כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכו' כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן וכו' וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם.
ומה נורא הוא הדבר הזה, אם המחטיא את הרבים מבקש לעשות תשובה אף גם על זה גופא שהחטיא את הרבים - בכל זאת, כדי שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם, בגלל זה מונעין ממנו את התשובה ואין מספיקין בידו לעשותה. וכן המזכה את הרבים דאין חטא בא על ידו, לא אמר איזה חטא, ומשמע שאפילו חָטא בחֵטא שאיננו מהיורדין לגיהנם ואינם עולים, מאותם שנאמר עליהם "גהינם כלה והם אינם כלים" (ר"ה יז, א), אלא שנידון לגיהנם לזמן מסויים, גם כן אי אפשר שיהיה הוא בגהינם ותלמידיו בג"ע. הרי שהתחברות הרב ותלמידו היא התחברות ודבקות אמתית שאי אפשר לה להיפרד ולהינתק בשום אופן, ובאותו המקום ששם נמצא הרב - שם התלמיד, ובמקום שהתלמיד - שם הרב.
(רבי יעקב משה חרל"פ, מי מרום ח"ב, על פרקי אבות, עמ' ריז)
