There is a two volume bio of Rav Shulzinger. Beyond belief. A Tzadik and Gaon of mythic proportions.
מן הנמנע לכתוב על 'הדף היומי' מבלי להזכיר את שיעוריו של הגאון המיוחד הזה שלדעת רבים לא קם בקי בתורה מסוגו בדור הזה [גאוני הבקיאות האחרים המפורסמים לא עסקו כמעט בתורת גדולי ראשי הישיבות שגם בהם היה בקי], ואת שיעורי הדף היומי שמסר עשרות שנים בבית הכנסת 'ירחי כלה' למרגלות ישיבת פוניב'ז, שיעורים שזכיתי כמה שנים להשתתף בהם. אין לתאר את ההנאה שהייתה לי לשבת יום יום כשעתיים בכל ערב, ולהקשיב לשיעורים הנפלאים האלה, הנאה שבגינה לא חשתי כלל 'מלחמת יצר' האם לטרוח ולהגיע לשיעור. ההנאה הייתה כפולה, הנאת העולם הזה והעולם הבא, בכל שיעור התעשרנו השומעים בכמות עצומה של ידע למדני ממרחבי הש"ס ראשונים ואחרונים, תשפוכת הידע שהוא שפך בכל שיעור הייתה בלתי נתפסת, יש לזכור שבאותן שנים עדיין לא יצאו לאור ש"ס 'שוטנשטיין' 'מתיבתא' המכילים גם שפע מקורות והערות על כל דף ודף ולא היית יכול להגיע לידיעות אלה לבדך. לא פחות מכך נהנו כל השומעים מההסברה הנפלאה וחלקם [למורת רוחם של המבוגרים] גם מחוש ההומור השנון שחרז את כל השיעור לאורכו, הקריצות והרמיזות שהשמיע בחצאי משפטים או בפיסוקים מוזרים היו שנונים שרק לאחר כמה שניות כשתפסת את כוונתו צחקת בכל פה , גם כשהעקיצה הייתה על חשבונך
מאידך, כשבמהלך השיעור היה מספר ברגש רב סיפורי מופת בנושאי חסד, התמדה, ומסירות למצוות, היה זה חזון נפרץ לראות באותן דקות את עיני המשתתפים מתלחלחות, הוא ידע לתאר, לספר, ולרגש כפי שרק הוא ידע. היה מתמיד עצום, בוקר בוקר כשהגיע להתפלל 'שחרית' עיניו היו משורגות בנימי דם מעייפות ושכיח היה לראות אותו מבקש שיוציאו אותו בברכות השחר. ברוך כישרונות היה, היו בו כישרונות מגוונים שונים וצבעוניים. ובכל כשרון שהפגין מצאת גאון, בור סוד שאינו מאבד טיפה , תפיסה מהירה שכל מי שמעיין באחד מעשרות ספריו עומד ומשתומם מגודש הבקיאות ורמת החידושים. כשרון הנאום שלו היה מדהים, דרשותיו השנתיות בליל שביעי של פסח ובתשעה באב. ארכו כשלש שעות ולמרות אורכם לא היה איש או נער שעזב את הדרשה , הקהל צחק, בכה והתרגש חליפות הוא שלט בקהל כחומר ביד היוצר. בעל רגש, ענק חסד וחונן דל אלמנה ויתום.
מאידך, היו אנשים לא מעטים שנפגעו מקנאותו. בעל רגש אמרנו לא אשכח את הפתיחה שבה פתח את דבריו בעצרת התעוררות במלחמת יום כיפור בשלב הקרבות הקשים בצפון הארץ : כשהוא מתייפח בבכי וקורא 'איזהו מקומן של זבחים, קדשי קדשים שחיטתן בצפון ... זבחי שלמי ציבור... שחיטתן בכל מקום...' דקות ארוכות חזר שוב ושוב על משפטים אלה כשהוא נשנק מבכי. ומאידך, ירה חיצי רעל משוחים בהומור בשיעוריו ובדרשותיו, על המדינה, הצבא, המזרחי, האגודה, ועוד. כתלמיד הרב ש"ך זצ"ל גבולות הגזרה להשקפות לגיטימיות היו צרים ומצומצמים.
גם היחס ל'בעלי בתים' משתתפי השיעור היה מורכב, מצד אחד מפעם לפעם הגיב בהומור מושחז אך ללא נימה של רוע בבעלי בתים ששאלו בשיעור שאלה שלא לעניין, אך מאידך, הוא העריך אותם מאוד, וכשהספיד את אותם אנשים עצמם כשהסתלקו מהעולם הפליא להאיר תכונות מופלאות שהיו חבויות עמוק באותם תלמידי השיעור, הבחנות דקות שרק אחרי ששמעת את דברי ההספד נוכחת לדעת איזו אישיות יפה איבדו חברי השיעור במותו. חבל שבגלל מורכבותו הוא לא הוספד כהלכה, בלווייתו לא השתתפו המונים כפי שהיה ראוי לתלמיד חכם שכמותו. קנאותו לדבוק רק ב'גדולים' ששייכים לתת תת המגזר המצומצם שאליו השתייך ולבקר את כל האחרים גרמה לכל האחרים להדיר רגליהם מעצרות ההספד. כי מעטים האנשים המסוגלים להכיל מורכבות ולדעת להעריך ולהעריץ את כל החיובי והיפה שקיים גם בבר הפלוגתא שלך.
