"אספר מהגאון הגדול רבי חיים מיליקובסקי זצ״ל, כי בהיותו בחור בישיבת ״מיר״, היתה תקופה שהיה לומד לפני הצהריים מסכת ״כריתות״, ואחה"צ למד מסכת ״הוריות״. לעומתו, חברו, הגאון הגדול רבי יחיאל מיכל פיינשטיין זצוק״ל למד אז - לפני הצהריים מסכת ״מכות״ ואחה"צ מסכת ״בכורות״. נגש רבי חיים הנ״ל אל רבי מיכל ושאלו: בשלמא אני, הולך אני בשיטת הרמב״ם, שהרי הרמב״ם סידר יחדיו את הדינים העולים ממסכת ״כריתות״ ומסכת ״הוריות״ בספר ״שגגות״, אולם מאי טעמיה דמר? מה ענין ״בכורות״ אצל ״מכות״?... הוא מותיב לה ואיהו מפרק לה: כפי הנראה שמר הולך בשיטת בעל ההגדה: ״מכת בכורות״.. [מפי הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל].
עוד סיפר לי חסיד אחד: "פעם דיבר אתו סבי ע״ה אודות מצב בריאותו ובתוך הדברים שאל את הגאון ר' חיים, מדוע לא מתעניין במה שיש לרפואה בימינו להציע, למשל השתלת קוצב לב. ענה לו ר׳ חיים: מעדיף אני להישאר עם לב בשר, ואיני מעוניין בלב ברזל!
עוד סיפר לי הנ"ל: "פעם נכנס לבקר בביתי. בתוך דבריו העלה תמיהה על הליובאוויטשערס: רמב״ם, כר נרחב ופורה לסברות פלפולים וחידושים, קוראים הם כמו א פאר קאפיטלעך תהלים, ובתניא, שהוא ספר מוסר להורות דרך בעבודת ה׳, מפלפלים הם אזוי ווי אן אלטער ליטווק לערנט א שטיקל רמב״ם...".
