Emunah Pshuta Vs. Chakira In Chasidus

 Excellent article. 

".... כאשר ספרי המוסר הנודעים החל מחובת הלבבות דרך אורחות צדיקים וראשית חכמה וכלה במסילת ישרים באים להוכיח את האדם שהוא צריך להתקרב לעבודת ה', הרי בהיקף גדול הם מביאים ראיות והוכחות ושכנועים שאם נסכמם בסיכום כללי ביותר, הרי בתמצית הדבר באים לומר כך: מכיון שמצד אחד האדם הינו מציאות שפילה גשמי ושקרן ומזוייף מתוכו היום כאן ומחר בקבר, שאז גופו יהא נתון למאכל תולעים ורמה, ואילו מצד שני הקב"ה הינו נצחי ורוחני ואמיתי ונותן שכר לכל עובדיו שיתענגו מזיו השכינה או בקיצור מכיון שהאדם הינו נברא והקב"ה בראו ואף בחר בו וכיוצא בה וכל זאת מלבד תיאורי הגיהנם ומוראותיו לפיכך על האדם להבין שבכדי להתעלות ולהזדכך ולא להיות בהמה ממש ובכדי לקבל קצת שכר בעולם שכולו טוב עליו לעבוד את ה' בכל כחו ואונו. לפי זה נמצא שסיבת הצורך בעבודת ה' נובעת מהריחוק הגדול והעצום שבין האדם לבין קונו ולכן עליו לעבוד את ה' לזכות לקצת שכר ורוחניות או לעשות עליו את המוטל בגלל קבלת עול מלכות שמים שהרי הקב"ה הוציאו אותנו ממצרים וברא אותנו וחייבים אנו לשמוע לו כמו עבד לאדון כך שדוקא ריחוקו של האדם מכל שייכות לאלקות מחייב אותו לנסות להתקרב בכל מאודו. 

לעומת זאת גישת החסידות היא הפוכה במהותה. החסידות מעמידה כיסוד לכל תפיסתה את העובדה שהאדם בעצמו ומהותו והווייתו הינו חלק אלקה ממעל ממש וכל מטרת האדם הינה לגלות נשמה זו המוגבלת במגבלות הגוף ונפשו הבהמית."

----------

We must note the Mesillas Yesharim's words [פרק א]: 

ולא עוד אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה, לא היה צריך מפני זה שתנופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מן המלאכים עצמם. 

Furthermore, if the purpose of man's creation were for the sake of this world, it would not have been necessary to imbue him with such a lofty and exalted soul, greater even than the angels themselves. 

כל שכן שהיא אינה מוצאה שום נחת רוח בכל עינוגי זה העולם. והוא מה שלמדונו זכרונם לברכה במדרש קהלת, זו לשונם (קהלת רבה ו): וגם הנפש לא תמלא, משל למה הדבר דומה, לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה, למה שהיא מן העליונים. 

Especially so, when the soul finds no satisfaction whatsoever from all the pleasures of this world. This is what our sages teach us in Midrash Kohelet: "'but the soul will not be fulfilled' (Kohelet 6:7) - What is this analogous to? To the case of a common peasant who married the king's daughter. Even if he brought her all that the village possessed, it would be as nothing to her. For she is the king's daughter. So too with the soul, if you would bring to her all the pleasures of this world, they would be like nothing to her. For she is from higher worlds" (Kohelet Raba 6:7). 

וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ד): על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד. כי אין הנשמה אוהבת העולם הזה כלל אלא אדרבא מואסת בו. אם כן ודאי לא היה בורא הבורא יתברך בריאה לתכלית שהוא נגד חוקה ונמאס ממנה. 

Likewise our sages of blessed memory taught us: "against your will were you formed, and against your will were you born" (Avot 4:22). For the soul does not love this world at all. On the contrary, it despises it. If so, certainly, the Creator, blessed be His Name, would never have created something for a purpose which is against its nature and despised by it! 

