The Torah forbids us from selling land in Eretz Yisrael to נכרים. The gemara derives this from the pasuk לא תנחם - לא תתן להם חניה קרקע
The question is of this applies to all נכרים or just the seven nations. The pasuk in context is talking ONLY about the seven nations. However Tosfos and the Rambam learned that it applies to all נכרים.
שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן מא
בענין איסור לא תחנם
א) ועדין אנו צריכים למודעי, אודות מכירת קרקעות ישראל לגוי לשנה השביעית, והרי מבואר במתניתין (עבודה זרה יט: כ ב) שאסור למכור קרקע בארץ ישראל לגוי. ובגמרא (שם כ א) מנא הני מילי, דאמר קרא לא תחנם, לא תתן להם חניה בקרקע. וכן פסק הרמב"ם (בפרק י מהלכות עכו"ם הלכה ג, ד), שאסור למכור להם בתים ושדות בארץ ישראל, שנאמר לא תחנם, לא תתן להם חניה בקרקע, "שאם לא יהיה להם קרקע, ישיבתן ישיבת עראי היא". ע"כ. ועיין בתוספות (עבודה זרה כ א) שכתבו, דמיירי בכל האומות, והקשו שהרי הפסוק מדבר בשבעה עממין, דכתיב ונשל גוים רבים מפניך החתי וכו' שבעה גוים רבים ועצומים ממך, לא תכרות להם ברית ולא תחנם. וכתיב לא תתחתן בם, ומוקמינן לה (יבמות עו א) בשבע אומות וכו'. ויש לומר דודאי בכל הנך קראי איכא טעמא רבה דלא מצינן לאוקומי אלא בז' אומות וכו', וכן לא תתחתן ליכא לאוקומי אלא בז' אומות, שהרי כל שאר אומות מותרין לבוא בקהל בגירותן וכו', אבל מתנת חנם ונתינת חן וחנייה בקרקע אין שום טעם לחלק בהם בין שאר עכו"ם לז' עממין. ע"כ. ועיין להגאון בעל כנסת הגדולה בספר דינא דחיי (לאוין מח דף נח ע"ג), שגם דעת הרמב"ם כן הוא שאיסור לא תחנם נוהג בכל האומות, שאם נאמר שאזהרה זו אינה אלא בז' אומות, לא היה לו להרמב"ם להביא דין זה בהלכות עכו"ם, אלא בהלכות מלכים, כמו שהביא (בפרק ה מהלכות מלכים הלכה ד) הדין דלא תחיה כל נשמה שמדבר רק בז' עממין. אבל מה שמביא בהלכות עכו"ם הוא אפילו בשאר אומות. וזה ברור. עכת"ד. (ומה שכתב שם הדינא דחיי להקשות מפשוטו של מקרא דכתיב ונשל גוים רבים מפניך החתי וכו', דמיירי בז' עממין, ועוד דלדעת הרב המחבר (הסמ"ג) קרא דולא תתחתן בם מיירי בז' עממין דוקא, ואם כן מאי שנא דלא תחנם מיירי גם בשאר אומות. וצריך לומר דסבירא ליה להרב המחבר שכיון שבעלי הקבלה פירשו היפך פשוטו של מקרא, מוכרחים אנו לפרש כן וכו'. ע"ש. תימה שלא זכר שר מדברי התוספות (עבודה זרה כ א) שישבו על מדוכה זו ותירצו כנ"ל). ועיין עוד להמהר"ם שיק על תרי"ג מצות (סימן תכז), שגם כן כתב להוכיח דאיסור לא תחנם שייך בכל האומות. ע"ש. וכן פסק בספר האשכול חלק ג (עמוד קכג). ע"ש.
How did Shlomo give land to Chiram? He was a Ger Toshav. This would permit us to sell to Yishmaelim, who are monotheists.
