Can people claim property back after it was taken by the Nazis? Rav Elyashiv vs. Rav Menashe Klein. [Rav Menashe Klein was a survivor.] Important historical facts as well.
שו"ת משנה הלכות חלק יז סימן קמ
כיבוש מלחמה במלחמת העולם השניה בידי הנאצים והאמריקאים
ה' לסדר והנה ה' נצב עליו התשס"א ברוקלין נ"י יצו"א
מע"כ ידי"ע וידידי רב הרבנים גאון הגאונים פוסק הדור תל תלפיות נשיא אלקים בתוככי ירושלים עיה"ק ת"ו כקש"ת גדול מרבן שמו מוה"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א.
אחדשכ"ג שליט"א ביותרת הכבוד, הנני במזמור לתודה על ספרו היקר שו"ת קובץ תשובות ששדר לן, וי"ר שיזכה מעכג"ק להגדיל תורה ולהאדירה ויוס"ף ישית ידו ועינו פקיחא לטובה לצורך הכלל והפרט ושלו"ם על ישראל, עדי אלקים ישיב את שיבת ציון וברננה נעלה בביאת משיח צדקנו בב"א.
ובישבי מתבונן ומדפדף בספרו הגדול ראיתי כמה ענינים מאירים, וראשונה נפל גורלי בסי' רי"ז בכתר תורה שנשדד ע"י הנאצים במלחמת העולם אי צריך להחזירו לבעלים, והיות כי בעונ"ה עברתי מעבר יעבק הזה ואני הגבר ראה עני עמי והנני כעד המעיד בדברים שראו עיני בכיבוש המלחמה, אמרתי להעלות קצת על הכתב הנראה לפענ"ד.
הנידון באחד שהיה לו כתר תורה פרטי והנאצים האונגרים שדדו את הכתר תורה עם שאר כסף וזהב ששדדו מכל היהודים, ועכשיו עלה ארצה והכיר כתר תורה שלו בישיבה אחת, גם שמו של אביו ואמו חרוט על הכתר, וגם שמש העיר שניצל משם מכיר הכתר, והנתבע טוען כי הוא בכלל המציל מזוטו של ים.
ומעכ"ג כתב דלכאורה הדין פשוט בחו"מ סי' קפ"א סעיף א' ובחו"מ סי' רנ"ט ס"ז בשיירא שהלכה והמציל מזוטו של ים דהרי הוא שלו דנתייאשו הבעלים ובנ"ד אין לך יאוש גדול מזה, ולכאורה לפ"ז כל הקודם בהם זכה, אמנם הרמ"א בחו"מ סי' שס"ח ובסי' שנ"ו ס"ז כתב דנהגו להחזיר כל גניבה אפי' לאחר יאוש ושינוי רשות מכח דינא דמלכותא, וכיון שכן גם בנ"ד יש להחזיר הכתר לבעליו. ושוב דחה דהכא שאני דשללו לגיונות בכיבוש מלחמה שזהו דין מיוחד שיש קנין ע"י כיבוש מלחמה ובכה"ג י"ל דלא שייך התקנה הנ"ל, אלא דמעכ"ג חידש דבנ"ד לא שייך ענין כיבוש מלחמה שהרי הנאצים האונגרים ימ"ש פשטו ידיהם הטמאות באותם היהודים אשר ישבו לבטח בארצם תחת ממשלתם, ושדדו מהם כל חפצי ערך שנמצאו אצלם, וא"כ אין זה שלל מלחמה כלל, שאין זה אלא מעשה שוד גזל וחמס והדרא דינא דנהגו עתה להחזיר כל גניבה לבעליו עכ"ל.