אלא בריאתו של האדם, למצבו בעולם הבא היא. ועל כן ניתנה בו נשמה זאת, כי לה ראוי לעבוד, ובה יוכל האדם לקבל השכר במקומו וזמנו, שלא יהיה דבר נמאס אל נשמתו כעולם הזה, אלא אדרבא נאהב ונחמד ממנה, וזה פשוט. 

Rather, man's creation was for his state in the world to come. Therefore, this soul was placed in him, for it befits the soul to serve G-d; and through it a man will be rewarded in proper time and place. Thus this world will not be something despised to his soul, but rather beloved and cherished by it. This is evident.

So the Mesilas Yesharim DOES talk about the greatness of the Neshama and it's closeness to Hashem. 

And from the Shaarei Teshuva [א י"ג]: 

ומדרגות התשובה ומעלותיה. לפי גודל המרירות ועוצם היגון. והיא התשובה אשר תבא מדרך טוהר הנפש וזכות שכלה. כי לפי שכלו. וכפי אשר תפקח עיניו. ירבו ויעצמו במאד מאד יגוניו ברעיוניו. על רוב עוניו. כמו שנאמר - (ישעיהו נ״ז:ט״ז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. ביאורו כאשר יעטוף ויצטער הרוח שהוא מלפני כי הוא מן העליונים. ויעטפו נשמות אשר אני עשיתי. לא אריב עוד ולא אקצוף. כי איך לא אחון וארחם על נפש יקרה אשר היא מלפני. ונשמות אני עשיתי. על כן יקל העון כפי אשר תכבד (העבודה) [עבודת] האנחה עליו. כי היגון יבא מאת טוהר הנשמה העליונה. ונרצתה בזה יותר מאשר תרצה ברוב יסורי הגוף ומכאוביו. והמשל בזה כי המלך יחמול על חניכיו ילידי ביתו הקרובים אליו והם מאצילי ארץ הנכבדים ויתן להם חנינה. יותר מחמלתו על הרחוקים ופחותים. ואמר ונשמות אני עשיתי. לקרבתן אל העליונים. אף על פי שהגוף והכל מעשה ידיו. וכמוהו (שמות ל״ב:ט״ז) והלוחות מעשה אלהים המה. ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה שלשה שותפין יש באדם אביו ואמו והקב"ה. ולפי שאין לאב ולאם שותפות בנשמה. על כן אמר ונשמות אני עשיתי. יורה על אמרו כי רוח מלפני. כי ענינו כאשר ביארנו:  

And the levels of repentance and their stature is based on the greatness of the bitterness and the power of the grief. And that is repentance that comes by way of the purification of the soul and the purity of its intellect. For according to his intellect and according to that which he opens his eyes will be the grief of his thoughts about his great poverty. As it is stated (Isaiah 57:16), "For I will not always contend, I will not be angry forever; no, when spirits in front of Me cover themselves, I who create the souls." Its explanation is that according to that which the spirit - which is in front of me - covers itself and is distressed, and the souls which I have made cover themselves; I will not contend and I will not be angry. For how can I not have grace and mercy upon the precious soul that is in front of Me? Therefore the sin will be light according to the weightiness of the service of the sighing about it. For grief comes from the purification of the highest soul. And it is accepted through this more than it would be accepted by many afflictions and aches of the body. And the parable for this is that a king has mercy on his attendants that were born in his household that are close to him and from the respected nobles of the land - and he gives them grace - more than on the distant and smaller ones. And it states, "I who create the souls," due to their closeness to the higher ones, even though the body and everything [else] are the work of His hands. And like this is (Exodus 32:16), "The tablets were God’s work." And our Rabbis, may their memory be blessed, also said (Kiddushin 30a), "There are three partners in a man: His father, his mother and the Holy One, blessed be He." But because the father and mother have no partnership in the soul - therefore, it stated, "I who create the souls," That the matter is as I have explained it, is shown from its stating, "when spirits in front of Me."