כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ: (כא, א)
יש להתבונן מהו ההדגשה שימצא ב'אדמה' דווקא. וכן מה טעם שמביאים עגלה לכפר על הנהרג.
והנה האדם נקראת 'אדם' על שם שנוצר עפר מן האדמה. לכאורה צריך ביאור, שהיה ראוי יותר להיקרא בהמה על שם האדמה, שהרי הוא יותר חומרי מן האדם, וממילא יותר קרוב לאדמה.
ומבאר המהר"ל, שמה שהאדם נקרא על שם האדמה, אינו רק כפשוטו שהאדם נוצר מן האדמה. אלא עומק הדבר הוא, שהאדם יש לו דמיון לאדמה, שבאדמה יש בו כוחות, ומוציא אילנות, וצמחים, ופירות לפועל. שהזרע מונחת בו, אמנם עדיין אינו אלא זרע קטן ובכח בלבד, והאדמה בכוחות שיש בו מוציא אותם מכח אל הפועל, ומצמיח אילנות ופירות נחמדים למראה.
נמצא שיש באדמה שני ענינים, א] שיש בו כוחות שעדיין לא יצאו לפועל, ב] שמוציא מכח אל הפועל מה שניתנה בה. וה"ה האדם דומה לאדמה, שהאדם נברא עם כוחות גדולות גנוזים בו, ומוטלת על האדם להוציא לפועל אותם כוחות, בתורה ומצוות ומעשים טובים, ולהשלים עצמו להיות שלם. ובמשך ימי חייו מוציא האדם כל הכוחות שמונחת בו בתורה ובמצוות[1]. ולכן נאה השם לאדם דווקא ולא לבהמה, שהאדם בלבד נברא עם כוחות שיש לו לעמול בימי חייו להוציאו אל הפועל, לא כן הבהמה, שמעת הוולדו הוא שלם, ואינו בידו להשלים עצמו. ולכן נקרא 'בהמה' מלשון בה – 'מה', שכל מציאות שלו נמצא כבר 'בה'[2].
והאדם שנהרג באמצע דרכו, הרי נשאר בו כוחות שעדיין לא יצאו לפועל מה שראוי לו להוציאו. ובזה דומה לאדמה שיש בו כוחות שעומדים לצאת. וזהו הדיוק בקרא 'כי ימצא חלל באדמה', שלא נקט הלשון ארץ אלא 'אדמה', שפירושו – שנעשו בחלל זה – שנהרג - משפט 'אדמה' שלא הוציא כוחו אל הפועל, שעדיין לא השלים והוציא התורה ומעשים טובים שבידו להוציאו[3].
וזה לשונו בחידושי אגדות (סוטה מו.) :
'ויכפר על מי שלא הניחו וכו'. פירוש כי האדם נקרא אדם על שם אדמה, ואף כי יותר הבהמה בעלת אדמה ממה שהוא האדם, וא"כ היה ראוי לפי זה שתקרא הבהמה אדמה, ולא האדם שאינו כ"כ בעל אדמה.'
אבל הפירוש מה שנקרא האדם על שם אדמה, כי האדם נמשל כמו אדמה, כי האדמה הוא מוציא פירות ועושה תולדות והיא בכח מוציאה פעולתה לפעל עד שיש לאדמה שתי בחינות, הבחינה האחת מצד הכח כאשר לא הוציאה הכח אל הפעל, הבחינה השנית כאשר הוציאה הכח שלה אל הפעל, וכן הוא האדם, יש אדם שלא הוציא דבר אל הפעל ונשאר בכח מבלי יציאת כחו אל הפועל, ויציאת כחו שלו אל הפעל הם תורה ומצות, ויש אדם שהוציא כח שלו אל הפעל בתורה ובמצות, והאדם שנהרג לא הוציא עדיין כח שלו אל הפעל מה שראוי אליו שהרי נהרג, וזה שאמר הכתוב (דברים כ"א) כי ימצא חלל באדמה וגו', לא אמר בארץ רק באדמה, כלומר כי נעשה בחלל הזה דין אדמה שלא הוציאה כח שלו אל הפועל'.