מלחמת הנאצים ימ"ש לכבוש העולם
וראשונה ברצוני לקבוע בעצם מלחמת הנאצים ימ"ש לכבוש כל העולם תחתיהם בכלל, ולהשמיד ולהרוג ולאבד את עם ישראל בפרט, שמשונה מלחמה זו מכל המלחמות, שבכל מלחמות שבאין לכבוש מדינה אחרת או חלק ממנה והמלחמה הוא נגד מדינה ולא נגד עם כולו או יחידים להשמיד, וממילא גם אם באים חיילים ושודדים ולוקחים כלים וכיוצא בו לפעמים בעליהם עמהם ולפעמים רק שודדים ומניחים את הבעלים בחיים, יש מקום לחשוב שהבעלים לא התייאשו כי אם יצליחו המדינה ויגרשו את השונא יחזירו להם מה שלקחו ואם לא יצליחו אז המושל החדש נמי יקבע משפטים ומצפים לאיזה סדר ואז י"ל דכל שלא בא צו לבוז את שללם הו"ל כדין גזלן ולא מדין כיבוש מלחמה.
אבל במלחמה זו באו הנאצים בכח גדול לכבוש את כל העולם תחת ידיהם, להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים בפקודת ותחת דגלו של הטשאנסלער אותו רשע ימ"ש, ושללם לבוז, והי' לזה מחלקה מיוחדת במדינת גערמאניא שטפלו בזה, וזה דרכם המושחת ימ"ש שמיד שנכנסו הנאצים למדינה שכבשו או לעיר הזדרזו לאסוף את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים יולדות ואפי' חולאים מבתי חולים הוציאו והכניסו לגעטטאס, הגעטטאס היו מעבר להעבירם משם ע"י רכבת להשמדה ר"ל, ומיד שיצאו בנ"י מביתם עם מה שהספיקו לקחת בידים השאירו את בתיהם וכל אשר להם אחריהם, ואחר כך שלחו הנאצים שליחים משלהם ליקח את כל היקום והרכוש של בני ישראל, וכמו העד הזה שהעיד שעשה כן ע"פ פקודתם.
גם בגעטטא באונגוואר ששהיתי שם כמה שבועות קודם שהביאו אותנו למחנה השמדה בירקענאוו (אושוויץ) ר"ל היו הנאצים מכריזין בכל יום לצאת לעבוד תחת פיקוחם להעיר, ופעם אני העני יצאתי עם עוד לערך מאתיים מבני הגעטטא והנאצים ציוו עלינו להוציא מבתי בני ישראל כל החפצים הנמצא בבית ולהכניסו בשקים ולקשרם יחד ולהביאם למקום מיוחד שמשם שלחו את זה לגערמאניא הארורה. וממילא כך הי' שכשיצאו בנ"י מבתיהם כבר הניחו הכל, והיו שעוד חשבו לחזור, אבל כשבאנו להגעטטא כבר נתייאשנו מן הכל כי ראינו כי כלתה הרעה, על שונאי ישראל.
ופשוט דמיד שהניחו כל ישראל את בתיהם ואת רכושם וכל אשר להם בלי שום שומר שמיד נתייאשו כי ידעו מה יקרה להם, וע"ז מקרא אני דורש במגילה ששלח אגרות להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד בשלשה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ושללם לבוז, הנה צוה להורגם קודם ואח"כ ושללם לבוז, אלא אז בחסדי ה' נתקיים בנו ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, וה"נ בדידן צוה הרשע כן, אבל בעונ"ה לא זכינו לונהפוך הוא, וכ"ש כשכבר באמת הלכו אל הגעטטא ומן הגעטטא למחנות ההשמדה, ומי לא נתייאש מכל וכל, לא מן הנכסים לבד התייאשו אלא נתייאשו מלבא עוד בין החיים וכאשר באמת סופו הוכיח על תחילתו שרק אחד בעיר ושנים במשפחה נשארו בחיים, וגם אודים הנשארים לאחר המלחמה לא חשבו על שום דבר שנשאר ורובם אף לא ניסו לחזור לביתם כי ידעו שלא ימצאו כלום לא בגוף ולא בממון, ומכח הק"ו שהבאנו בסמוך השתא לדידהו שקלינהו וקלינהו ולהמית במיתות משונות ממוניהו לא מיאשי בתמיה.
