כמעט תמיד רוחשים ולוחשים בי הרהורי געגועים וכיסופים לארץ ישראל, אולם לעתים תכפות יש אשר יתלכדו כולם לשטף אחד. ועברוני ושטפוני על כל קרבי ועל כל הוויתי. ולאמיתו של דבר רק אחרי צאתי את הארץ נתחוור לי המושג ארץישראל לכל מלוא היקיפו. וידועים דברי הזוהר על הפסוק כיתרון האור מן החושך - דמן חשוכא ממש אתי תועלתא לנהורא דאלמלא חשוכא לא אשתמודע נהורא ומחשכת ארץ העמים שיש לגזור על אווירה משום גושה אתיא לי תועלתא להכרת אורות ארץ חמדה. וכמדומה לי עכשיו שאם אזכה לעלות ולהאחז בה שוב אדע כבר לנשום באווירה המחכים לגמרי בדרגה אחרת ומעין הרגשת סבי דבי אתונה בהריחם בעפר את ריח עפר ותחי רוחם.
הנני מוצא עכשיו בעיוני בספריו של הרב שליט"א יש לי הרושם כאילו נתקפל בהם בעמודיהם בטוריהם הרבה הרבה מאווירא דארעא דישראל ובכל פעם מדי עייני בהם עולה באפי ריחה של ארץ חמדה ועל כגון דא כולי עלמא מודו דריחא מילתא היא. ברי לי עכשיו שעל ידי מי שלא טעם מטעמה של ישיבת ארץ ישראל לא ניתנו ספרים כאלו להיכתב. אותה התפיסה האורגנית את אחדותה הכללית של כנסת ישראל לכל דורותיה ולכל שדרותיה ובכל הופעות הרוח השונות והמשונות שבאו על ידה לידי גילוי מקצה אחד ועד קצהו וכל אותם סגנוני הציורים ודרכי ההסברה שבהם היא באה לכלל ביטוי בספרים הנ"ל אי אפשר להם שייוולדו כי אם על הרי יהודה וירושלים.
ומכיון שעמדתי על המומנט המכריע של ארץ ישראל החי בכל עורקי מחשבותיהם והשקפותיהם נכנסו אצלי בהחלט לכלל תורת ארץ ישראל. ובאמת בימים אלה נפגשתי פה עם אדם חשוב אחד יודע דבר ומבין מדע בהלכות דעות אשר בתורה, ודיברתי אתו קצת ברוחן של ההשקפות הנ"ל וכשהלז הביע לי את התנגדותו ואת השגותיו עליהן עניתי לו קצר ומפורש - עלה לארץ ישראל ואחר נדבר.
[מכתב מרן רה"י זצ"ל לרצי"ק מוורשה לירושלים תרפ"ט]