ב) ועינא דשפיר חזי למרן גאון ירושלים הראשון לציון הגאון המפורסם כמהר"ר מיוחס בכ"ר שמואל בספרו מזבח אדמה (שאלוניקי תקל"ז, דף יב ע"ב), על מה שכתב מרן ביורה דעה (סימן קנא סעיף ח) שאין מוכרים להם בתים ושדות בארץ ישראל, וכתב על זה, והאידנא ראינו שגדולי ישראל מורנו הרב מוהרש"א ומהרמ"ם, ועוד כמה וכמה גדולים, שמכרו להם חצרות ובתים וכיוצא. ונראה ודאי דהיינו משום שהכתוב לא ישבו בארצך לענין חניה בקרקע, הוא דוקא על גוים שעובדים עבודה זרה, מה שאין כן בישמעאלים שאינם עובדים עבודה זרה. [וכמו שכתב הרמב"ם בפרק יא מהלכות מאכלות אסורות הלכה ז: "גר תושב שקבל עליו שבע מצות, יינו אסור בשתיה ומותר בהנאה. וכן גוי שאינו עובד עבודה זרה כגון אלו הישמעאלים יינם אסור בשתיה ומותר בהנאה. וכן הורו כל הגאונים". ע"כ. ועיין עוד בשו"ת הרמב"ם הוצאת פריימן סימן שסט וסימן שפב. ע"ש]. וכן מוכח מדברי הרמב"ם בספר המצות (מצוה נא), וזו לשונו: הזהירנו מלהושיב עובדי עבודה זרה בארצנו, כדי שלא נלמד כפירותם, כאמור לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי, ואם ירצה עכו"ם לעמוד בארצנו אינו מותר לנו להרשות לו עד שיקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה. אולם עובדי עבודה זרה בארצנו לא ישבו עמנו ולא נמכור להם נחלה ולא נשכיר להם בית, ובביאור אמרו לנו הפירוש: לא תחנם, לא תתן להם חניה בקרקע. עכ"ל הרמב"ם. ועיין בספר כפתור ופרח (פרק עשירי דף כח ע"א) שכתב, תוספתא (פרק ב דעבודה זרה), לא ישכיר אדם את ביתו לגוי מפני שבידוע שמכניס לתוכו עבודה זרה וכו', והוסיף, ומסתברא שעכשיו שהארץ בעוה"ר היא ביד הישמעאלים, שמשכיר לישמעאל אפילו בית דירה, שהרי אינו עובד עבודה זרה כדי שיכניסנה לשם. אבל לערלים שהם עובדי עבודה זרה נראה שאינו יכול להשכיר בית הראוי לדירה, אבל למכור להם בתים או שדות בארץ ישראל כלל וכלל לא, משום לא תחנם, וכמו שכתב הר"מ בספר המדע. ע"כ. ומה שכתב אבל למכור להם בתים או שדות בארץ ישראל כלל וכלל לא, היינו לערלים עובדי עבודה זרה, וכלל לא, היינו אפילו אינו בית דירה. אבל לישמעאלי לא קאמר. עכ"ד המזבח אדמה (בתוספת ביאור קצת). [ומיהו מה שכתב המזבח אדמה בדעת הכפתור ופרח, אינו נ"ל, אלא כוונתו לאסור מכירה גם לישמעאל. וזאת עפ"ד הרמב"ם בחבורו (פ"י מהלכות עכו"ם ה"ו) שדוקא אם קבל עליו שבע מצות דהוי גר תושב מותר, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג. ע"ש. ומ"מ אין מזה סתירה למה שכתב המזבח אדמה, שיש לומר כמו שכתב הכסף משנה (פי"א מהלכות מאכלות אסורות ה"ז) שדוקא כשהוא מבני אומה שהם עובדי ע"ז, צריך קבלה על שבע מצות, שאז נעשה גר תושב גמור, אבל ישמעאלי שהוא מבני דת שידוע לנו שאינם עובדי ע"ז, אין צריך קבלת שבע מצות. ושכן דעת הרמב"ם. ע"ש. ודון מינה לנידון דידן. וכ"כ המאירי (ע"ז כ א) וז"ל: כבר ידעת כמה החמירה תורה להרחיק עובדי ע"ז מארצנו ומגבולינו, ובכמה מקומות הוזהרנו להתרחק ממעשיהם, ומכאן אמרו לא תחנם לא תתן להם חן, ר"ל שלא