ודכירנא לאחר השחרור בבוכנוואלד והיו כמה שרצו לחזור לעיירתם ולבתיהם, ואני אף לשמוע לא רציתי מזה, ועלתה לי כמעט בפק"נ שהקאמאניסטען אז צדו עלי להרגני. ועד היום לא חזרתי למקום מולדתי, הגם שהרבה הלכו עכ"פ לביקור, אני אינני יכול להחליט בעצמי ללכת לארץ אשר עליה נהרגו ונשרפו יותר מששת מיליאנים מסלתה ומשמנה מאחינו בני ישראל הורי ורבותי אנשים ונשים וטף.
עכ"פ זה מוכרח אנו להקדים ולית מאן דפליג שהיה כאן יאוש גמור.
שלל יהודי אונגארן אי יש בהם קנין כיבוש מלחמה
ומ"ש דבנ"ד לא שייך ענין כיבוש מלחמה שהרי הנאצים האונגרים ימ"ש פשטו ידיהם הטמאות באותם היהודים אשר ישבו לבטח בארצם תחת ממשלתם, ראשית מנ"ל דלא שייך כיבוש מלחמה במלכות הלוקחת בשבי דרך מלחמה אנשים היושבים לבטח בארצם, ובעיקר מה שקבע דחפצי יהודי אונגארן נשדדו ע"י הנאצים האונגרים וע"כ לא שייך לדון מדין כיבוש מלחמה, מנ"ל הא וכי הנאצים הגרמנים לא היו ממונים ע"ז וכי ידיהם לא היתה במעל, ותו שהרי כל השלל נאספו והגיעו לידי הגרמנים ימ"ש וא"כ אפי' נימא דהאונגארים היו רק שודדים אבל מ"מ שוב כבשו הגרמנים ובודאי דינם כדין כיבוש מלחמה ושללם כדין שלל מלחמה, (ואפי' אם היו החיילים לוקחים החפצים לעצמם, נפקע רשות הבעלים מהם עי' רמב"ם הלכות עבדים פ"ט ה"ד מלך עכו"ם שעשה מלחמה והביא שביה ומכרה וכן אם הרשה לכל מי שירצה שילך ויגנוב מאומה שהיא עושה עמו מלחמה שיביא וימכור לעצמו וכו').
ובתשובתו הביא שהופיע לפניו העד שהעיד לפני מעכ"ג שליט"א וז"ל את הכתר לקחו הנאצים האונגרים, ואני בעצמי שמתי את הכתר בשק למסור להם לפי פקודת הממשלה, שחייבה את היהודים למסור להם כל הכסף והזהב וכו'. הנה העיד מפורש שהכתר ניקח למסור להממשלה לפי פקודת הממשלה שחייבה את היהודים למסור להם כל הכסף וזהב, וידוע שהצו הזה ניתן לאחר שכבשו הנאצים את מדינת אונגארן, וניתן זה הצו מהממשלה שכובשים במלחמה. ואדרבה אומר אני אם לא היה לזה דין כיבוש מלחמה או כסף הפקר אז היה אסור להעד הזה ליקח הכתר ולהשימה בשק ליתנה להם שהרי הוא הגוזל, ואם לא היה בסכנת מות והיה יכול להציל עצמו מבלי להמציא חפצי ישראל להמלכות אז הוא פושע וחייב לפרוע על כל מה שלקח, ואפי' נימא שהיה ספק פקוח נפש א"כ יש לו דין דמציל עצמו בממון חבירו שחייב לשלם עיין ב"ק דף ס' ובש"מ שם וחו"מ סי' שפ"ח, וגם עליו לשלם שאר חפצי כסף ששם בשק הנ"ל בידים שמסרו בידים לגוים שודדים, אבל אם היה בפקודת הממשלה והוא חלק מכבוש או שאז כבר הכל היו נכסי הפקר אז שפיר אין עליו חוב כלל.
