רבינו יונה שערי תשובה ג/ג-ד
עתה נבאר מעלות חומר המצות ואזהרות וחלוק העונשים: המדריגה הא' חומר דברי סופרים - נתחייבנו מן התורה לקבל תקנות הנביאים והשופטים. ולשמוע דברי חכמים ולהזהר בגדריהם. שנאמר - (דברים י"ז) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. וגם כי הוזהרנו מן התורה לקיים עלינו להיות עושים ככל אשר יורנו. אכן מצות עשה מן התורה חמורה מדבריהם. מפני שהוזכר עיקר הדבר בספר תורת האלהים מפורש וצוה הש"י עליו בפרט. ויש דרכים וצדדים ימצאון שם דברי סופרים חמורים מדברי תורה. כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה חומר בדברי סופרים מדברי תורה שהאומר אין תפילין לעבור על ד"ת פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב. וכל העובר על דברי חכמים חייב:
Now we will explain the levels of the [positive and negative] commandments and the allotment of the punishments: The first level is the severity of the words of the Scribes: We were obligated by the Torah to accept the ordinances of the prophets and the judges, to obey the words of sages and to be careful with their fences, as it is stated (Dvarim 17:11), “you must not deviate from the thing that they tell you either to the right or to the left.” And even though we have also been warned by the Torah to be steadfast to do everything that they instructed us, nevertheless positive commandments [directly] from the Torah are more weighty than their words - since the essence of the thing is mentioned explicitly in the scroll of God’s Torah, and God, may He be blessed, commanded it specifically. But there are ways and angles in which words of the Scribes are more weighty than the words of the Torah - like our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 88b), “(With regards to the rulings of the rebellious elder,) there is greater stringency to the words of the Scribes than to the words of the Torah. For one who states, ‘There is no commandment to don tefillin’ - to transgress the words of the Torah - is exempt. But [one who says,] ‘There are five compartments’ - to add to the words of the Scribes - is liable”; [and] (Brachos 4b), “Anyone who transgresses the words of the Scribes is liable for the death penalty.”
ועתה הלא לך לדעת מפני מה העובר על דברי חכמים חייב יותר מן העובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. וזה פשר הדבר. כי העובר על דברי חכמים אשר מלאו לבו לעשות כן. כי תקל מצותם בעיניו לא מהתגבר יצרו עליו. אבל כי תכהין עיניו מראות אור דבריהם ולא יהלך לנוגה האמונה. ולא משך בעול גזרתה. ולא יטרח לקיים מאמרם כי לא נכתב בספר התורה. ולא נהג כדרך העובר על דברי התורה אשר נפשו מרה לו ונקוט בפניו. ויירא וייצר לו כי ישיאהו יצרו לחטא. על כן משפט מות יהיה לאיש כי הפיל דבר מאחד מכל (דבריו הטוב) [דבריהם הטובים]. והוא כאומר ננתקה את מוסרותימו ודומה למה שכתוב בענין זקן הממרה את פי חכמים (דברים י״ז:י״ב) והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן וגו':
And now, should you not know for what [reason] one who transgresses against the words of the Sages is liable for the death penalty, more than one who transgresses [most of the Torah’s] positive and negative commandments? And this is the understanding of the thing: [It is] because one who transgresses against the words of the Sages has had the temerity to do so since their commandments are light in his eyes; and not from his impulse overpowering him. Rather [it is] since his eyes have been dimmed from seeing the light of their words, so he does not follow the light of faith and does not pull the yoke of its decree [upon himself]. So he does not toil to keep their statement, since it was not written in the Torah scroll. And he did not act like the one who transgresses the words of the Torah, about which his soul is bitter and taken away in front of him, such that he is afraid and frightened that his impulse moved him to sin. Therefore there is a sentence of death for a person who knocked down something from all of (His good words) [their good words]. And it is like he is saying, “Let us remove their ropes.” And it is similar to that which is written concerning the matter of the elder who rebels against the words of the Sages (Deuteronomy 17:12), “Should a man act presumptuously and disregard the priest, etc.”
[Note: According to this - if one transgressed the words of the Chachomim b/c of his yetzer hara and not b/c he took the words of Chachomim lightly then he would not be חייב מיתה.]
והשנית כי האיש ההוא רחוק מן התשובה. אחרי אשר אין הדבר חמור עליו כי ישנה באולתו תמיד. והחטא הקל ענשו יותר מן החמור בהכשל בו החוטא פעמים רבות.
And the second [reason] is because this person is far from repentance. Since the thing is not weighty to him, he will constantly repeat it in his stupidity. And in the sinner’s stumbling upon it many times, this light sin will have a greater punishment than that which is heavy.
עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי טובים דודיך מיין חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה. ואנחנו צריכים לפרש גם את זה. ידוע תדע כי יראת ה' יסוד המצות שנאמר (דברים י״ב:ט״ו) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך. ובזה ירצה ה' את ברואיו כמו שנאמר (תהילים קמ״ז:י׳-י״א) רוצה ה' את יריאיו. ותקנות חכמים וגדריהם יסוד לדרך היראה. כי יעשה גדר והרחקה פן תגע יד אדם באיסור התורה. כבעל השדה אשר יעשה גדר לשדהו מאשר יקר בעיניו כי ירא פן יכנסו בו בני אדם והיה למשלח שור ולמרמס שה. כענין שנאמר (ויקרא י״ח:ל׳) ושמרתם את משמרתי. ועשו משמרת למשמרתי. ורב הזהירות והגדר והרחקה מן האיסור הלא זה מעיקרי המורא. והמרבה להזהר יגיע אל השכר הגדול כענין שנאמר (תהילים י״ט:י״ב) גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. על כן אמרו חביבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה. כי גדריהם וגזרותם מעיקרי היראה. ומצות היראה שכר הרבה כנגד מצות רבות כי היא היסוד להם. והדוגמא לדבר כי הנזהר מהתיחד עם אשה מפחדו פן יכשל בעון וכאשר גזרו רבותינו זכרונם לברכה. הלא זה מאשר זרח על נפשו אור יראת אלהים ית':
Our Rabbis, may their memory be blessed, also said (Avodah Zarah 35a) that [the understanding of the verse] (Song of Songs 1:2), “For your love (dodecha) is better than wine” is [that] the statements of the Scribes are more beloved than the wine of the Torah. And we need to explain this also: You should surely know that the fear of God is the foundation of the commandments, as it is stated (Dvarim 10:12), “And now, O Israel, what does the Lord, your God, ask of you, other than to fear the Lord, your God.” And through this, God desires His creatures, as it is stated (Psalms 147:11), “The Lord desires those who fear Him.” And the ordinances of the Sages, and their decrees are the foundation of fear [of God]. For it makes a fence and a separation, lest the hand of a man [even] touch a Torah prohibition. [This is] like the owner of a field that makes a fence for his field since it is precious in his eyes. For he is afraid lest people enter it and it become a place to send oxen and for sheep to trample, like the matter that is stated (Vayikra 18:30), “You shall keep My guarding” - make a guarding for my guarding (Yevamos 21a). And is much carefulness, the fence and the separation from the prohibition not from the essence of fear? And one who augments his carefulness will reach great reward, like the matter that is stated, (Psalms 19:12), “Also Your servant pays them heed; in obeying them, there is much reward.” Therefore they said [that] the statements of the Scribes are more beloved than the wine of the Torah. For their fences and decrees are from the foundations of fear [of God]. And the reward for the commandment of fear is great in comparison to many [Torah] commandments, as it is the foundation for them. And the example for this thing is that one who is careful not to isolate himself with a woman, from his fear lest he stumble into iniquity - and like our Rabbis, may their memory be blessed, decreed - is this not because the light of the fear of God, may He be blessed, shone upon his soul?
מהר"ל
כי ביטול הצורה הוא ביטול והעדר לחומר, וכמו שכתב בבאר הגולה באר הראשון [סד.], בביאור מאמרם [עירובין כא:] "כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה", וז"ל: "כי גזירות דרבנן הם נקראים גדר לתורה, וכמו שהגדר הוא מבדיל וחוצץ בין דבר לדבר, כך מצות דרבנן הם מבדילים ומפרישים את האדם מן החטא. ואם לא היו מצות דרבנן, היה בא האדם לידי חטא ביותר, ועל ידם הוא מובדל מן החטא. ודבר כמו זה נחשב כמו צורה והשלמה לדבר, כי צורת הדבר הוא הבדל דבר מדבר. וכאילו היו מצות דרבנן שהם מבדילין אותו מן החטא, הם נחשבים כמו צורה והשלמה לגוף המצוה, מאחר שעל ידם הוא ההבדל מן החטא. וכאשר חוטא, ומבטל הגדר, דבר זה הוא בטול הצורה וההשלמה, ואין לך העדר כמו זה כאשר מבטל דבר שנחשב צורה והשלמה לדבר. ולכך בא עליו ההעדר והמיתה גם כן כאשר הוא נותן העדר ובטול לדבר שהוא כמו צורה והשלמה. וזה שאמר [קהלת י, ח] 'פורץ גדר ישכנו נחש', כלומר מי שפורץ דבר שהוא גדר, דהיינו דבר שהוא מבדיל בין דבר [לדבר], שזהו ענין הגדר, ומפני שמבטל דבר שהוא כמו צורה, שהוא הבדל דבר מדבר, ודבר זה בודאי נחשב העדר, ולפיכך ישכנו הנחש, שהוא ההעדר, שהביא הנחש ההעדר והמיתה לעולם. ודבר זה ענין מבואר בחכמה". ובנתיב התורה פי"א [תסט.] כתב: "כי הצורה נותן הקיום". ובדר"ח פ"ג מ"ו [קסט.] כתב: "מצד הצורה יש לו קיום... הצורה היא קיום הדבר". וברי הוא שביטול הצורה הוא העדר לחומר. ולעיל כתב: "אי אפשר לישראל בלא תלמידי חכמים". ובנתיב התורה פי"א [תסח.] כתב: "כי התלמיד חכם נחשב גם כן במדריגת הצורה אל שאר בני אדם, שהם במדריגת החומר, כאשר ידוע כי חבור זה הוא חבור הצורה אל החומר... שהתלמיד חכם הוא במדריגת הצורה לשאר בני אדם". והואיל והצורה הוא הנותן קיום לחומר, ובהנטל הצורה יאבד החומר את קיומו, לכך ברי הוא שישראל אינם יכולים להיות ללא תלמידי חכמים.
