The Malbim's amazing interpretation of a few psukim in Mishlei.
משלי ה':ג'
כִּ֤י נֹ֣פֶת תִּ֭טֹּפְנָה שִׂפְתֵ֣י זָרָ֑ה וְחָלָ֖ק מִשֶּׁ֣מֶן חִכָּֽהּ׃
For the lips of an adulteress drip honey. Her mouth is smoother than oil,
כי נופת תטופנה שפתי זרה – יש בזה משל ומליצה, המשל מדבר מאשה זרה ויצר התאוה, שפתויי שפתיה דומים כנופת, כי המתיק לו את תאותו, וחלק משמן חכה – שטעם העבירה חלק משמן ואינו מרגיש בו שום דופי, ובמליצה ידבר מיצרא דע״ג אשר יזנה לבבו אחרי דעות חיצונות, והשפתים מרמזים תמיד על הדעת, שהדעות שעליו יבנו ראיותיהם נדמה לו שהוא מתוק כנופת, וכן טעם חכמתה (שהחיך מרמז בכ״מ על החכמה) נדמו לו חלק כשמן שאין בו דופי.
משלי ה':ד'
וְֽ֭אַחֲרִיתָהּ מָרָ֣ה כַֽלַּעֲנָ֑ה חַ֝דָּ֗ה כְּחֶ֣רֶב פִּיּֽוֹת׃
but in the end she is as bitter as wormwood, and as sharp as a two-edged sword.
ואחריתה מרה כלענה – שזה ההפך מן נופת תטופנה, חדה כחרב פיות – זה ההפך של חלק משמן חכה, שהנפש טועמת טעם מר גם ביסודות שהניחו, ועל ידי התולדות שיוציאו בהם להכחיש פנות האמונה תכרת בחרב פיות שהוא חרב העונש.
רַ֭גְלֶיהָ יֹרְד֣וֹת מָ֑וֶת שְׁ֝א֗וֹל צְעָדֶ֥יהָ יִתְמֹֽכוּ׃
Her feet go down to death. Her steps hold on to Sheol,
רגליה יורדות מות – ההולך אחריה ושומע לה, (כמו אשר ברגליך, (שמות י״א)) תוביל אותו למות, שאול צעדיה יתמכו – השאול הוא הבור העמוק שלפעמים יפול בו בעודו חיים, ור״ל שגם צעדיה מי שהולך אליה הגם שעוד לא שכב עמה, יתמכו את השאול והבור שיפול בו, ולא יוכל עוד לצאת משם, ועל המליצה יאמר, שמי שנתפס כבר למינות ימות מיתת הנפש, וגם ההולך בדרכה להשתמש בהיקשים המתעים ובהקדמות הפילוסופיות שבה, לא יוכל עוד לצאת משם.
אֹ֣רַח חַ֭יִּים פֶּן־תְּפַלֵּ֑ס נָע֥וּ מַ֝עְגְּלֹתֶ֗יהָ לֹ֣א תֵדָֽע׃
lest she make level the path to life. Her ways are crooked, and you doesn't know.
ארח חיים פן תפלס – כבר בארנו שיש הבדל בין ארח ובין מעגל, שהמעגל הוא הדרך הסבוביי, והמדה שבו מודדין ומשערין את המעגל הסבוביי להגיע בו אל היושר נקרא פלס, ור״ל פן תרצה ללכת במעגל הסבוביי דרך בית הזונה ללכת דרך שם אל ארח חיים ותפלס ותמדוד באיזה דרך תשוב מן המעגל הזה אל ארח הישר, כענין שאמרו ניזול אפתחא דזונות וניכוף יצרין ונקבל אגרא, וז״א נעו מעגלותיה המעגלות שלה הם נעים ונלוזים מן הארח הישר ולא תדע עוד לשוב אל ארח חיים, ולפי המליצה ר״ל שלא תאמר שע״י החקירה והפילוסופיא תשוב אל האמונה לברר הכל בדרך המופת, כי אח״כ תנוע נפשך במעגלי הספיקות ולא תמצא עוד דרך האמת לאור באור האמונה.