שלל חיל האמעריקאי דין כיבוש מלחמה יש להם
שוב כתב מעכ"ג שליט"א, גם אחרי כן, כשנפל כל השלל בידי חיל כיבוש האמריקאי לא שייך לדון מדין קנין כיבוש מלחמה, כי הרי הם לא רצו ולא כוונו כלל לזכות בשלל, והם אספו את השלל על מנת למוסרם לנציגי היהודים, עכ"ד. ושוב כתב, נוסף לזה, לפי תוכן המכתב שקבלנו מהג'וינט יש להניח כי אותו המוסד שטפל בתשמישי קדושה שנאספו ע"י חיל אמעריקא ונמסרו להם ג"כ לא עלה על דעתם לשלול את החפצים מבעליהם האמתיים, הם קבלו את זה על מנת למוסרם לבעליהם כשיתברר להם מי המה וכו'.
הנה כמובן שכל זה דוקא אם נניח שמה שהפקיעו הנאצים האונגארים ואחריהם הנאצים הגרמנים דלא הוה הפקעה וקנין, דלא שייך בהו כיבוש מלחמה אלא הוי מעשה גזל וחמס, וע"ז מוסיף מעכ"ג דגם אחרי כן כשהגיעו החפצים בידי האמריקאים לא שייך בהו קנין מדין כיבוש מלחמה שלא התכוונו לכבוש, וכבר כתבתי שעיקר הדברים לדידי צ"ע.
אלא אפי' נסכים לזה דכיבוש הנאצים והאונגרים אין לו דין כיבוש מלחמה, מ"מ לפענ"ד כיבוש האמריקאים ודאי דין כיבוש מלחמה יש לו, ראשית שמה שרוצה לומר שהאמריקאים לא נתכוונו לכבוש רק להחזיר הכל לבעלים באמת קשה לי לומר כן, שהרי החיל האמעריקאי כשהלכו לכבוש כבשו את הכל ולא הבחינו בין רכוש ישראל לרכוש הנאצים להבדיל או שאר רכוש שימצאו בדרכם, אלא כל מה שהי' תחת ידם ושליטתם כבשו ולקחו, וזה בכלל כבוש מלחמה לכו"ע, א"כ אפי' נימא דהנאצים היו רק שודדים, אבל מ"מ אח"כ באו האמעריקאים וכבשו מהם הכל כדרך כבוש מלחמה, ואין החיל חושב שזה בדעתו לכבוש וזה בדעתו להחזיר, וזה נראה מצד הסברא ומצד המציאות.
גם בעיקר סברתו שאין להאמרקאים דין כיבוש מפני שהתכוונו להחזיר הכל לבעליהם בהורמנא דמר הדר"ג שליט"א מאן יימר שאין לו דין כיבוש מפני שנהגו טובת עין בהשבויים האומללים, סוכ"ס הם כבשוהו והיו יכולים להחזיקם לעצמם, ואפילו אם החזיקו בהם וקנו החפצים ע"מ למוסרם ג"כ נפקע בעלות הראשונים ממנו, שהרי סוף סוף קנאוהו, ומה שהיה ע"מ למוסרם זה אינו מפקיע קנין כיבוש מלחמה שלהם, אלא שנהגו טובת עין ומסרוהו בידי ישראל. ולומר שהיה להם היפוך כוונה דוקא שלא לקנותם כלל וכוונו שלא יחול קנין כיבוש מלחמה זה לא מסתבר, וע"כ שקנינם היה ע"מ למוסרם, וכיון שכן מיד שבא בידיהם קנו הם ונפקע בעלות הראשונים מן החפצים. והאמריקאים מה שנתנו להארגונים הי' מצדם כעין מעשה חסד, אבל זה מתנה מהיום ולא שלא קנו בהחפצים לראשונה כנלפענ"ד. והאמת שרק אח"כ כשבאו אנשי הג'וינט ועוד ובקשו מהם להחזיר רכוש בנ"י אז החזירו חפצי ישראל, ולא שכך היה בדעתם קודם שכבשו והכניעו את חיל הגרמנים ימ"ש שחפצי ישראל מיד יוחזר אליהם, וא"כ אף חפצי ישראל בכלל כיבוש מלחמה היו. ולפי"ז מאחר שהיו החפצים תחת כיבוש האמריקאים פקע בעלות הראשון מחפץ זה, אלא שאח"כ מסרום להג'וינט ושאר ארגונים והרי הם יכולים לעשות כמו שיבינו אבל בעלות הראשונים שכבר פקעה לה לא הדרא עי"ז.