לשבח ענינם ומעשיהם, ואפילו יפי צורתם ותבניתם. וכן דרשו מכאן שלא ניתן להם חנייה בקרקע, כדי שלא להתמיד ישיבתם בינותינו. וכן דרשו מכאן שלא ליתן להם מתנת חינם. ומ"מ פירשו בתוספתא שאם היה שכנו או מכירו, מותר, שהוא כמוכרו לו. "הא כל שהוא מן האומות הגדורות בדרכי הדתות ואשר מודות באלהות אין ספק שהוא מותר, אף על פי שאינו מכירו. וכבר אמרו (חולין צג ב) שולח אדם ירך לנכרי". ע"כ. ונראה דהוא הדין לענין חנייה בקרקע, דכולהו מחד קרא נפקי. וע"ע בתורת הבית הנד"מ בדיני יין נסך (דף מ סע"א והלאה)]. וכן פסק הגאון רבי ראובן (רבו של הגאון רבי אברהם אלקלעי בעל זכור לאברהם) בתשובה כתיבת יד. שמותר למכור בתים לישמעאלים בא"י, מפני שאינם עובדי ע"ז. והביאו הגאון החסיד רבי אליהו מני בזכרונות אליהו (חיו"ד מערכת ג אות ד). ע"ש.
ג) ולפי זה יש ליישב מה שהקשה הרב מלאכת הקודש (בפרשת ואתחנן דף קצה ע"ג), וזה תוכן דבריו: והנה במלכים א (ט, יא) נאמר: חירם מלך צור נשא (הנו"ן בחיריק) את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לכל חפצו, אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל. וקשה שאיך עשה שלמה כן, והרי אסור לתת לגוי חניה בקרקע בארץ ישראל, ולא מצאנו לחז"ל שתפסו על שלמה בזה. ואין לומר שלא אסור למכור להם בתים ושדות בארץ ישראל, אלא דוקא כשידור בהם הגוי ומכניס שם עבודה זרה, והתורה אמרה ולא תביא תועבה אל ביתך, אבל מותר למכור לו בית כשפוסק עמו שישאר הישראל לדור בבית ורק מעלה לו שכר, והכא נמי חירם לא היה דר בערים אלו, אלא היה נהנה רק מפירותיהם, שזהו דוחק לחלק בכך, שבסתמא פסק מרן ביורה דעה (סימן קנא סעיף ז) שאין מוכרים להם בארץ ישראל כל דבר המחובר לקרקע כגון אילן וקמה וכו'. ועוד דבכהאי גוונא שדר העכו"ם בבית הנמכר לו אפילו בחוץ לארץ אסור, וכדפסק מרן (שם סעיף י), ולא ידעתי איך עשה שלמה כן, אלא אם כן נאמר שחס ושלום שנתן שלמה לחירם ערים אלו במתנה חלוטה, שזה אי אפשר, כי מי נתן לשלמה ערים אלו, והרי אותו שבט שעלו לו בגורלו הוי כאילו גזלם שלמה ממנו, אלא ודאי שהכוונה שנתן לו ערים אלו ליהנות רק מפירותיהם כל ימי חייו, וסבירא ליה כמאן דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. עכת"ד. אולם לפי האמור נראה שאין צורך בזה, ונקדים מה שכתבו התוספות (יבמות כג א) בד"ה ההוא, וזו לשונם: ואם תאמר איך כרת שלמה ברית עם חירם מלך צור, כדכתיב (מלכים א, ה) ויכרתו ברית שניהם, והכתיב אל תכרות להם ברית ולא תחנם, ובכל האומות עובדי עבודה זרה איירי כמו לא תחנם. ויש לומר דשמא לא אסר רחמנא כריתת ברית אלא לשם עבודה זרה, כדכתיב באידך קרא לא תכרות להם ולאלהיהם ברית. "או שמא חירם מלך צור גר תושב היה". ועוד נ"ל דלא מיתסר כריתת ברית אלא דוקא בשבעה אומות, ואף על גב דלא תחנם איירי בכל האומות עובדי עבודה זרה, כריתת ברית שאני וכו'. עכ"ל. (וכתירוצם האחרון דדוקא בשבע אומות אסר כריתת ברית, כתבו בתוספות עבודה זרה (כ א). וכן כתבו בספר יראים השלם (סימן