לזכות חיילי צה"ל
לרפואת אסתר רות בת נעמי שרה
Rashi at the beginning of Sanhedrin says that every war is defined as a מלחמת רשות EXCEPT for the wars of Yehoshua to conquer the Land of Israel.
How VERY odd!!
Bizarre!!
Mod-neh!!
Mod-neh!!
Fighting Amalek is not a mitzvah?? If the Goyim attack us, it is not a mitzvah to defend ourselves??? The Rambam defines both a מלחמות מצוה?! The Yerushalmi [Sotah] ALSO defines the latter as a mitzvah and the former is pashut that it is a mitva!
ה. ונקדים עוד מה שמצריך ביאור בדברי רש"י במשנתנו בהגדרת מלחמת רשות שכ' בזה: כל מלחמה קרי רשות, לבד ממלחמת יהושע לכבוש את א"י, ע"כ. קבע בפסקנות שאין מלחמת מצוה לבד ממלחמת יהושע, ותמוה שהרי בפשוטו מלחמת עמלק ומלחמת מדין בתורה, וכן כל מלחמה לעזרת ישראל מיד צר, גם הן מלחמות מצוה הן. ובפיה"מ לר"מ כתב באמת: ומלחמת הרשות היא מלחמת עמון ומואב וישמעאל ודומיהן. ומלחמת מצוה היא מלחמת עמלק ומלחמת ז' עממין בלבד. ובהלכותיו (פ"ה ממלכים) כתב: ואיזוהי מלחמת מצוה? זו מלחמת ז' עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם. והרי כך ודאי מסתבר. א"כ קשה למה כתב רש"י שרק מלחמת יהושע לכיבוש הארץ היא מלחמת מצוה, ואידך רשות. וראיתי בס' "מרגליות הים" שכ': ויתכן דרש"י באמרו מלחמת יהושע כלל בזה מלחמת עמלק שנקראה על שמו, עיין שם. אבל אם כך הדבר, למה הי' לו לרש"י להאריך ולהוסיף "שהיתה לכבוש את א"י". ורואים בעליל שרש"י האריך בכונה להוציא מאפשרות פירוש זה. ור"ל שרק מלחמת כיבוש א"י היא שנקראת מלחמת מצוה. והלא דבר הוא.
Let us learn a shtikel mishna and gemara [Sotah 44] and analyze:
The mishna adds: In what case are all of these statements, with regard to the various exemptions from war, said? They are said with regard to elective wars. But in wars whose mandate is a mitzva, everyone goes, even a groom from his room and a bride from her wedding canopy. Rabbi Yehuda said: In what case are all of these statements, with regard to the various exemptions from war, said? They are said with regard to wars whose mandate is a mitzva. But in obligatory wars, everyone goes, even a groom from his room and a bride from her wedding canopy.
The mishna teaches: In what case are these statements said? They are said with regard to elective wars, as opposed to obligatory wars or wars whose mandate is a mitzva. Rabbi Yoḥanan says concerning the various categories of war: The elective war referenced by the Rabbis is the same as a war whose mandate is a mitzva referenced by Rabbi Yehuda, and the war that is a mitzva mentioned by the Rabbis is the same as the obligatory war mentioned by Rabbi Yehuda. Therefore, Rabbi Yehuda is merely stating that the wars which the Rabbis call elective are to be seen as mandated by a mitzva.
Rava said: With respect to the wars that Joshua waged to conquer Eretz Yisrael, all agree that they were obligatory. With respect to the wars waged by the House of King David for the sake of territorial expansion, all agree that they were elective wars. When they disagree, it is with regard to preventative wars that are waged to reduce the gentiles so that they will not come and wage war against them. One Sage, Rabbi Yehuda, called this type of war a mitzva, and one Sage, the Rabbis, called it an elective war. There is a practical difference between these opinions with respect to the principle: One who is engaged in a mitzva is exempt from performing another mitzva. According to Rabbi Yehuda, one fighting in this kind of war is exempt from performing another mitzva and according to the Rabbis he is not.
There are a number of comments on this gemara:
A] Why does Rava only say that wars waged by Yehoshua are מלחמות חובה and not מלחמת עמלק and wars to protect ourselves [as we asked earlier on Rashi. So Rashi can rest peacefully that he is on the same boat as Rava].
B] The gemara discusses preventative wars to "reduce" the Gentiles so that they don't hurt us למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו. Such a war is the subject of a dispute whether it is classified as a מלחמת מצוה or מלחמת רשות, the nafka minah being whether the rule of עוסק במצוה פטור מן המצוה applies. The gemara [seemingly] doesn't distinguish between when the Goyim attack us and when we make a preemptive strike. Why not?? The Yerushalmi [end of perek משוח מלחמה] says that the former is a מלחמת מצוה where everyone must join while the latter is a מלחמת רשות for which there are exemptions. [According to the Bavli, both opinions maintain that there are exemptions for such wars and it is only considered a mitzvah regarding the din of עוסק במצוה according to R' Yehuda].
C] Why does the gemara say that the nafka minah of whether such a war is considered a מלחמת מצוה or רשות is whether the rule of עוסק במצוה פטור מן המצוה applies? Say a more pashut nafka minah - Whether one is obligated to engage in such a war?
D] The gemara uses a strange terminology about the machlokes regarding such a war - מר קרי לה מצוה ומר קרי לה רשות. SAY BETTER!! Say they are arguing whether it is actually a מצוה or רשות and not just what it is called?? It is a מחלוקת במהות and not just semantics.
