Amazing series continues!!!
ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים, מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר, הכל אסור להתישב בה, בשלשה מקומות הזהירה תורה לשוב למצרים, שנאמר לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד, לא תוסיף עוד לראותה, לא תוסיפו לראותם עד עולם, ואלכסנדריאה בכלל האיסור.
עיין בסמ"ג ל"ת רכ"ז הובא בהגמ"י כאן שכ' וז"ל, ויש תימה על קהלות השוכנים שם, וגם רבנו עצמו הלך לגור שם, וליכא למימר שטעמו מפני שבא סנחריב ובלבל את העולם כדתניא בתוספתא דקדושין (פ"ה ה"ו, הובא בגמ' יבמות דף עח. וסוטה דף ט. עיי"ש) שאמר לו ר"ע למנימין גר המצרי, שהרי בפרק החליל (סוכה דף נא:) אמרינן ואלכסנדריאה מ"ט איענוש, משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפו לשוב, וגם בתוספתא דמס' ידים (פ"ב ה"ח) אמרינן למצרים נתן הכתוב קצבה וכו', ואין לנו טעם להתיר אם לא נפרש כפירוש רא"ם שפירש לא תוסיפו לא אסרה תורה אלא בדרך הזה, כלומר מאר"י למצרים אבל משאר ארצות מותר, עכ"ד, ועיין ג"כ במרדכי ביבמות סוף פ"ח שהאריך שמצרים לא נתבלבלו, והק' עפ"ז דא"כ איך מותר עתה לגור במצרים, ועיי"ש כדברי רא"מ שבסמ"ג הנ"ל, אכן דעת הרמב"ם בפי"ב מאסו"ב הכ"ה דמצרים נתבלבלו, וליכא השתא איסור חתנות דמצרי עיי"ש, ועיין בזה בדרכי משה אע"ז סי' ד' אות א', ובב"ש אע"ז סי' ד' ס"ק י', ועיי"ש דלדברי הרמב"ם לא קשיא קו' הסמ"ג והמרדכי, עיי"ש, וכ"כ הפר"ח בהגהותיו הובא בשו"ת חיים שאל סי' צ"א ב', אכן כבר הביא בחיים שאל שם מדברי מהרח"ש שתמה, דא"כ מ"ט סתם כאן הרמב"ם לאיסור, ולא פירש שמותר בזה"ז, כשם שפירש בהל' איסו"ב לגבי איסור חתנות דמצרי, ומבואר דלדעת הרמב"ם האיסור מצד ארץ מצרים היא, ולא מצד אנשי מצרים, ולפי"ז תמוה איך חשב הסמ"ג ליישב דעת הרמב"ם משום דנתבלבלו ודחה רק משום שלדעתו לא נתבלבלו, והרי מ"מ דעת הרמב"ם שמצרים נתבלבלו, ואין זו קושי' עליו, אלא שכנ"ל מבואר מדבריו דתלוי בארץ, ואיך רצה הסמ"ג ליישב דעת הרמב"ם משום בלבול דסנחריב, עיי"ש בס' ברית משה על הסמ"ג ובאריכות בחיים שאל שם, עיי"ש, וכן תמוה למה שדן המרדכי דע"י בלבול שרי וקשיא לי' רק מחמת שמצרים לא נתבלבלה, והרי להדיא בסוגיא דסוכה דף נא. הנ"ל איסור ועונש גם לאחר שבא סנחריב, ומבואר דלא תלוי בבלבול סנחריב, וכמו שהק' מזה הסמ"ג, עיי"ש בחיים שאל שהיא קו' הפר"ח, ובמש"כ בזה בברכי יוסף אע"ז סי' ד' א' עיי"ש.