חיל האמריקאי החזיקו לעצמם הרבה חפצי ישראל
ובר מן כל דין בעיקר יסודו דכיבוש האמריקאי אין לו דין כיבוש מלחמה שלא כוונו לזכות בשלל כלל וכלל, האמת שלא כך הם פני הדברים, וכבר אמר אדוננו החכם (משלי י"ד) וחסד לאומים חטאת, וזה פשוט כי החיל האמעריקאי שללו מה שמצאו ועשו כאדם העושה בשלו והם לא הגיעו למדריגת אבינו אברהם שאמר (בראשית י"ד) אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך וגו'.
ואני הגבר ראיתי בבוכנוואלד מספר ימים אחרי המלחמה גילו חיל האמעריקאי שמה בהר אחד מערה גדולה מלאה זהב וכסף ותכשיטים ושעונים וכל מיני יהלומים של בני ובנות ישראל הי"ד, שבזזו הנאצים, והביאו כמה מסעות (לאסט אויטאס) להסיע החפצים, ולקח כמה ימים עד שלקחו משם את הכל, ולא השיבום לידי ישראל, ולא החיל האמעריקאי ולא הנאצים ימ"ש התחשבו עם בנ"י, ורק לפנים החזירו מעט חפצים והרבה תשמישי קדושה וכדומה, ורוב יקרי ערך ותכשיטים ודומיהן החזיקו לעצמן.
וא"כ מעתה מש"כ מעכ"ג שליט"א שיש להניח כי אותו המוסד שטפל בתשמישי קדושה שנאספו ע"י חיל אמעריקא ונמסרו להם לא עלה על דעתם לשלול את החפצים מבעליהם האמתיים, אפי' נסכים לזה אבל אנן לא מצד המוסד והמאספים באנו אלא מצד חיל האמריקאי שהם הפקיעו קנין הבעלים הראשונים מחפציהם, ובידיעתם או שלא בידיעתם קנו החפצים כדין כיבוש מלחמה, וממילא מה ששוב נתנו להחברה שנעשו אפוטרופסים לא שיכולים להחזיר קנין הבעלים אלא שיכולים ליתנו במתנה להבעלים או לאחרים, אבל אין לבעלים ראשונים שייכות לזה יותר מאחרים לדינא, שהרי הכסף הוא כסף שנטהר שבא לידי כיבוש גוי.
תקנה להחזיר גניבה לאחר ייאוש
ומה שהביא מעכ"ג דברי הרמ"א בחו"מ סי' שס"ח ובסי' שנ"ו דהכי נהוג עכשיו להחזיר כל גניבה אפי' לאחר יאוש משום תקנת הנגזל, לפענ"ד לא דמי לגוזל או גונב מבית חבירו והוא יושב על מכונו בביתו אלא שאין לאל ידו נגד הגזלן, שם תקנו תקנת הגנב והגזלן דליכא הפקר ממש, אבל בדידן כל היוצא למלחמת הנאצים לאושוויץ ודאי הפקירו חפציהם ממש, ואפי' היו כמה שחשבו עוד בהליכתם על חפציהם מיד כשבאו לגעטטאס וכ"ש לבירקאנא ואושוויץ ושאר מחנות ובזזו את הכל ודאי שנעשה הכל הפקר ואי"צ להחזיר אפילו ממנהגא. ועיין יד רמ"ה סנהדרין צ"ד ע"ב וז"ל ודוקא דומיא דהתם דהו"ל ייאוש בעלים דהשתא לדידהו שקלינהו מממוניהו לא מיאשי ע"ש, וע"ע תשו' מהר"ם מרוטנבורג סי' תתר"ט.