------------
מהר"ל בהקדמה לנתיבות עולם:
וכך פירש שלמה במקום אחר גם כן שלא יסור מן הדרך הישר, שנקרא (משלי ה, ו) "אורח חיים", וזה שאמר (משלי ה, ג-ו) "נופת תטופנה שפתי זרה וחלק משמן חכה אחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמכו אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע". ורצה לומר האשה הזרה הוא החומר, נקרא "אשה", כמו שבארנו בכל מקום. וקרא החומר הרע "אשה זרה", כי החומר הרע מסיתו אל מעשה זר ורע. אבל החומר הטוב נקרא (משלי לא, י) "אשת חיל מי ימצא". ובעל חומר רע יצר שבו מפתה אותו שילך אחר תאותו, וזה "נופת תטופנה שפתי זרה", כי היצר הרע מפתה אותו שלום יהיה לך אף כי תעשה דבר זה. ואמר (משלי ה, ד) "אחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות", כי כרת יכרת בעולם הזה ובעולם הבא. וזהו "חרב פיות", שיש לו שתי פיות, שהוא נכרת מהעולם הזה ומעולם הבא, כמו שנאמר (במדבר טו, לא) "הכרת תכרת". ואחר כך אמר (משלי ה, ה) "רגליה יורדות מות", כי ידבק באשה זאת המיתה, בשביל החומר שדבק בו ההעדר והמיתה. ולכך אמר "רגליה יורדות מות", כי רגלים הם כנוי אל הפחיתות, שזה ענין הרגל, ובפחיתות החומר דבק בו המיתה. ואומר (שם) "שאול צעדיה יתמכו", כלומר שהשאול נברא בשביל "צעדיה", שהם רגלים שלה, שהוא כנוי אל פחיתת החומר, אשר בשביל זה השאול, שהוא המיתה. ואם לא כן, לא היה מות בעולם, רק בשביל החומר שהמיתה דבק בו. וזה תבין כי חוה הביאה המות לעולם, כי האשה היא חמרית, ובה דבק ההעדר והמיתה.
ואמר אחר כך (משלי ה, ו) "אורח חיים פן תפלס", כלומר פן תפלס אורח ההולך אל החיים, וזהו אמר כנגד התאוה החמרית, פן תלך אחר התאוה החמרית, לא תעשה זה, אבל לא יהיה שוה לך כל התאות* נגד אורח חיים, וכמו שאמרו (אבות פ"ב מ"א) "הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה", כי אין כאן שום משקל, כי דבר מעט מן עולם הבא שקול יותר מן כל העולם הזה, וכמו שפירשנו במקומו. ולפיכך אף אם יצרך מסיתך אל התאוה, לא יסור מן אורח חיים. והיה לו להזכיר "נתיבה", כמו שאמר (משלי יב, כח) "ודרך נתיבה אל מות", כלומר שאל יטה מן הדרך אף מעט. רק כי כבר אומר "פן תפלס", כלומר שלא תשקול דבר מעט שתצא חוץ מן הדרך (-נגד-) [אחר] יצר התאוה, ובזה אמר שלא יצא חוץ מן הדרך אף בדבר מועט. ואמר (משלי ה, ו) "נעו מעגלותיה לא תדע", כי האשה הזרה הזאת נעו מעגלותיה, שדרכיה הם זרים, ולא ידע האדם דרכיה, כמו כל דבר זר. הפך "אורח חיים", שהוא אורח כבוש, שהוא מביא לחיי עולם הבא. אבל מעגלותיה של אשה זרה נעו ולא תדע, כל כך זר מעגלותיה, ובשביל גודל הזרות לא תדע מעגלותיה.
אבל מדברי רבותינו זכרונם לברכה במדרש (תנחומא עקב אות ב) נראה שהם מפרשים "אורח חיים פן תפלס", רצונו לומר כי אל תאמר כי מצוה זאת אין שכר עליה כל כך, וכיון שהתאוה והיצר הרע גובר, אין אתה מפסיד הרבה ואתה רוצה ללכת אחר יצרך. ועל* זה אמר "אורח חיים פן תפלס", כי אין לך לשקול מצות התורה, כי "נעו מעגלותיה" של תורה, כי לא תדע, כי אין האדם יודע שכר ועונש של מצות*, כי אפשר על מצוה קלה יש עליה שכר גדול מאוד, כמו שאמרו חכמים (אבות פ"ב מ"א) "אין אתה יודע מתן שכרן של מצות".
ואומר אחר כך (משלי ה, ז-יא) "ועתה וגו' הרחק מעליה דרכך וגו' פן תתן לאחרים הודך וגו', כי כאשר יגיע אחריתך בכלות בשרך ושארך", כאשר הגוף הוא בירידה, ואז התאוות בטלים ויצר הרע פסק מן האדם, אז יתחרט האדם ויאמר (משלי ה, יב) "איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי", שהם מיסרים את האדם שלא ילך אחר תאוות הגוף.
