ויעמוד העם מרחוק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים. כי מי שהוא הולך בגשמיות כל ימיו, ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי הש"י, אזי מדת הדין מקטרג עליו, ואינו מניח אותו לילך בדרכי הש"י, ומזמין לו מניעה. והש"י חפץ חסד הוא, ומסתיר את עצמו כביכול בהמניעה הזאת. ומי שהוא בר דעת, הוא מסתכל בהמניעה, ומוצא שם הבורא ב"ה, כמו דאיתא בירושלמי (תענית פ"א) אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול שבארם, שנאמר אלי קורא משעיר (ישעיה כא'). ומי שאינו בר דעת, כשרואה המניעה חוזר תיכף לאחוריו. ומניעה הוא בחי' ענן וערפל, כי ענן וערפל היינו חשך, חשך הוא לשון מניעה, כמ"ש ולא חשכת. וז"פ הפסוק, ויעמוד העם מרחוק, כי כשרואין הערפל, היינו המניעה כנ"ל, עומדין מרחוק. ומשה, שהוא בחינות דעת כל ישראל, נגש אל הערפל, אשר שם האלקים. היינו אל המניעה, שבה בעצמה נסתר הש"י. עוד שמענו בזה מפיו הק', שהוסיף לבאר הענין הנ"ל, מה שהש"י בעצמו מסתיר א"ע בתוך המניעה כנ"ל. ואמר, כי הש"י אוהב משפט, וגם הוא אוהב ישראל. אך אהבתו שהוא אוהב את ישראל, היא גדולה יותר מהאהבה שהוא אוהב את המשפט. וע"כ כשהמדת הדין מקטרג על מי שאינו ראוי להתקרב להשי"ת.. והש"י הוא אוהב משפט, ע"כ הוא ית' מוכרח כביכול להסכים להזמין לו מניעות למונעו מדרך החיים, כפי הראוי לו לפי מעשיו הרעים, ע"פ הדין והמשפט.. כי הוא ית' אוהב משפט כנ"ל. אך מאחר שבאמת הוא ית' אוהב ישראל, ואותה האהבה של ישראל היא גדולה יותר מהאהבה של המשפט כנ"ל, מה עושה הש"י.. נותן רשות להזמין לו מניעות, אבל הוא ית' בעצמו מסתיר א"ע כביכול בתוך המניעות. ומי שהוא בר דעת, יכול למצוא את הש"י בתוך המניעות בעצמן.