שיד), ובסמ"ג (סימן מז). וע' בספר פרשת דרכים (דרך מצותיך ח"ב דף סז ע"ב) שכתב, שלדעת הרמב"ם (ריש פ"י מהל' ע"ז) מוכח דס"ל שאזהרת לא תכרות להם ברית, היא כוללת לכל עובדי עבודה זרה, מאיזה אומה שתהיה, אך הסמ"ג כתב שלא לכרות ברית לשבעה עממים וכו', אבל בשאר אומות לא נאסרה כריתת ברית. וכן נאמר אצל שלמה וחירם ויכרתו ברית שניהם. ע"כ. וע"ע בספר לשון לימודים (חלק יורה דעה דף לז ע"ב). ובשו"ת מהר"ם שיק (חלק יורה דעה סי' שפא). ובמנחת חינוך (סימן צג). אלא שבספר המצות (מצוה מח) לא כתב כן. ע"ש. וקשה לי מאד על מה שתירצו שלא נאסר אלא כריתת ברית לשם ע"ז, שהרי אמרו בתנא דבי אליהו (סדר אליה רבה סוף פרק ז), אין לך אומה בעולם שאינה משעבדת ומענה את ישראל כמה מאות שנים אלא בשביל שכרת אברהם ברית עם עכו"ם, שנאמר ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית, וכשכרת עמו ברית נקבצו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא ואמרו למה יכרות אברהם ברית עם עכו"ם וכו'. וכן הוא בילקוט פרשת וירא. ע"ש. ובבראשית רבה (פנ"ד סימן ה): "אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה נתת שבע כבשות (לכריתת ברית), כנגד כך מחריבין מבניך שבעה משכנות, והורגים שבעה צדיקים". ע"ש. ואם איתא, מה כל החרדה הזאת, הרי לא נאסר לכרות ברית אלא לשם ע"ז, ובודאי שכריתת ברית של אברהם אבינו ואבימלך, לא היתה חלילה לשם עבודה זרה. ועל כרחך כמ"ש דשאני חירם דגר תושב היה, ואילו אבימלך עובד עבודה זרה היה. וצ"ע. ובתוספות רבינו אלחנן (עבודה זרה כ א) תירץ גם כן דשמא חירם מלך צור גר תושב היה. ע"ש. והגאון מהר"ד פארדו בשושנים לדוד (פרק קמא דעבודה זרה מ"ח) הביא קושית התוספות (עבודה זרה כ א) שאיך כרת שלמה ברית עם מלך צור, ותירץ, שיש לומר דשאני חירם מלך צור שקיבל עליו שבע מצות, וכדמוכחי קראי, ששלח לשלמה (מלכים א ה, כא), ברוך ה' אשר נתן היום לדוד בן חכם על העם הזה. הרי שהיה מאמין בהשי"ת, לפיכך הותר לשלמה לכרות עמו ברית. ובפרט למאן דאמר חירם מלך צור נכנס חי לגן עדן וכו'. ע"ש. וכיון בקדשו לדברי התוספות (יבמות כג א) לחד שינוייא הנ"ל, דשאני חירם דגר תושב היה. ולפי דברי הרב מזבח אדמה ניחא קושית המלאכת הקודש הנ"ל, שהרי אפילו בישמעאלים שלא קיבלו עליהם שבע מצות, מותר למכור להם קרקע בארץ ישראל, וליכא בהו לא תחנם, הואיל ואינם עובדים עבודה זרה, כל שכן גר תושב שקיבל עליו שבע מצות, כגון חירם מלך צור. [ועיין בזוהר הקדוש פרשת אחרי מות (דף סא ע"א), שלמה עבד דנחית לחירם מההוא דרגא דהוא אמר מושב אלהים ישבתי בלב ימים, ותניא חירם עבד גרמיה אלוה. דשדר ליה חד שידא ונחית ליה לשבעה מדורין דגיהנם וסלקיה ושדר ליה פתקין בכל יומא ויומא בידיה עד דאהדר ליה ואודי לשלמה, ובתר דאתא שלמה ועבד ליה בחכמתיה דנחית מההוא עיטא ואודי ליה לשלמה, בגין דא ויהי שלום בין חירם ובין שלמה ויכרתו ברית שניהם. ע"ש. והוא סיוע להתירוץ הנ"ל דשאני חירם דגר תושב היה]. ועיין בספר החינוך (מצוה צד). ודו"ק.
