חבש פאר דרוש א' - 'והיה כי יביאך ד' אל ארץ הכנעני.. והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך.. לכדתני דבי ר' ישמעאל עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ'.. היחש שבין תפלין לכניסת הארץ.. דהנה החומר והצורה לעולם מתנגדים הם זה לזה.. כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרוש המשנה (סוף סדר קדשים), "שבשעה שהם (זקני תורה) מזקינים ונחלשים ויפסד גופם, תרבה חכמתם ויתחזק שכלם ויוסיפו שלמות".. אמנם אין דבר זה לכלל מוחלט ואין זה תכלית השלמות.. אם השכל חזק מאד עד אשר ימשוך את כל ענין גופני על דרך הקדושה.. כל מה שיתוסף בגופו חוזק ואומץ יתוסף גם בשכלו אומץ וקדושה.. אם תהיה מחיצה מפסקת בין השכל והרצון אז יפעול השכל על הרצון, וכל מה שיתחזק הגוף בכוחותיו כן ירבה השכל עבודתו.. המחיצה היא שיהיו כל מערכי לבבו בעניני הנהגותיו, הולכים על פי סדר תורת ד'.. המניח תפילין שופעת על שכלו קדושת שכלי נבדל ומושל על חומרו.. מעלת ארץ ישראל היא שיעלו בה ישראל לעבודה רמה כל כך, עד שכל מה שיתוסף להם ברכה בעניני העולם כן יוסיפו כבוד בנפשם ברוממות מעלה וקדושת אמונה ואהבת ד' באמת..