גם מהא מתני' דסקריקון עכ"פ נשארו הגופין בחיים ולמרות שהיו שם ג' חרוזין מ"מ נשארו בנ"י לא כן כאן שלקחו את כל מי שבשם ישראל יכונה הזקנים והזקנות ילדים וילדות להריגה מיד והצעירים והבריאים לעבודה ואח"כ לאבדם רח"ל, ובזזו את הכל והי' לזה מחלקה מיוחדת בגערמאניא ורכבת מיוחדת בכל מקום לטפל ביהודים וברכושם אשר שללו מהם, ובכל אופן עשו הכל לפי החוק מדיני שלהם לבוז את הכל מבני ישראל, ואדרבה הכריזו גם חוק נגד השודדים והגזלנים שיחידים ע"פ חוק היו אסורים ליקח מהרכוש שנשאר מהיהודים אלא הכל הי' הולך להמדינה ימ"ש, וא"כ ההפקר הוא גדול יותר משאר גזילות ומשאר מלחמות, במלחמות אחרות אפי' אלו שברחו ממקום המלחמה לאחר המלחמה כולם או רובם חזרו לבתיהם אבל במלחמה זו אפי' לאחר המלחמה לא חזרו למקומות שיצאו משם שלא רצו אפי' לחשוב על המקומות האלו וכ"ש שהפקירו הכל.
ולפענ"ד יפה כתב מעכ"ג שליט"א מגמ' סנהדרין (דף צ"ד ע"ב) אמרו לו והלא ממון עשרת השבטים מעורב בו אמר להם כמשק גבים שוקק בו מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף ממונם של ישראל כיון שנפל ביד עכו"ם מיד טהר, ולאו ק"ו הוא נידון דידן כי באמת אין לך ממונם של ישראל שנפל ביד עכו"ם יותר מזה כי אין מידם מציל לא ביחיד ולא בבתי משפט שלהם כי בגופם שלטו בממונם לא כ"ש.
וא"כ אי נימא שיש דין כיבוש מלחמה להנאצים ולאונגארים ולהאמרקאים או אפילו לאחת מהן א"כ כבר נפקע בעלות הראשון מחפץ זה ואי"צ להחזיר אפילו מצד התקנה דקנין כיבוש מלחמה שאני וכמ"ש מעכ"ג שליט"א בתשובתו, אלא אפילו אי נימא דבנ"ד לא שייך קנין כיבוש מלחמה עכ"ז א"צ להחזיר, והתקנה שכתב הרמ"א דנהגו להחזיר כל גניבה לאחר ייאוש לא שייך ביאוש והפקר כבנ"ד שרכוש ישראל היה הפקר גמור, ואין לך באותו תקנה אלא חידושו, ותו דכיון שנפל ביד עכו"ם מיד טהר.
ועוד דנ"ד לא דמי לגזילה אלא למציל מזוטו של ים, ראה בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קל"ז ישראל שהיה שולח ספר בספינה אחת מארץ אדום לארץ ישמעאל ועמדו על הספינה שבאים ישמעאלים ובזזו הכל איש לו וכו' וקנה ישראל אחד הספר ההוא ועמד ברשותו זמן מרובה ולאחר זמן הכירו ברשותו בעל הספר ונתן סימנין מובהקין שאין ספק בהן שהוא שלו והוא תובעו והלה אומר מיד השבאי קניתיו וכו', וכתב התשב"ץ ובנדון הזה הדבר כן דבודאי איאושי מייאש וכו' וכיון שאין ישראל יכול להעמיד העכו"ם השולל בדין אף ישראל הלוקח ממנו זכה והוי כמציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר ע"ש, וה"ה בנ"ד, ונוסף ע"ז שכאן היה חפצי ישראל הפקר וכזוטו של ים ממש, וכן ראיתי בריש תשובת מעכ"ג שגם לו פשוט הדבר דנ"ד דמי למציל מזוטו של ים, וא"כ בכלל לא שייך בנ"ד התקנה להחזיר לבעלים.
