא ולא על עצם הדין. והנה בעזה"י ישבנו ראית הט"ז מגמרא הנ"ל לפי שיטת הרמב"ם גם תמיהת הצבי לצדיק על הט"ז שהקשה שם מדברי רש"י לפמ"ש אינו דחי' כלל דבאמת תרוייהו איכא וגם כי רש"י עה"ת פי' כסבור אתה שאין עונש באכילתו ואני מעלה עליך כמודה בעבודתו שמתוך כך אתה בא ולוקח מבנותיו לבניך עכ"ל והגם דבגמרא לא פי' כן וז"ל, להלולא מכוין ואסור דכל ימי הלולא מקריב לעבודת כוכבים עכ"ל מ"מ אין זה סתירה אלא דהתם פירש על הגמרא שלא הביאו בגמרא סיום הקרא אבל לעצם ב' טעמי אמת הם וגם להמאירי יש לומר דמודה בזה ובפרט לפמ"ש מעכ"ת מדברי הריטב"א ע"ז הנ"ל דס"ל דהוא איסור דאור'.
ומה שתמה הצ"ל מה לי מחמת הלולא או משתה אחרת הנה באמת יש לחלק דבמקום שמחה אסרה תורה דבמקום שמחה יותר שכיח שכרות וחתנות, ועי' סוכה נ"ב ע"א שעסוקין בשמחה ויצה"ר שולט ופרש"י כאן שעסוקין בשמחה וקרובה לקלות ראש ועוד שיצה"ר שולט עכשיו לא כ"ש מבואר דבמקום שמחה היצה"ר שולט יותר וקלות ראש מצויה שם יותר.
ומ"ש הרמב"ם פי"ז מהמ"א ה"ט וז"ל, אסרו לשתות עמהם אפילו במקום שאין לחוש ליי"נ וכו' (ה"י) כיצד לא ישתה אדם במסיבה של עכו"ם ואף על פי שהוא יין מבושל שאינו נאסר או שהיה שותה מכליו לבדו ואם היה רוב המסיבה ישראל מותר וכתב הב"י יו"ד סימן קי"ב שאפשר שהוא ברייתא או תוספתא ועי' לח"מ שם ומעכ"ת הביא מש"כ בערוך השלחן יו"ד סי' קי"ד סק"ז דחכמים אסרו שכר עכו"ם דוקא בבית עכו"ם מפני שחתנות באה בשתייה עם מסיבת עכו"ם וכו'.
ולפענ"ד דברי הרמב"ם מפורשים בגמ' סנהדרין ובתדב"א באליהו רבה פ"ח וז"ל, ישמור אדם דברים בלבו שלא יאכל עם עכו"ם על השלחן שכן מצינו בחזקיהו מלך יהודה שאכל עם עכו"ם על השלחן ולבסוף נענש עליו עונש גדול מנין תדע לך וכו' ושינה לו הקדוש ברוך הוא מעשה שמים וכששנה לו מעשה שמים גבה דעתו עליו ואכל עם העכו"ם ובשביל שאכל עם העכו"ם והראה להם את הארון נתן לו מנשה וכו' מכאן אמרו כל האוכל עם עכו"ם על השלחן כאלו עובד ע"ז ואוכל מזבחי מתים ואם ת"ח הוא מזלזל את תורתו ומחלל שם אביו שבשמים ומבזבז את ממונו ומאבד את בניו ומפיל אותם בחרב ומגלה אותם מארצם עכ"ל ע"ש.
מבואר דאסור לאכול עם עכו"ם על שלחן אחד ואפילו בביתו ולאו דוקא בבית עכו"ם ואולי ראיה ממה שאמר יוסף כי לא יאכלו מצרים את העברים לחם כי לא רצה יוסף לאכול על שלחן אחד עם המצרים ובחזקיה בביתו היה שהרי העכו"ם בא לחזקיהו ובאמת קשה מנ"ל לחלק בין רוב מסובים ישראל או לא כי כנראה דבחזקיה היו רוב ישראל כי העכו"ם בא בחלקו וגם בביתו ואפילו הכי נענש ועי' לח"מ מה שתמה אב"י ואולי חזקיה אכל עם העכו"ם לבדו.
ודע דלכאורה יש להביא ראיה לדברי הב"י סימן קנ"ב דלא אסרו רק כשאכלו במסיבת עכו"ם אבל אם אכלו אלו בפני עצמן ואלו בפנ"ע לא וראיה מדכתב בתדבא"ר שלא יאכל עם עכו"ם על השלחן משמע דוקא על השלחן לא אכלו אבל בפני עצמן מותר וי"ל וצ"ע.