ולאור דברים אלו נבין בטוב טעם עומק הטעם שמביאים עגלה לנחל, וכמבואר בגמ' סוטה (מו.), "והורידו את העגלה אל נחל איתן" (ר' דברים כא, ד), אמר רבי יוחנן בן שאול, מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל, אמר הקדוש ברוך הוא, יבוא דבר שלא עשה פירות, ויערף במקום שאינו עושה פירות, בשביל מי שלא הניחו אותו לעשות פירות. מאי 'פירות', אילימא פריה ורביה, אזקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן, אלא מצות, עד כאן.
שהפירות של האדם, הוא מעשים טובים שמוציא אל הפועל, והוא כמו אדמה שלא הוציא פירות, ולכן עורפים עגלה, שלא עשתה פירות ג"כ, ונשאר הכל בכח, ובנחל מקום שאינו עושה פירות. ובשביל שלא הניח לו להוציאו כוחו אל הפועל.
וממשיך בזה הלשון:
'ולפיכך יש להביא עגלה שלא הוציאה כח תולדתה לפעל לכפר על זה שלא הוציא כח שלו אל הפעל מה שראוי. ודברים אלו ידועים ומובנים לחכמים. [וכבר הארכנו גם בזה בחבור תפארת ישראל (פ"ג)]'.
[1] ובתפארת ישראל (פ"ג) הוסיף בזה הלשון: 'ולכך שלימות האדם נקרא גם כן בשם 'פרי', וכדכתיב בקרא (ישעיה ג, י) "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו". הרי שהזכות והשלימות יקרא 'פרי''.
[2] וזהו הוספה מדבריו בתפארת ישראל וכלשונו: 'והבהמה נקראת בשם 'בהמה', על שם ב"ה מ"ה. רצה לומר כי שלימות דבר שנברא עליו - נמצא בה, אף על גב שאינו שלמות גמור, מכל מקום דבר זה נמצא עמה. וזהו 'בה מה', כי דבר מה נמצא עמה'.
[3] ואע"פ שיש לאדם שכל ששייך לעליונים, מכל מקום לא בטל ממנו שם אדם, וכמבאר בדברי רבינו באור חדש (בהקדמה) שיש בעיה בגמ' חולין (קלט:) אמרו ליה פפונאי לרב מתנא מצא קן בראשו של אדם מהו א"ל (שמואל ב, טו, לב) ואדמה על ראשו'. ומבאר רבינו בזה הלשון: 'ויראה כי כל ענין השאלה על ענין האדם ומהו מעלתו ולכך שאלו מצא קן על ראשו של אדם אם נאמר כי האדם אף שהוא בעל אדמה מ"מ יש לו השכל ולכך נחשב האדם כאלו הוא למעלה מצד השכל אשר יש לו ולכך אמר מצא קן בראשו כי אצל קן צפור כתיב (דברים כב, ו) כי יקרא קן צפור בדרך או על הארץ ואמרינן (חולין קלט, ב) מצא קן בשמים אינו חייב בשלוח כי דווקא קן בארץ חייב לשלוח ולכך אמר מצא קן בראשו של אדם כי ראשו של אדם שם השכל לכך שאל אם נחשב האדם שהוא בארץ וחייב בשלוח או נאמר כי מצד השכל נחשב שאינו בארץ ואינו חייב בשלוח והשיב לו ואדמה על ראשו (שמואל ב, טו, לב) כי אף על ראשו נקרא אדמה ובודאי האדמה הוא בתחתונים לגמרי ועם שהוא על ראשו של אדם אשר שם השכל אף שהשכל מקומו למעלה עם כל זה לא בטל ממנה שם אדמה'.
[מכון משנת המהר"ל]