ומה שכתב עוד, אבל נ"ד דומה למ"ש הרא"ש בפירושו לנדרים כ"ח במוכס שאין לו קצבה הא לאו דינא הוא דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא כשמשוה מדותיו על כל בני מלכותו אבל אם משוה למדינה אחת לא הוי דיניה דינא, וא"כ בנ"ד שתכנית הצוררים היתה לחסל את עם ישראל לגמרי ושללם לבוז הרי הדבר פשוט שאין בזה משום דינא דמלכותא כלל, וא"כ גם נ"ד נכלל באותה התקנה שתיקנו להחזיר כל גניבה לבעל החפץ אפילו אחרי שנתייאשו הבעלים מהם, ע"כ.
ולפענ"ד בזה אין דבר חוצץ בינינו דודאי דלענין דינא דמלכותא צדקו דברי מעכ"ג שליט"א ולא באתי לחלוק על עצם הדין שכן הוא, אבל כאן לא באנו מדין דינא דמלכותא אלא מדין הפקר שכל שהממשלה גזרו להרוג ולאבד וליקח את כל רכושם והממשלה הפקירו את ממונם אפי' בלי כבוש וכ"ש שכבשה מדינת גרמניא הרבה מדינות אחרות והאונגרים בתוכם ורוצים לחסל מין אחד ולוקחים את רכושם ועושים בהם כרצונם ודאי שהפקירו כולם את ממונם ואין זה מדין גזל.
ומש"כ עוד בסיום תשובתו נוסף על זה וכו' באופן שמלבד התקנה הנ"ל י"ל גם משורת הדין לבעליהם עכ"ל, ולא הבנתי כוונתו, הרי יאוש גמור ודאי היה כמו שפתח בריש תשובתו, ולא באנו עכשיו כי אם מצד התקנה להחזיר כל גניבה אפי' אחר יאוש, ואיך אפשר שמלבד התקנה שייכים לבעליהם, ומה הועיל בזה כוונת אותו המוסד שטפל בתשמישי קדושה שנאספו ע"י חיל הכיבוש האמרקאי ונמסרו להם.
ובעת הגהת הספר לדפוס העירני האברך מוה"ר יוסף לינדנער שליט"א דבר חדש מש"כ כק"ז בשו"ת בית שערים יו"ד סי' רכ"ד דדין כיבוש מלחמה קונה היינו דוקא רק בקרקעות ובעבדים ולא במטלטלין, דקנין כיבוש מלחמה הוא בתורת חזקה עיין גיטין ל"ח ע"א ואריכות ברשב"א שם, וחזקה אינו קנין אלא בקרקע ובעבדים ולא במטלטלין ע"כ. ולפ"ז היה עולה לן חילוק בכל מטלטלין שאין בהם דין כיבוש כלל. וצ"ע מבני יעקב שהכו אנשי שכם ובזזו את העיר ואת נשיהם והמטלטלין, ורק את הע"ז צוה לקבור. ברם הנכון דתרי אופני יש בכיבוש, דהיכא שבאו לכבוש מדינה אחרת והשתלטו על הממלכה ודאי שאין כל חפצי אנשי המדינה הפקר ורק מעתה ישלמו מסים לממשלה החדשה, אך היכא שנכנסה בולשת לעיר ושללו מטלטלין ודאי שזכו מדין כבוש מלחמה.
ומיהו מי שטמן חפציו בקרקע שחפר חפירה קודם שנלקח מהנאצים ולאחר המלחמה הלך אחר וחפש ומצא יש לומר דכה"ג לא נתייאש כי שמירה בקרקע דבר גדול הוא ולכן טמן בקרקע שחשב ששם לא ימצאוהו הנאצים, וגם על זה צ"ע אם עבר זמן מן הזמנים ולא הלך לחפש והלך אחר וחפש ומצא, כי אפשר דלכן לא הלך שנים רבות מפני שהתייאש כבר והפקירו.
אלו דברי ידידו אוהבו הנאמן החותם מעין הפתיחה והמעתיר בעדו לאריכות ימים ושנים דשנים ורעננים, וי"ר שיזכה להרבות תורה ודעת לכל בית ישראל עדי יבא ינון ולו יקהת עמים, דברי עבד נרצע לאדוניו החותם בלב ונפש, מנשה הקטן
