להרחיב את ה"אני"

This is DEFINITELY very high on the list of "Primary Avoda's In Olam Hazeh". I mean a זו התורה ואידך פירושא זיל גמור type matzav. 

"יש לנו אהבה עצמית... שגם היא מתפשטת לסעיפיה ע"י אותם צינורות המוליכים את ההרגשה מאחד לחבירו... מאיבר למשנהו, מהבן אל האב, מאהוב לאהובה... ההתפתחות רק צריכה להרחיב את הצינורות והאחדות האינדיבידואלית מתרחבת עד גבול הלאום, מהלאום לאנושיות רק צעד, מהאנושיות לכל החי עוד צעד. מההתעניינות במילויו של כדור אחד עד כדי ההתעניינות הפנימית והרצינית בכל רובו איננו כ"א מהלך, מהלך אומנם רחוק, אבל הנצח אינו צריך לחפזון, והדבר הולך ובא עד כדי התעלות אינדיבידואלית של כל היקום. אם כן, אין לנו צורך כי אם באנרכיה, באהבה עצמית רבה וגדולה כבירה ומפותחת, אבל הדרכים המובילים להם הינם אורחות החיים הנובעים ממקור האחדות של יחיד חי העולמים, שהיא האחדות..." (אגרות הראיה, אגרת ק"מ).

זוהי עבודת האדם: "שיתברר ויתאמת אצל האדם איכותו של ה"אני" שלו, כי בזה יומדד מעלת כל אדם לפי מדרגתו. איש השפל ה"אני" שלו מצומצם רק בגופו, למעלה ממנו מי שמרגיש ש"אני" שלו מורכב מגוף ונפש, ולמעלה מזה מי שמכניס ל"אני" שלו בני ביתו ומשפחתו, והאיש ההולך על פי דרכי התורה ה"אני" שלו כולל את כל עם ישראל... ועוד יש בזה מעלות של איש השלם, וראוי להשריש יש בנפשו להרגיש שכל עולמו הוא ה"אני" שלו..." (ראה הקדמה לספר "שערי - יושר").

וזוהי דמותו של יעקב: "ויחי יעקב בארץ מצרים - הענין, שהאדם יש אחד שחי לעצמו, ויש שחי לבני ביתו ויש שחי לעירו, ויש שחי לכל העולם. ועל זה נאמר וצדיק יסוד עולם. ויעקב בינו, לא בעירו לבד היה חי ולא בארץ גושן לבד, רק בכל ארץ מצרים, והיינו שפסק הרעב בשבילו, שבירך לפרעה שיעלה היאור בשבילו, וזהו שאמרו אבל כבד זה למצרים" (משך חכמה).