שמעתי מהרה"ח ר' מאיר שניצלער שהיה הויז-בחור אצל הרב, שהוא ראה המעשה הבא במו עיניו.
פעם אחת בא חתן נצרך מא"י אל הרב כדי לקבל נדבה, וקודם שנכנס אל הרב, הלך אצל הרביצין שהיתה ג"כ מחלקת מעות לעניים, וקיבל הסכום של חמש מאות דולר, שהיה סכום רב בימים ההם, ואמרה לו, שכשתכנס אל הרב לקבל ברכות קדשו, אינך צריך להגיד לו שקבלת ממני, והוא יתן לך נדבה נוספת.
כשהחתן נכנס אל הרב, הוא נתן לו סכום של חמש מאות דולר, והוסיף, שילך אל הרביצין כדי לקבל נדבה, ואינו צריך להגיד לה שכבר קבל מהרב...
--
אביא עובדא אחת ששמעתי מאחד מגדולי וצדיקי הדור החיים עימנו לאוישט"א, שסיפר לי אודות מידת החסד והצדקות המופלגת של רבינו זצ"ל. וכך סיפר, יש לי ידיד שמשמש בתפקיד 'חשוב' [כביכול] של רבנות במיליטער הציוני, אמנם הוא יודע ספר וקובע עיתים לתורה. בהגיעו לפרק נישואי צאצאיו נתקשה לעמוד בהתחייבותיו הכספיות והחליט לצאת לנדוד לאמריקה לגייס כספים. כמובן שפשט את בגדים הצואים מעליו ולבש בגדי שרד כיאה וכנאה [פרא"ק וכדו'] ונסע לארה"ב. במשך ב' שבועות נתגלגל ממקום למקום ואסף בקושי רב סך זעום שאף לא כיסה את ההוצאות. ביני לביני שמע אודות מידת הצדקה של רבינו זצ"ל, ועל אף חששותיו הרבים - מחמת תפקידו הרהיב עוז והחליט להיכנס - לקו"פ.
בהיכנסו לרביה"ק זצ"ל דיבר עמו משך זמן בדברי תורה, ובסוף שיחתם אמר לו מטרת ביאתו הנה לצורך הכנסת כלה. רבינו זצ"ל בראותו שמדובר בתלמיד חכם העניק לו על אתר סכום גדול סך חמשת אלפים דאלער [אשר גם בזמנינו זה סכום נכבד וחשוב מאוד, וכמובן בימים ההם היה זה נחשב לסכום עצום וגדול מאוד]. וממשיך לספר אותו גאון וצדיק שליט"א, אותו אחד יצא מבית רבינו וליבו בל עמו, נפשו נסערה מאוד, ומיד התקשר אלי בטעלעפאן ואומר לי 'הן עתה יצאתי מבית הרבי מסאטמאר והביא לי סכום עצום מאוד, אך בטוח אני שאם היה יודע שהנני נמצא בצבא הציוני בוודאי לא היה נותן לי מאומה, 'ער וואלט מיר ארא געווארפן פון אלע טרעפ'... [היה זורק אותי מכל המדריגות...] וממילא כעת
אני חושש מאוד מגניבת דעת, שמא הוצאתי את המעות בערמה ובגניבה'. עניתי לו שזוהי אכן שאלה חמורה של 'גניבת הדעת', ואין לו ברירה אלא להיכנס אל רבינו ולהגיד לו האמת ואם יאבה יחזיר לו המעות.
בלב מלא חששות ומורא נכנס שוב לרבינו זצ"ל וסיפר לו האמת, שבפעם הקודמת לא אמר לו שהוא מתפרנס ברבנות של המיליטער בארץ ישראל... רבינו שאל אותו 'נו, וכי מה הינכם רוצים לומר בכך', ענה לו ההוא: 'אמרתי לעצמי מסתמא עם הרבי היה יודע לאן אני שייך בוודאי לא היה נותן לי סכום גדול כל כך'...
רבינו שתק, הוציא ממגירתו עוד ארבע מאוד דאלער והביאם לאותו אחד ובירכו מברכות קודשו.
כאשר ההוא עמד קרוב אל מפתן הדלת בכדי לצאת את החדר - לפתע נקרא בחזרה על ידי רביה"ק זצ"ל שהתחיל לדבר עמו בפליאה ובתרעומת: 'לך נא וראה לאיזה מצב נורא הביא אותך השהיה באותו מקום טמא, עד כדי כך שהגעת לכך שאתה מבין שיהודי כמוני אינו צריך להביא לך צדקה להכנסת כלה בגלל היותך שם... תראה ותיווכח איך המדינה הציונית הצליחה לעוות ולטמטם את המוח והלב באופן כה קשה, מה יהודי כמוכם מחפש באותו מקום נורא'... וכך המשיך לדבר עמו שעה ארוכה בדברים נכוחים ונוקבים בחומרת הענין של המיליטער וכו' והדברים חדרו לו במוחו ולבו מדברים היוצאים והבוקעים מלב....
--------
בשעתו, התאכסן הגה"ק מסאטמאר בביתו של יהודי שאינו מחסידי סאטמאר (כמדומני, הי' זה ב'בל הארבר') הה"ח ר' יוסף וואסנער, חסיד באיאן. אותו יהודי הי' מסור ביותר, ובנה מקוה מיוחד עבור האדמו"ר.
פעם אחת, בעת הכנותיו של האדמו"ר לתפלת השחר כשטליתו על כתפו, הפסיקו בעל־האכסניא ושאל: "הרי סוכ"ס גם 'להם' יש 'גדולים'!"... מובן מאליו כי הוא נגע ב'נקודה', והאדמו"ר השיבו ברתיחת קודש כדרכו בקודש.
ה'גבאים' חשו שלא בנוח, שהרי יתכן ובעל האכסניא המסור נפגע, ועל־כן אחר התפלה חשו אליו וניסו להסביר לו שהאדמו"ר לא התכוון כלפיו באופן אישי וכו'. אותו יהודי פרץ בצחוק: 'ידעתי כיצד יגיב האדמו"ר. חפצתי להראות לידידיי, כיצד האדמו"ר מסאטמאר אינו מתפעל מאיש, ואף לא ממארחו האישי...
