מנהגינו לומר בפתיחת תפילת שמו"ע של מנחה ומוסף את הפסוק כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלקינו ואח"כ את הפסוק שאומרים בכל התפילות ד' שפתי תפתח וגו'. מקור לאמירה זו לא נמצא מפורש בדברי חז"ל או הגאונים, ונזכר רק בדברי הראשונים.
בספר תשב"ץ קטן (סימן רכז; מובא בב"י סי' קיא):
מהר"ם ז"ל אומר לעולם ה' שפתי תפתח בין בשחרית בין בערבית קודם תפלת ש"ע כיון דתקינו רבנן יתיה בתפלה כתפלה אריכתא דמיא ולא הוי הפסק. אבל אינו אומר כי שם ה' אקרא וכו' בשום פעם. כיון דלא תקינוהו רבנן הוי הפסק. ובמוסף ובמנחה אומר כי שם ה' אקרא וכו' אבל בתפלת מעריב אינו אומר דהוי הפסק וכו'.
מנהג זה נזכר גם בדברי הטור (סימן קיא), וז"ל,
ויש נוהגין לומר קודם פסוקים כגון שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ואין לאומרם דהוי הפסק אבל ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך לא הוי הפסק דאמר רבי יוחנן בתחילה הוא אומר ה' שפתי תפתח כיון דתקנוהו רבנן בתפלה כגאולה אריכתא דמיא ד)אבל במוסף ומנחה אם ירצה לומר פסוקים יאמר.
ומבואר שהפס' כי שם ד' אקרא אינו נחשב לחלק מסדר התפילה, ולכן בתפילות שחרית וערבית נחשב להפסק בין גאולה לתפילה. ויש להבין מה טעם תקנו לומר פסוק זה כפתיחה לתפילות שמו"ע של מנחה ומוסף.
ובספר פתחי אברהם עה"ת פרשת האזינו מאמר יט מביא הגאב"ד דטבריה, הגאון הגדול רבי אברהם דב אויערבאך זצ"ל בשם בנו הג"ר שמחה בונם זצ"ל ע"פ מה דאיתא בגמ' חולין (צא, ב), חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת... וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר: שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. הרי מבואר שאין להזכיר את השם תחילה אלא בהקדמת ב' תיבות. ומסתברא דעל כן כל הברכות פותחות ב'ברוך אתה' קודם אמירת תיבת השם בכדי להקדים ב' תיבות, וכ"כ בתורת חיים בחולין שם בטעם הקדמת ב' תיבות בברכו ובקדיש.
והנה בשחרית וערבית אין התפילה מתחלת בתפילת שמו"ע אלא בברכות ק"ש, ועוד מצינו שדנו בגמ' היאך אומרים ד' שפתי תפתח ואינו הפסק בין גאולה לתפילה, אולם במנחה ומוסף אין אומרים מאומה לפני תפילת שמו"ע, וגם אמירת אשרי יושבי ביתך אינה רק לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, וא"כ היאך אפשר לפתוח בשם השם תחילה, ד' שפתי תפתח, וע"כ הקדימו פסוק זה 'כי שם ד' אקרא, שיש בו ב' תיבות קודם הזכרת השם. עכ"ד.
ובספר פתחי אברהם עה"ת פרשת האזינו מאמר יט מביא הגאב"ד דטבריה, הגאון הגדול רבי אברהם דב אויערבאך זצ"ל בשם בנו הג"ר שמחה בונם זצ"ל ע"פ מה דאיתא בגמ' חולין (צא, ב), חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת... וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר: שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. הרי מבואר שאין להזכיר את השם תחילה אלא בהקדמת ב' תיבות. ומסתברא דעל כן כל הברכות פותחות ב'ברוך אתה' קודם אמירת תיבת השם בכדי להקדים ב' תיבות, וכ"כ בתורת חיים בחולין שם בטעם הקדמת ב' תיבות בברכו ובקדיש.
והנה בשחרית וערבית אין התפילה מתחלת בתפילת שמו"ע אלא בברכות ק"ש, ועוד מצינו שדנו בגמ' היאך אומרים ד' שפתי תפתח ואינו הפסק בין גאולה לתפילה, אולם במנחה ומוסף אין אומרים מאומה לפני תפילת שמו"ע, וגם אמירת אשרי יושבי ביתך אינה רק לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, וא"כ היאך אפשר לפתוח בשם השם תחילה, ד' שפתי תפתח, וע"כ הקדימו פסוק זה 'כי שם ד' אקרא, שיש בו ב' תיבות קודם הזכרת השם. עכ"ד.
הפסוק 'כי שם ה' אקרא' מצוי בסידורים מתקופת הגניזה, ובנוסח בבל מופיע
לעתים אפילו אחרי ה' שפתי תפתח! ראה למשל א' ארליך, 'תפילת שמונה עשרה שלמה
על פי מנהג ארץ ישראל', קבץ על יד, סדרה חדשה יח (כח) תשסה, עמ' 9.
