Between תורה שבכתב and תורה שבעל פה there is a dual relationship. On one hand, the holiness of the Written Word is greater than the the oral teachings. דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן בעל פה. Written Torah may not be said by heart. That is why the Halacha says that we save תורה שבכתב from a fire on Shabbos before we save תורה שבעל פה. However, in the world of פנימיות התורה, the oral law is greater!! [see below]
The Written Torah is limited to the framework of the text. [That is why it is connected to the natural world. Chazal say on the pasuk אם בחקותי תלכו that these are the laws with which Hashem created Heaven and earth]. Whereas about תורה שבעל פה it says ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים. It is wide and vast. Hashem was מביט בתורה, he looked into the Torah - הבטה being infinite looking - and created the world. ראייה relates to what is established and limited. That is why it relates to תורה שבכתב. In contrast, שמיעה relates to ארץ מרחק [Mishlei 25-25] which connects to תורה שבעל פה which constantly expands.
Chazal say that a "villager" [בן כפר] is expansive in his description while a "city dweller" [בן כרך] is concise in his description. Yechezkel was like a villager in his prophecy while Yeshayahu was like a city dweller. We can add that Avraham was like a בן פלטין - palace dweller b/c he looked for Hashem in the palace [עד שהציץ עליו בעל הבירה]. A בן פלטין sees and doesn't describe at all what he saw. He met the Master and we don't know what he saw. וירא אליו ה' באלוני ממרא. That's it.
[עפ"י תורת הרב זצ"ל שבת פ' וירא תר"ץ]
----------
תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מֻנַּחַת בְּעֶצֶם אָפְיָהּ שֶׁל הָאֻמָּה, שֶׁמָּצְאָה אֶת בִּרְכָתָהּ עַל יְדֵי הַגִּלּוּי הַשָּׁמַיְמִי שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. בְּהִתְגַּלּוּתָהּ נְמוּכָה הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. כִּי הֲרֵי הַגּוֹרֵם הָרָאשִׁי לִמְצֹא אֶת נְתִיבָתָהּ הִיא הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הַיַּחַשׂ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאֻמָּה עִם הָאֱלֹהוּת הָעֶלְיוֹנָה, עִם הַמְגַמָּה שֶׁל הַמְגַמּוֹת, עִם הַנֵּצַח וְהַהוֹד שֶׁבָּעוֹלָמִים וּמִלְמַעְלָה שֶׁל כָּל כְּלָלוּתָם. אֲבָל בַּצּוּרָה הַפְּנִימִית הֲלֹא הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל סְגֻלָּתָם הַפְּנִימִית הָעֶלְיוֹנָה, הֲרֵי גָּרְמָה סְגֻלָּה אֱלֹהִית גְּנוּזָה זוֹ לְהוֹפָעַת תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם עֲלֵיהֶם, וְנִמְצֵאת עֶלְיוֹנָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּשָׁרְשָׁהּ מִשֹּׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, "חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה".
