ויובן זה בהקדים תחלה שכל הענינים שישנם בגליא דאורייתא ישנם ג"כ בסתים דאורייתא, דמזה גופא שגליא דתורה נקראת בשם גוף התורה, כמאמר הן הן גופי תורה, וסתים דאורייתא נקרא בשם נשמה דתורה, גליא דתורה וסתים דתורה, חיצוניות התורה ופנימיות התורה, הרי מובן ששניהם הם דבר אחד, אלא שזה החיצוניות וזה הפנימיות, זה הגליא וזה הסתים, זה הגוף וזה הנשמה, שהם (הגוף והנשמה) מתאחדים כאחד. ומזה מובן שכל הענינים שישנם בגליא דתורה ישנם ג"כ בנסתר דתורה. וזהו ענין לימוד התורה בגן עדן, שהלימוד בג"ע הוא באותם ההלכות שלומדים למטה, אלא שלמטה לימוד ההלכות הוא בגשמיות, ובג"ע לימוד ההלכות הוא ברוחניות, אבל מ"מ אין זה אלקות, כי אם נבראים, אלא שאין זה בגשמיות, כי אם ברוחניות.
וכמו בלימוד הלכות נגעים, הנה למטה לימוד ההלכה הוא בגשמיות, דענין הנגעים נעשה מצד זה שיש מקום בעור האדם שהילוך הדם שבו אינו כדבעי, והעצה לזה היא כמ"ש והובא אל הכהן והסגירו הכהן שבעת ימים, שעי"ז יתתקן להיות הילוך הדם כראוי. ובג"ע לימוד ההלכה הוא ברוחניות, וכמבואר בחסידות שהתרגום דצרעת הוא סגירותא (שנסגר הילוך הדם), היינו שנעלם ונסגר אור החכמה ואינו מאיר בבינה, דאף שמתבונן בהתבוננות אלקית, מ"מ, כיון שחסר בהביטול דאור החכמה, הנה אף שמתבונן כו', יכול להיות מזה יניקה ללעו"ז, ע"י הישות, שזהו"ע שער לבן שבבהרת. והעצה לזה היא והובא אל הכהן,
איש החסד, ששרשו מהחכמה, והסגירו שבעת ימים, שבעת ימי ההיקף, היינו שממשיך את אור החכמה בבינה, נקודה בהיכלא, ומצד הביטול דחכמה אזי נעשית עבודתו כדבעי.