E] If it IS a מצוה according to Rebbi Yehuda, then why are there exemptions for such a war. If it is a מצוה then everyone should have to fight, just like the wars of Yehoshua. How can he say that it is a מלחמת מצוה but not everyone must fight [like those who were just married etc.]?
ו. ונביא בזה סוגית הגמרא בסוטה (מ"ד ע"ב) אמתני': בד"א במלחמות הרשות, אבל במלחמות מצוה הכל יוצאין וכו'. אר"י בד"א במלחמות מצוה, אבל במלחמות חובה הכל יוצאים וכו'. ובגמרא שם: א"ר יוחנן: רשות דרבנן זוהי מצוה דר' יהודא. ופירש"י: ובאותה מלחמה שאמרו חכמים שהיא רשות ואין חתן יוצא לה, אמר נמי ר' יהודא דאין חתן יוצא לה, אלא שר"י קורא אותה מצוה. ונפ"מ לפוטרו משאר מצוות בעודו עוסק בה וכו'. אמר רבא: מלחמות יהושע לכבוש ד"ה חובה וכו' נפ"מ לעוסק במצוה שפטור מן המצוה. ופירש"י: מילתא דר' יוחנן מפרש ואזיל וכו', עיין שם. והנה יש להעיר בסוגיא זו כמה הערות:
א' בדומה למה שהערנו לעיל ברש"י ריש סנהדרין, יש להעיר גם בדברי רבא שלא כלל בכלל מלחמות חובה אלא "מלחמת יהושע לכבוש" ולא הזכיר מלחמת עמלק. (וגם כאן, מהדגשת הגמרא "לכבוש" יש לדייק שהכוונה להוציא מכלל זה מלחמת יהושע דעמלק).
ב' במחלוקת ר"י ורבנן במלחמה של "למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו" לא נתבאר שום חילוק בין מלחמת הגנה למלחמת התקפה לשם מניעה בעתיד, בדומה למה שמחלק הירוש' בפרקין. נראה מזה שגמרא דידן אינה מחלקת בזה, וגם מלחמת הגנה תלוי' במחלוקת דר"י ורבנן. ואם לא כן, הרי הי' צריך לכלול מלחמת הגנה בכלל מלחמת חובה דבזה כו"ע לא פליגי. א"ו פשטות הגמרא כנ"ל. ועי' ב"שירי קרבן" על הירוש' שהביא מס' כנה"ג שנוקט כן בגמרא, והוא תמה עליו, איך יתכן שתהא זו מלחמת רשות, והרי אפלו ביחיד הנרדף יש עשה ול"ת להצילו. עכ"פ פשטות הגמרא מוכיחה ככנה"ג, והערתו של השי"ק צ"ע לכאורה. ואם כי יש לתרץ דהמ"ע והל"ת להציל חבירו לא נאמרו אלא כשאינו מסכן א"ע, משא"כ במקום סכנה בדוגמת מלחמה פטורים מזה. מ"מ הן לפנינו דעת הירושלמי שרואה בזה ג"כ מלחמת חובה. וכן הסברא הפשוטה נותנת, כי היתכן שיבואו שונאי ישראל ויעשו בחלק מישראל כרצונם, והחלק השני ישאר אדיש ויהא רשאי שלא להלחם מלחמת ישראל? ובמלחמת מדין הן אנו מוצאים בתורה דבר ה' אל משה: נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים וכו' (במדבר ל"א), שמכאן ודאי בנין אב לכל המתנכלים לישראל שמצוה להלחם בהם. בפרט לפי משמעות המשך הכתובים שם: "ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין". וברש"י שם שהעומד כנגד ישראל כאילו עמד כנגד הקדוש ברוך הוא. א"כ איך יתכן שלא תהא מצוה להלחם בהם. וקשה למה לא מחלק הבבלי כירושלמי, בין שבאו הם עלינו לבין שאנו באים עליהם להחלישם כלפי העתיד?
ג' מאחר שלדעת רבנן הוי רשות, א"כ יוצא ממילא שיש גם רשות שלא לצאת למלחמה זו בעוד שלר"י היא מצוה וממילא מחוייבים לצאת. וא"כ למה חיפשה הגמרא ממרחק למצא נפ"מ בינייהו לענין עוסק במצוה פטור מן המצוה, הרי נפ"מ פשוטה ישנה לגופו של ענין, אם רשאים להמנע מלצאת למלחמה או לא.
ד' קשה לשון הגמרא "מר קרי לה מצוה ומר קרי לה רשות", וכי רק מן השם הוא זה, והרי מחלקותם נוגעת במהות הענין, א"כ הי' לומר "למר הוי מצוה ולמר הוי רשות".
ה' קשה מאחר שלדעת ר' יהודא היא מצוה (שהרי נפטר על ידה ממצוה אחרת מדין עוסק במצוה וכו') למה באמת גם לדעתו חוזרים הם מעורכי המלחמה, והרי צ"ל שישנו דיוק מהכתובים שדין זה של חוזרים מעורכי המלחמה לא נאמר אלא במלחמת רשות, ומכיון שלדידיה "למעוטי עכו"ם" היא מלחמת מצוה, למה יהיו חוזרים? [עמוד הימיני סימן י"ד]
Should we answer these questions??
#howcanyousleep?
