בימים אלה עלה בראשי משל קטן על שנאת עמנו.
בעיירה אחת התקיפו חבורת בני בליעל נער אדמוני קטן על לא עוול בכפו. ניסו הסובבים להבין את הרקע לשנאה. התברר כי אותו נער מותקף נעל נעליים חומות יקרות. החוקרים והדורשים העלו השערה, לפיה הפורעים ארבו לו בשל כך. חקרו וחיפשו, אך לא מצאו את האשמים בדבר.
לאחר זמן, והנה נער אדמוני נוסף הותקף והוכה. כשנמלט השאיר תיק שחור מוטל על הריצפה. מיד הועלתה השערה חדשה: זהו המניע לשנאה העזה כלפיו. חקרו: מי יכול לשנוא אדם ההולך עם תיק שחור. אך העלו חרס בידם.
לא חלף זמן רב והנה שוב נער אדמוני אחר נמצא מוכה. חולצה כחולה שלבש הביאה לכיוון חדש בחקירה ועל המניע למעשה: השונא המכה חייב להיות מאלה המתנגדים ל'לובשי חולצות כחולות'.
מובן שגם עתה החיפושים לא העלו דבר, ובין כך ובין כך פעולות האיבה התגברו.
נזעקו הכל לאסיפת חירום. ראשית, הזמינו חוקר מומחה מארץ אחרת. אותו חכם החליט לחקור את הבלשים המקומיים וגילה שהם… עיוורי צבעים. הבין האיש את סיבת כישלונם והצביע על המשותף לכל הקרבנות. הפעם ארבו למכה הסדרתי ותפסוהו.
הנה אנחנו, עם ישראל, דורות רבים נרדפים. פעם טוענים כי הסיבה היא היותנו העשירים, ופעם כי אנו העלובים. פעם 'הכי מתקדמים' ופעם 'המיושנים'. בגלות האשימונו כי אנו ללא ארץ משלנו, ועתה בארצנו העולם מאשימנו על היותנו כובשים עמים.
מי שחי את חיי התורה הוא היחיד שאיננו 'עיוור צבעים' למהות הרדיפה. הוא יודע כי שם ה' נקרא עלינו. אלפי שנים אנו מוסרים נפש להביא את דבר ה' לעולם ולסלול את הדרך לגאולה. על כך, ורק על כך, יצר לב העמים מסיתם לשנאתנו.
מי מאותם עמים הביעו חרטה או ביקשו סליחה? גם חלק מבני עמנו היקרים שלא תמיד טועמים את הקדושה, מתפתים לחשוב כי החולצה, הנעליים או התיק השחור של הנער הוא הוא המניע. רק נחליף נעלים ומיד יאהבו אותנו 70 הזאבים. אבל המדרש טופח על קודקודם. למה נקרא הר סיני– "שמשם ירדה שנאה לאומות העולם".
פעם השתתפתי במפגש חילוני-דתי. דבר אחד הכעיס את בן שיחי: מדוע אומרים אנו בתפילה: "אתה בחרתנו מכל העמים". עניתי לו: לא הרי "אתה בחרתנו" שאנו מתכוונים בתפילה ל"אתה בחרתנו" שאתה חושב. מעולם לא דרשנו דבר מהעולם. לא "אתה בחרתנו" להיות גזע עליון, ולא בחרתנו לכבוש עמים ולשעבדם. בחרתנו לחיות חיי אצילות וקדושה.
"זה כל כך מפריע לך?", שאלתיו. נבחרנו לגלות את אחדות ה' ואנו אף מחוייבים ללמד את שאר העמים את שבע מצוותיהם. אחים יקרים, גם בזמנים מטלטלים נזכור: הגיע זמן הגאולה. כל רגע, יותר מתמיד!
אהרן רזאל