It is also permitted to sell them land in Eretz Yisrael if we trade and receive land in Chu"l in return, as we find by Shlomo and Chiram. Can this be extended to a permit us to sell them land in E.Y. as long as there is a law in other countries that Jews may purchase. Would this be a "trade"?
Is trading permitted at all? Chacham Ovadiah thinks not and argues with his old friend with whom he sat on the Petach Tikva Beis Din - Rav Reuven Katz!
ד) ואנכי הרואה להגאון המפורסם כמהר"ר ראובן כ"ץ ז"ל הרב הראשי ואב"ד דפתח תקוה, במאמרו אשר נתפרסם בקובץ "התורה והמדינה" (קובץ ט עמוד לג), שהתעורר מדנפשיה שאיך נתן שלמה לחירם עשרים עיר, והרי מסירת קרקע לגוי אסורה משום לא תחנם, ולא הזכירו חז"ל ששלמה עשה בזה שלא כדין. וכתב לתרץ, כי בדברי הימים ב (ח, ב) נאמר: והערים אשר נתן לשלמה בנה אותם שלמה ויושב שם את בני ישראל. וכתב הרד"ק במלכים א שם, "כי חירם נתן לשלמה עשרים עיר בארצו (צור), ושלמה גם כן נתן לחירם עשרים עיר בארץ הגליל, וזה עשו לחזק הברית שביניהם. ובמלכים זכר מה שנתן שלמה לחירם, ובדברי הימים זכר מה שנתן חירם לשלמה". וכן כתב הרלב"ג (שם). ומכאן אנו למדים, כי לצורך כריתת ברית מותר להעניק כברת אדמה בארץ ישראל, אם בחילופה נמסרת כברת אדמה בחוץ לארץ, שבחילופין אלו לא חל האיסור של "לא תחנם". וסיים, ומעתה אפשר למצוא פתרון לבעיית רשות מכירת קרקעות בארץ ישראל לגוים, שחוקת המדינה תקבע באופן מפורש מתן רשות כללית לרכישת קרקעות על ידי כל התושבים. בתנאי שחוק דומה ביחס לזכות היהודים לרכישת קרקעות יהיה קבוע גם במדינות אחרות שבחוץ לארץ, וכתוצאה מחוקי גומלין אלו, הרי בסופו של דבר לא תהיה כאן מכירה מוחלטת של קרקע ישראל לצמיתות, אלא כל מכירה תיחשב כעין חילופין, ובכהאי גוונא ליכא איסור לא תחנם. ע"כ.