ובכנה"ג על הרמב"ם הל' מלכים הביא ליישב דירת הרמב"ם במצרים, עפימש"כ מהרש"ל בביאוריו על הסמ"ג, וכבר כ' כן הריטב"א ביומא דף לח. וז"ל שאין האיסור ההוא אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתם, אבל בזה"ז שנגזר עלינו להיות נדחים בכל קצוי הארץ, כל חוצה לארץ אחד הוא, ואין איסור אלא שלא לצאת מן הארץ לחו"ל, עכ"ד הריטב"א שם, וגם ע"ז תמה בברית משה על הסמ"ג שם, מדברי הרמב"ם כאן שלא חילק, ומשמע דבכל גוונא איכא איסורא, ואיך יתכן ליישב את הרמב"ם שלא לפי דעתו, וכ"ז צ"ע ג"כ עמש"כ הסמ"ג מהרא"ם והוא ביראים סי' ש"ט (ש"ג) ליישב דירת הרמב"ם שהאיסור הוא רק מאר"י, והרמב"ם סתם ולא חילק בזה כלל, ורק אח"כ בה"ט כ' הרמב"ם האיסור של לצאת מאר"י, ומבואר דעד השתא לאו מאר"י מיירי, וכבר עמד בזה בחיים שאל שם, ובמנ"ח מצוה ת"ק עיי"ש, ועיין ג"כ בשיירי קרבן לירושלמי סנהדרין פ"י ה"ח עיי"ש, ובעיקר צ"ע מש"כ הרמב"ם בסהמ"צ ל"ת מ"ו, שהזהירנו מלשכון בארץ מצרים לעולם, עיי"ש, ומשמע דאסור גם בזה"ז וגם שלא מאר"י וגם לאחר שנתבלבלו, ואיך תתורץ בדבריהם דירת הרמב"ם במצרים שאת זה טרחו הסמ"ג והריטב"א ליישב.
והנה הרדב"ז כאן כ' ליישב הרמב"ם וז"ל, ויש ליתן טעם, שלא אסרה תורה אלא לירד שם ולהשתקע, כדאיתא בירושלמי (סנהדרין פ"י ה"ח) לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה ופרקמטיה ולכיבוש הארץ, וכל היורדים תחילה לא ירדו להשתקע אלא לסחורה, ואע"ג דאח"כ נשתקעו אין כאן לאו אלא איסורא בעלמא, ומפני טורח הבלבול ומיעוט ריווח המזונות בשאר המקומות, לא חששו לאיסור זה, וכן משמע מתחילת לשון רבנו שכ' אסור להתיישב בה, אלא שמסוף הלשון משמע דאיכא איסור לאו, שכ' (בה"ח) ואין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה, ואפשר שהראשונים היו מפרשים כאשר כתבתי, וא"ת תיקשי לרבנו שהרי נשתקע במצרים וי"ל דאנוס הי' עפ"י המלכות שהי' רופא למלך ולשרים, וגם אני נתיישבתי שם זמן מרובה ללמוד וללמדה וקבעתי ישיבה, וכי האי גוונא מותר, ושוב באתי לירושלים, עכ"ד, ואין מובן מהו האיסור ומה האיסורא בעלמא, שהרי הכל נאמר בתורה בלאו, וכן אינו מובן מש"כ הרדב"ז היתר דפרנסה על איסורא בעלמא, ואי פרנסה אינה היתר לעבור על לאו, מהיכ"ת היתר בזה לעבור על איסור משום פרנסה, ובזהר הרקיע אמנם כ' דכל שלא ירד ליכא איסורא כלל וזהו ההיתר לישב במצרים וס"ל דמש"כ הרמב"ם בה"ח דעל לחשוב לישב שם אין לוקין משום שאין בו מעשה, הכונה היא שאין בו איסור כלל, עיי"ש, ובמש"כ בזה בשד"ח (ח"ג ע' 68) מבעל שבילי עולם שתמה בזה, ועכ"פ הרדב"ז לא ניח"ל בזה, ממש"כ הרמב"ם איסור לישב ולשכון ולא כ' רק ירידה, דבע"כ איסורא איכא, מלבד מש"כ הרדב"ז מדברי הרמב"ם בה"ח כבעל שבילי עולם הנ"ל דמשמע דגם לאו איכא, וצ"ב כנ"ל הגדר והטעם בדברי הרדב"ז.