וראיתי לבעל הלבושים בלבוש עטרת זהב סימן קנ"ב שכתב גוי העושה משתה לחופת בנו או בתו אסור לישראל לאכול וסתם קריאה משמע כשיקרא אותו לסעודת משתה שלו כגון חתונת בנו ובתו אבל שאר סעודות של דרכי שלום מותר וצ"ע מה שכתב סתם דשאר סעודות מותר והא בתד"א כתב דסתם אסור לאכול עם עכו"ם וצ"ל דהתדב"א מיירי דליכא מפני דרכי שלום ושלש חלוקות בדבר לחתונת בנו ובתו אפילו מפני דרכי שלום אסור, בסתם לאכול בלי חתונת בנו מותר מפני דרכי שלום, ושלא מפני דרכי שלום אסור והתדב"א מיירי בדליכא מפני דרכי שלום וי"ל. עכ"פ עלה לן דעת הלבוש דבמשתה עכו"ם לחופה של בנו או בתו אפילו יש בו מפני דרכי שלום אסור כדעת הט"ז הנ"ל.
והנה באמת שהי' להאריך בכל פרט, ומעכ"ת שם נגע הרבה נקודות חשובות אשר יש לפלפל עליהם כדרכה של תורה, אבל אין הז"ג ולא אעיר רק בחדא. מה שכתב כת"ר אבל השאלה האיך נוהגים בסעודת מרעים במסיבת גוים כשהולך שם ברצונו ולא משום איבה המחבר ביו"ד השמיט בכלל דין דאסור לשתות במסיבת מרעים רק הביא דין של חופת בן עו"כ בסי' קנ"ב ובסי' קי"ד כל שכר של כותים וכו' ומדלא הביא סעודת מרעים משמע דלא ס"ל לאיסור ודלא כרמב"ם, ואני תמה בזה דאדרבה הרי ס"ל דכל שכר אסור משום חתנות אלא שמותר להביאו לביתו אבל לשתותו בין העו"כ אסור שלא משום איבה וז"פ. ומש"כ שכן פסק גם הלבוש, הנה באמת שהלבוש כתב שאר סעודות של דרכי שלום מותר הרי דייק דוקא של דרכי שלום ומשום איבה אבל כל שאין בו משום דרכי שלום אסור וכשהולך ברצונו הרי אין בו משום דרכי שלום ואיבה. גם מה שכתב דלענין סעודה אינו מבואר כלל בש"ע ואני אומר אדרבה הרי מבואר בסימן קי"ב דאפילו פיתם אסור ומאכלם אסור משום בישול עכו"ם וא"כ הכל אסור ולא מבעיא בביתם אלא להביאו הביתה אסרו פת ובישולם והטעם שזה דבר חשוב ומביא לידי קירוב הדעת עי' ט"ז ובפת החמירו טפי כי על הפת יחיה האדם ובעי ריחוק טפי לפי שעושה קרוב טפי, והר"ן נתן טעם לפי שהפת מעשה נשים אלים חתנות דידי' טפי ע"כ א"כ פשוט דבסעודה לא בעי לומר ולאסור דגזרו אפילו לאכול מאכליהם שלא עמהם וכ"ש עמהם אלא בשכר וכיוצא בהם שמותרים מדין פת ובישול צריך להשמיענו דאפ"ה לא ישתה עמהם ביחד אלא בביתו.
העולה לדידן בבית חתנות של עכו"ם לפענ"ד יש לנהוג כהט"ז שלא לאכול כלל ולא ליחוש משום איבה ואם אפשר שלא לילך כלל יותר טוב ובפרט שמי שאינו אוכל יש לו תרוצים הרבה שאינו יכול לאכול אם רוצה בתירוצים שלא לגרום איבה ואם העכו"ם מבין שהישראל צריך מאכלים כשרים יבין ג"כ מה שאינו אוכל כלל.
לאכול על שלחן אחד עם עכו"ם לעולם אסור אפילו בבית ישראל בדליכא איבה ועל שתי שלחנות יהודי אוכל את שלו ועכו"ם שלו. ובבית אוכל של רבים נמי אסור דכ"ש הוא מביתו של ישראל על שלחן אחד ועל שתי שלחנות יש להחמיר כל שיש שם רוב גוים עכ"פ. ולילך ולאכול במסיבות של גוים ולשמוח עמהם ברצונו הטוב ודאי אסור אל תשמח גיל כעמים כתיב.
ובאמת כי כבר כתבתי כי רע המעשה אשר עושים סעודות בבתי חרושת פעקטארי או כיוצא בזה באפיסעס ביום חגותיהם וכיוצא בזה "טוירקי" ושותים משקאות ומשתתפים שם יהודים ועכו"ם ואין לך גרם גדול לחתנות מזה בפרט קודם יום אידם שעושים סעודות פארטי בלע"ז ואין לישראל להשתתף בשמחות אלו כלל וכלל לא, והרבה חללים הפילה במדינה זו. והשומע ינעם ותבא עליו ברכת טוב ויזכה לחתנים לומדי תורה מובדלים מהם ובנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות לשמה.
דושה"ט וש"ת בלב ונפש, מנשה הקטן
דושה"ט וש"ת בלב ונפש, מנשה הקטן
