נידה יט ע"ב
ורבנן, אדם דן ק"ו מעצמו ואין אדם דן ג"ש מעצמו, ופירש"י וז"ל, אא"כ קבלה מרבו "הלכה למשה מסיני", דדילמא קרא למילתא אחריתי איצטריך, עכ"ל.
אולם יעוי' ב"ערוך לנר" שהקשה ע"ז בזה"ל, ולא ידעתי היאך שייך זה בג"ש מדברי קבלה, דעל כרחך לא נתקבלה מסיני כיון דכתובים עדיין לא נכתבו, וצ"ע, עכ"ד הערו"ל יעו"ש.
אמנם איני מבין קושייתו כלל, דיעוי' בפ"ק דברכות (ה.) דאמר ר' לוי בר חמא אמר רשב"ל מאי דכתיב 'ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם', "לוחות" אלו עשרת הדברות, "תורה" זה מקרא, ו"המצוה" זו משנה, "אשר כתבתי" אלו נביאים וכתובים, "להורותם" זה גמרא, מלמד שכולם נתנו למשה מסיני, ויעו"ש ברש"י בזה. וא"כ מבואר להדיא דאף הנביאים והכתובים ניתנו למרע"ה, ונראה דהיו ערוכים לפניו בכתב, וא"כ שפיר הוי מצי מרע"ה למיעבד "גזירה שוה" אף בכתובים, וברור. וא"כ לק"מ. וצ"ע בערו"ל.
וכן יעוי' בפ"ב דמגילה (יט:) דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב 'ועליהם ככל הדברים אשר דיבר ה' עמכם בהר', מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה, ודקדוקי סופרים, ומה שהסופרים עתידין לחדש ומאי ניהו "מקרא מגילה", וע"ש ברש"י בזה. וא"כ בהכרח שלימדו הקב"ה למרע"ה אף לנ"ך מדכ' דלימדו מקרא מגילה, ודו"ק.
וכן יעוי' בירושלמי בפאה (פ"ב ה"ד) ובמגילה (פ"ד ה"א) שכ' דאמר ריב"ל מקרא משנה תלמוד ואגדה ואפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני וכו' יעו"ש. וא"כ מבואר בזה כנ"ל. וכן יעוי' בנדרים (לח.), ובמנחות (כט:) בזה.
ויעוי' בהקדמת התוי"ט למשניות דהקשה מהו דכתיב במגילה שם דמלמד שהראהו הקב"ה למשה וכו', ולא כ' שמסר או שלמדו למשה, וי"ל דה"ט לפי שזה לא היה משה מוסר לאחרים כלל, כאדם המראה דבר לחבירו "לראותו" ואינו נותנו לו וכו', עכ"ד התוי"ט יעו"ש. מיהו אכתי צ"ע בערו"ל בקושייתו, דכיון דעכ"פ "הראהו" הקב"ה למרע"ה לכל התורה, שפיר יכל לעשות ג"ש אף בנ"ך, ודו"ק.
הרב יהודה קוק
