There are two types of Apikorsim.
One who is a regular Apikorus. Another who takes Divrei Torah and distorts its meaning [such as Christianity].
The rule that המאור שבה מחזירם למוטב - the Light of Torah can bring them back only applies to regular, run of the mill, Apikorsim. But not to those who distort the Torah.
The reason is that the power of Torah is when we connect it to the Source. A regular Apikorus can learn Torah and it might bring him back. But a "distorting Apikorus" will learn the Torah and have to work very hard to start seeing it through new eyes. Until now he was accustomed to viewing it through the prism of his "Apikorsishe" attitude and it takes EXTRA effort to start seeing it through the prism of being Hashem's Torah.
[Based on the Torah of Maran Rosh HaYeshiva ztz"l]
-------
הקדמה לספר תפארת ישראל
ובפרק אלו נדרים (פא.), אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב (ר' ירמיה ט, יא) "מי האיש החכם ויבין את זאת על מה אבדה הארץ וגו'". דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכים, ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר (שם שם יב) "ויאמר ה' על עזבם תורתי [ולא שמעו בקולי] ולא הלכו בה". היינו "ולא שמעו בקולי" היינו "ולא הלכו בה", אמר רב, שלא ברכו בתורה תחלה, עד כאן. ודבר זה מן התימה שיהיה חרבן הארץ בשביל שלא ברכו בתורה תחלה, ולא בשביל עכו"ם וגלוי עריות ושפיכת דמים שהיו בבית ראשון.
אמנם ביאור זה, כי הדבר שהוא סבה אל מציאות דבר אחר, הוא גם כן סבה אל קיום מציאותו. ואל יקשה לך כי הנגר הוא סבה לבנין הבית, ועם כל זה בהעדר הנגר ישאר הבית קיים. דבר זה אינו, כי אין הנגר סבה לבית, רק שהוא מקרב העצים יחד. ודבר זה הנגר פועל, לא עצם הבית, והבית נעשה מן הנגר במקרה. אבל דבר שהוא סבה בעצם אל מציאות דבר אחר, כל שכן שהוא סבה לקיום* שלו. שהרי היה סבה שיהיה נמצא, וכן גם כן הוא סבה לקיום שלו, ודבר זה מבואר במופת.
ולפיכך אם היו מברכין על התורה תחלה* לומר 'ברוך נותן תורה לישראל', והיה אהבה אל השם יתברך במה שנתן תורה לישראל, כי זה ענין הברכה על התורה שהוא יתברך מבורך על זה, ואוהב השם יתברך בשביל הטוב שנתן לו התורה. ואז היה זה סבה גם כן שתהיה התורה מתקיימת בישראל. שהיה השם יתברך נותן בלבם לשמור ולעשות ולקיים. אף אם היו עוברים לפעמים מצוה אחת, היו חוזרים מיד לשמור ולעשות ולקיים. וזה היה מן השם יתברך, אשר הוא סבה לתורה, והוא גם כן סבה שלא תתבטל. דומה לזה, כאשר הגיע נזק אל ענף היוצא מן האילן, אז העיקר שממנו יצא, חוזר וגורם* גדולו מן השרש, אשר היה סבה לגדול שלו שיצא. ובלא השורש אין קיום לאילן כלל. ולפיכך אילו היו מברכין בתורה תחלה, מה שהוא יתברך סבה לתורה ונתן להם התורה, והיו דבקים בו יתברך באהבה במה שנתן תורה לישראל, ומצד* הדבקות הזה היה השם יתברך סבה גם כן שלא תתבטל התורה. אבל מפני שלא ברכו בתורה תחלה, שלא היו דבקים בו יתברך באהבה במה שנתן תורה לישראל, לא היה כאן סבה מקיימת את התורה בישראל, ובאו לידי זה שעברו על התורה, ודבר זה גורם שאבדה הארץ.
לשונו בנתיב התורה ספ"ז [א, לג:]: "וכאשר היו מחסרים שלא היו מברכים על התורה שנתן להם, אז השם יתברך לא היה מחזיק התורה אצלם שילכו בתורה... וזה היה התחלת הסרה, והתחלת הסרה גורם הסרה אחרת, עד שהוסרה התורה לגמרי. ודומה דבר זה כמו הבגד שהוא שלם, קודם שמתחיל לקרוע קשה לקבל הקריעה. וכאשר מתחיל הקריעה, בקלות מוסיף הקרע תמיד. וכן דבר זה מה שהיו מברכים על התורה היה זה גורם שהשם יתברך משפיע התורה לישראל, וזה היה גורם לקיים התורה ולשמור אותה, כי השפעת התורה לשמור ולעשות ולקיים ולא זולת זה. לכך כאשר לא היו מברכין בתורה תחלה, היה גורם שאבדה הארץ. והבן כי הדברים עמוקים מאוד מאוד, ועוד הארכנו במקום אחר [בפשטות כוונתו לדבריו כאן], ולכך האדם צריך להזהר בברכה זאת מאוד מאוד". ומבואר מדבריו שאי הקדמת ברכת התורה גורם לשני דברים; (א) הוא מביא את העבירה, שהרי הוא "התחלת הסרה, והתחלת הסרה גורם הסרה אחרת, עד שהוסרה התורה לגמרי", ומבחינה זו הוא קודם לעבירה [וכן מבואר בח"א לנדרים פא. (ב, כה.), שכתב "הסרה ראשונה מן השם יתברך גורם הסרה אחרת עד שיבוא אל הסרה גמורה, כי עבירה גוררת עבירה לגמרי".] (ב) הוא גורם שלא יהיה תיקון לעבירה לאחר שהעבירה כבר נעשתה, ומבחינה זו הוא מורגש לאחר שהעבירה נעשתה. ובפחד יצחק שבועות סוף מאמר ז כתב: "ולכוונה זו מטין הם דברי מאור עינינו המהר"ל, שכתב בביאור המאמר דסיבת החורבן היה מפני שלא ברכו בתורה תחילה, והיינו משום דבאמת היה החורבן בשביל העבירות החמורות שהוזכרו בדברי הנביאים ובדברי החכמים. אלא שענין חסרון ברכת התורה בא לבאר מפני מה לא החזיר אותם המאור שבתורתם למוטב [איכ"ר פתיחתא ב "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו - המאור שבה מחזירן למוטב"]. ועל זה באה התשובה שמפני חסרון ברכת התורה לא היה כח בתורתם להאיר לפניהם להחזירם למוטב".