ובמחכ"ת דבריו תמוהים מאד, מלבד שאין כל דמיון בין ענין החילופין שנעשו בין חירם לשלמה לקביעת חוק משפטי בדבר, דדוקא בחילופין ממשיים בעת ובעונה אחת הוא דשרינן, אבל בקביעת חוק בלבד, הרי על כל פנים בשעה שנעשית פעולת המכירה של הקרקע בארץ ישראל, מבלי לקבל אחרת באותה שעה, מיד עבר על איסור לא תחנם לא תתן להם חניה בקרקע, ומה תועלת יש במה שישנו חוק במדינות שבחוץ לארץ שיוכל ישראל לרכוש קרקע בחוץ לארץ בזמן אחר, והרי אין כל קשר בין מכירת קרקע זו למכירת הקרקע שבחוץ לארץ, וגם מי יאמר שיהיו כל כך קרקעות נרכשים על ידי ישראל שבחוץ לארץ, כמדת ושטח וערך הקרקעות שבארץ ישראל. ובר מן דין אפילו יהיבנא ליה כל דיליה, באמת שאין שום סברא להתיר להחליף קרקע שבחוץ לארץ תמורת קרקע שבארץ ישראל אפילו בחילופין ממשיים, שהרי סוף סוף הוא נותן לעכו"ם חניה בקרקע בארץ ישראל. אלא שאני חירם שקיבל עליו שבע מצות, והוה ליה גר תושב שבזה אין דין של לא תחנם, וכמו שכתבנו לעיל. ודוקא להחליף קרקע בקרקע עם הגוי בארץ ישראל יש להתיר, שהרי כבר היתה חניה לגוי בקרקע בארץ ישראל, ואינו מוסיף לו חניה על ידי החילופין, משא"כ חילופי קרקע בין א"י לחו"ל. וכמו שכתב הגאון רבי צבי פסח פראנק בכרם ציון ג' (עמוד ד), שלהחליף קרקע בקרקע עם הגוי בארץ ישראל שפיר דמי, ושכן מצא בתשובה להגאון מהרש"ז מלובלין ז"ל, בעל "תורת חסד", שהשיב הלכה למעשה בזו הלשון: דודאי שרי להחליף בתים בארץ ישראל עם העכו"ם, שאילו היה כתוב בקרא לשון מכירה שאסור למכור להם, אז היה שייך לדון בזה אם הוי כמקח וממכר או לא, אבל השתא דכתיב בקרא לא תחנם, ודרשינן לא תתן להם חניה בקרקע, ומטעם שכתב הרמב"ם (בפרק י מהלכות עכו"ם), שמתחלה כשלא היתה לו קרקע לעכו"ם היתה ישיבת עראי, ועתה ניתן לו חניה בקרקע, ותהיה ישיבתו בארץ ישיבת קבע, אולם בחליפין שהעכו"ם כבר היתה לו מקום ישיבה קבועה בארץ וחניה בקרקע, מה לי בית זה או אחר שמחליף עמו, ואין שום סברא שיהיה איסור בדבר. ע"כ. ומבואר גם כן שאם לא היתה לגוי ישיבה קבועה בארץ ומחליף את ביתו שבחו"ל עם אחד מישראל, שנותן לו ביתו שבחוץ לארץ כדי שיתן לו בית בארץ ישראל, פשיטא דאסור, שמעכשיו תהיה לו חניה של ישיבת קבע בארץ. ושוב ראיתי תשובת הגאון מלובלין בעל תורת חסד הנ"ל, בשו"ת זכר שמחה (סימן רטז), שמתחלה עלה על דעתו לתרץ על פי חידושו הנ"ל, הקושיא, שאיך נתן שלמה לחירם מלך צור עשרים עיר בארץ הגליל, הרי עבר בזה על איסור לא תחנם, ותירץ שעל ידי חליפין משרא שרי, כי בדברי הימים מבואר שגם חירם נתן לשלמה עשרים עיר בארצו, ושוב חזר ודחה מטעם שאין שום סברא להתיר בחליפין כאלו, שהישראל נותן לגוי חניה בקרקע בארץ ישראל, והגוי נותן לישראל בחוץ לארץ. ע"כ. (ועיין עוד בשו"ת בני ציון סימן נג, ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן לא). הרי תנא דמסייע לן שבחילופין של קרקעות השייכים לישראל בארץ ישראל, עם קרקעות השייכים לעכו"ם בחוץ לארץ, אכתי איכא לאו דלא תחנם, וזה