-----------
תוך כדי השיעור כשנחה עליו הרוח, היה תופס צד בוויכוח שבין הלווה והמלווה או בין המוכר והקונה, בדמיונו היה נכנס לדמו יות ומתאר את עליבותן לקול צחוקם המתגלגל של הקהל. לדוגמא: במסכת 'כתובות' צב: 'אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליו עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו משום דאמר ליה חייתא דקיטרי סברת וקבילת' - מכר ראובן לשמעון קרקע ולאחר זמן יצאו עוררין על המכירה בטענה שהמוכר מכר לשמעון שדה שאינה שלו, ובשל כך רוצה הקונה לבטל את המקח, הדין הוא: אם כבר החזיק הקונה בשדה, יכול המוכר לטעון : אלו רק בעיות משפטיות תפתור אותן בעצמך. קיבלת שק מלא קשרים ואתה צריך רק להתיר אותם, כדי להנות מהתכולה שהיא שלך. כשהגיע רממ"ש זצ"ל לגמרא זו נחה עליו הרוח ותוך כדי הקריאה תאר את המוכר הרמאי במילים קצרות ובהרבה פנטומימה, שהיה עילוי גם בזה, תאר את לבושו המהודר, את העטים היקרים שמציצים מכיס חולצתו כשבידו תיק יוקרתי המכיל סך הכל סנדוויץ ורשימת קניות למכולת שקיבל מאשתו בבית. וכשמגיע הקונה אליו וצועק לו גנב! מה עשית מכרת לי שדה שיש עליה עור רין שהיא לא שלך! הנוכל עונה לו בשירה ובפרוזה 'קטרא דחייתה סברת וקיבלת.'
דוגמא נוספת: רש"י שבת דף קטז: 'יומא דאסתנא – רוח צפונית, שהיא בינונית, לא חמה ולא צנה, כדאמרינן ביבמות בפרק הערל (עב, א), ואיזו רוח המסרחת רוח מזרחית בשעת החום. ..' וכאילו בתמימות הוא קורא את רש"י בפיסוק כזה: 'איזו רוח המסרחת רוח מזרחית. ושוב חוזר, איזו רוח המסרחת רוח מזרחית ' בהתכוונו כמובן לתנועת 'המזרחי' אותה עוין בכל ליבו, וממשיך את השיעור כאילו לא אמר דבר.
--------------
באותן שנים לימדתי במדרשית נעם בשעות אחר הצהרים את ספר 'איוב'. באחת הסוגיות דן רממ"ש בשאלה לאיזו 'שנה' מתכוונת הגמרא בסוגיות שונות ל'שנת חמה' או 'שנת לבנה'? התערבתי וציטטתי לו שלשה פסוקים באיוב שם מסביר המלבי"ם מתי בכתובים הכוונה לשנת חמה ומתי לשנת לבנה. בגבהות לב ציטטתי גם פסוק לפני ופסוק אחרי. הוא, שהיה אומן להבחין בכל נימה דקה של זיוף ועשיית רושם על השומע. שמע אותי, שתק, ובחיוך השמור למקרים כאלה, הגיב: "אה ר' דוד, איוב הא? איוב הא?' ומיד המשיך לקרוא בעל פה את כל פסוקי הפרק באיוב בהטעמה מיוחדת לקול צחוקם של הקהל, גם שלי. סיפור דומה, אברך שהשתתף בשיעור שאל אותו שאלה מה יהיה הדין במקרה.... הוא הביט בשואל והפטיר כאילו בתמיהה האם דין זה לא מפורש במשנה במסכת 'עדויות'? תגובת האברך: אה, נכון שכחתי! ומיד הגיב רממ"ש בחיוך: שכחתי? זה יפה! כי לפחות ידעת פעם כי אני למשל בכלל לא ידעתי שיש משנה כזו....
---------------
הזיכרון שלו היה פלא ותופעת טבע הוא זכר גם לאחר עשרות שנים מי היה בשיעור באיזו מסכת ומה שאל. פעם הגיע לקראת סוף השיעור יהודי לא מוכר שכן ש בעצם בא להתפלל מעריב שהתקי ים בסוף השיעור, באותן דקות עסקו בדין שילוח הקן. ברגע שנכנס זרק לו רממ"ש בחיוך: יפה אני רואה שכל פעם כשאנחנו מדברים על ציפורים אתה מגיע, לאחר השיעור כששאלנו את היהודי מה הייתה כוונתו סיפר בהשתאות שאכן לפני כארבעה חודשים גם הגעתי להתפלל מעריב ונכנסתי לשיעור בסופו באותן דקות עסקו בשיעור בציפורי מצורע......
וסיפר לי חבר שהתייתם כילד קטן שמי שהבחין בו בשמחת תורה בשעת ההקפות עומד בצד ועניו כלות למראה חבריו על כתפי אביהם היה רממ"ש זצ"ל שלקח אותו מיד על כתפיו ורקד אתו שוב ושוב בהקפות. ז אגב, הוא העריץ את הראי"ה קוק זצ"ל, באחת הדרשות ששמעתי ממנו בתשעה באב בה הוא תקף בחריפות את הבד"ץ שלא הצטרפו בשעתו לחרם על ספריו של הרב עדין שטיינזלץ ונמנעו מלבקר אותו למרות שהרב שך הוביל את החרם הזה. [את הרב שך הוא כינה תמיד 'הישיש הקדוש'] ותוך כדי חימום הדברים הוא אמר: הבד"ץ קוראים לרב קוק זצ"ל בשמות גנאי, הם יודעים בכלל איזה גאון וקדוש הוא היה? ואז המשיך וסיפר שעה ארוכה סיפורי מופת ששמע מאביו ובין הייתר סיפר שאביו היה שליח להכניס בחשאי כסף למתנגדיו גם אלה שלחמו בו מרות.
הרב דוד בלוך