ברור. והנה בלאו הכי יש לדחות ראיית הגר"ר כ"ץ ז"ל ממעשה רב דשלמה עם חירם, לפי מה שכתב הרב מלאכת הקודש ששלמה לא נתן הערים הללו במתנה מוחלטת, אלא רק ליהנות מפירותיהם, וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ויש לזה סיוע ממהר"י אברבנאל בפירושו למלכים א (ט, י) שכתב, שמה שנתן שלמה לחירם עשרים ערים בארץ הגליל, לא נתנם באופן שיהיה חירם אדון עליהם, וישתעבדו בהם ישראל הדרים בהם אל מלך צור, כי בזה יהיה שלמה עובר על מצות התורה למכור מארץ ישראל לעכו"ם בשביל כסף וזהב, אלא ענין המתנה היה שיגבה חירם בכל שנה החטים והשמן ושאר פירות היוצאים מן הערים האלה וכו'. ע"ש. אלא דלכאורה תקשה לרבי יוחנן (גיטין מז ב), דסבירא ליה קנין פירות כקנין הגוף דמי, שבזה הדרא קושיא לדוכתא על שלמה. ועיין עוד בשו"ת מעשה אברהם (חלק יורה דעה סימן לו) שהקשה על זה לפי מה שכתב המשנה למלך (פרק ד מהלכות מלוה ולוה הלכה יד), בד"ה עוד כתב מהרימ"ט, וזו לשונו: דעד כאן לא פליגי רבי יוחנן וריש לקיש אלא דוקא כשהפירות הם לשעה, כגון ההיא דהמוכר קרקע לפירות דהוי לזמן, וכפירוש רש"י, ובתשלום הזמן יחזרו הפירות לבעלים, וכן בההיא דהכותב לבנו שאין לו פירות אלא בעודנו חי ולאחר מותו הוי הכל לבנו, בהא הוא דקאמר ריש לקיש קנין פירות שהם לזמן לאו כקנין הגוף דמי, אבל היכא שלעולם הפירות לעניים כנידון מהרימ"ט, ואין לו שום תועלת בשום זמן באלו המעות, פשיטא דאליבא דכולי עלמא בכהאי גוונא קנין פירות כקנין הגוף דמי. ע"כ. ומחוורתא כדשנינן מעיקרא דחירם גר ותושב היה ומשום הכי משרא שרי. ולא אכחד דאכתי איכא למידק ממה שכתב בספר החינוך (מצוה שלט) בשם הרמב"ן, בלאו ד"והארץ לא תמכר לצמיתות", היינו שמזהיר אותנו שלא נצמית הארץ ביד עכו"ם, כלומר שלא נמכרנה להם לצמיתות, ופירוש הכתוב שלא תמכר למי שיחזיק בה לעולם, שהוא העכו"ם, אבל הישראל יחזיר אותה ביובל. ואם התנה עם העכו"ם להחזירה מותר. ע"כ. וראיתי לחכם אחד שכתב, שאף לדעת הרמב"ם והחינוך דליכא איסור לא תחנם בגר תושב ומותר לתת לו חניה בקרקע, מכל מקום אכתי יש איסור אחר, דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות, ושייך זה גם בגר תושב. ע"כ. אבל אין זה מוכרח, שיש לומר דמסתמא גר תושב יחזיר הקרקע ביובל כדין תורה, והכי נמי חירם מסתמא הוה ציית לשלמה להחזיר הערים ביובל. ואפשר עוד שהתנה כן עמו במפורש. ועכ"פ בזמן הזה אין לחוש במכירה לישמעאל, כמו שכתב במזבח אדמה הנ"ל, שהרי אין היובל נוהג בזמן הזה, ומה גם שאין דברי הרמב"ן מוסכמים, והרמב"ם בספר המצות (לא תעשה רכז) מפרש שהוא אזהרה למוכר וללוקח שלא יעשו תנאי ביניהם לעשות ממכרם לצמיתות. (וע' בדברי הרמב"ן הנ"ל בהשגותיו לספר המצות שם). והרמב"ן עצמו בפירוש התורה (ויקרא כה, כג) כתב עוד פירושים בזה. ע"ש. ועיין מה שכתב במגילת אסתר שם. וי"ל ע"ד. ועין בספר פאת השלחן הל' א"י (סי' א סוף אות מ), ובספר מעדני ארץ (סימן טז אות ג - ד), ובספר השמיטה טוקצינסקי (עמוד קיז). ודו"ק.
