The Secret To Marital Harmony

"After about 15 years I finally figured out that she's always right. So surprisingly we just stopped fighting after that." 

Barack Obama 

Points To Ponder

"It's never the right time, but right now is usually the best time."

----

"A simple rule that makes life easier:

Always strive to give value before you ask for value."

----

"Three ways to learn something new:

Reflect on what you have already tried.

Attempt something you have not tried.

Read about what someone else has tried."

----

"You will do foolish things, but do them with enthusiasm."

-----

"I want everything we do to be beautiful. I don't care whether the client understands that that's worth anything, or that the client thinks it's worth anything, or whether it is worth anything. It's worth it to me. It's the way I want to live my life. I want to make beautiful things, even if nobody cares."

We Toil and They Toil; We Run and They Run – Who Cares How They Toil and Run?

The first Medrash Rabbah in Parshas Bechukosai links the opening pasuk of the parsha, “If you will follow My decrees and observe My commandments and perform them; then I will provide your rains in their time, and the land will give its produce and the tree of the field will give its fruit” (Bamidbar 26:3) with the pasuk in Tehillim “I considered my ways and returned my feet to Your testimonies.” (Tehillim 119:59).

The Medrash comments: Dovid said, “Master of the Universe, every single day I make a mental calculation and say to myself that I am going to such and such a place.” The Medrash, in other words, is concentrating on the expression Im Bechukosai Teleichu (if you will WALK in My statutes). This is a strange expression. We might expect it to say “If you will OBSERVE my statutes.” Based on the use of the verb Teleichu (walk), the Medrash cites the pasuk in Tehillim which relates that each morning Dovid HaMelech would wake up and think to himself of all the places where he was going to go that day. But Dovid concluded that despite his thoughts and plans, his feet would always bring him to Houses of Prayer and Study. Regardless of his mental thoughts, his feet would automatically always take him to theBeis Medrash.

That is the Medrash Rabbah as we have it. The Kesav Sofer, however, quotes a different version of this same Medrash. In the version that the Kesav Sofer cites, Dovid HaMelech is saying that every morning he woke up planning to go to the theaters, the circuses, and the stadiums but instead his feet took him to the Houses of Prayer and Study.

We can better understand Dovid waking up in the morning and saying “I need to go shopping, I need to go to Walmart, I need to go here, I need to go there, etc.” We can understand some optional errands on his agenda that would take him here and there. But why would Dovid HaMelech want to go into the theaters and circuses and stadiums? This is harder for us to understand. Why would he want to do that?

The Kesav Sofer offers two interpretations. One interpretation is that Chazal say that in future times, all stadiums and theaters are going to be converted into Houses of Study and Prayer. Dovid HaMelech is saying “Ribono shel Olam, I can’t wait for that day to happen. I want to be able to go to the CONVERTED theaters and stadiums.” The Ribono shel Olam says “No! That will only happen in the distant future. In the meantime, your feet will take you to the real Houses of Study and Prayer.”

That is the first interpretation of the Kesav Sofer. But then he gives an incredible second interpretation: Dovid HaMelech wanted to go to the stadium. He wanted to go to the theaters. Why was that? It is because he wanted to see how athletes act and how sports fans act. He wanted to observe the devotion that an athlete puts into his profession.

When we read about people who are superior athletes, it is amazing to see how many hours a day they spend training to perfect their skills. Such swimmers or gymnasts—sometimes young children—who are competing for Olympic medals, spend an incredible amount of time training with intensity before their competition. It is their life! They spend eight or ten hours a day for years at a time!

Those are the athletes themselves. But also consider the sports fans: The obsession people have for sports cannot be fully described. I know a little bit about the Orioles and the Ravens. Okay, I can’t say I am such a Tzadik that I am totally aloof from that. Fine. But on the radio, it is incredible what happens on the “sports channels.” People can talk about their teams and analyze all the players 24 hours a day, seven days a week! “Draft Day” is like a “three-day-Yom Tov.” It is not even a game! They spend three days speculating who a franchise MAY take to play on the team in the future. Then there is all the analysis—did they choose right or did they not choose right! Maybe they should have picked someone else!

Dovid HaMelech wanted to see what constitutes dedication and what constitutes total involvement in an avocation! What does it mean to love something with all your heart? He said, “I want to go to the theaters and to the circuses because I know that there, I will see examples of total dedication to an avocation—and from there I want to learn how to apply such dedication to my own learning and my own Service to Hashem!”

There is a famous vort from the Chofetz Chaim. At a Siyum Masechta we say “We toil and they toil; we toil and receive reward, they toil and do not receive reward, we run and they run…” The Chofetz Chaim asked “Who cares that ‘they run’? Who cares how ‘they toil’?” He gives the same answer: If someone wants to know what true toil is—look at them! If someone wants to know what true passion is—look at them! This is the type of compassion and commitment we need to bring to our own Avodas HaShem (Divine Service).

That, says the Kesav Sofer, is the interpretation of this Medrash, according to his version of the text.

R' Frand 

The Chok Of Ameilus Ba-Torah

The pasuk at the beginning of Parshas Bechukosai says: “If you walk in My statutes and keep My commandments, and do them” (Vayikra 26:3). Rashi explains that “Im b’chukosai teilechu” (If you walk in my statutes) cannot be referring to Mitzvah observance in general because that is mentioned elsewhere in this pasuk. Rashi says that the expression means “she’ti’heyu ameilim b’Torah” (that you should be diligent in your study of Torah).

This seems to be a very strange drasha. The word chok and the phrase “ameilus b’Torah” do not seem to be related. Chukim are thosemitzvoswhich, at first glance, seem to have no rhyme or reason. Shatnez is a chok. Why can’t a garment contain wool and linen together? The Ribono shel Olam knows. He has His reasons. We accept that. The ultimate chok, the paradigm of all chukim, is Parah Adumah (the Red Heifer). There is no sense to this law—at least to us human beings. The prohibition of eating pig is a chok. The laws of Kashrus are chukim. On the other hand, ameilus b’Torah is diligently pursuing the understanding of Torah. It is an intellectual pursuit requiring intense mental effort. Learning and understanding Torah is not a chok. Why do Chazal and Rashi define b’chukosai teileichu as ameilus b’Torah?

Rav Simcha Zissel gives the following answer in hisseferon Chumash: When the Torah refers to ameilus b’Torah being a chok, it is referring to the transformative properties of Torah. Learning Torah does something to a person. Torah learned properly changes the person. He becomes a different person. There is no other academic discipline that has this property. If a person is “amel in Physics” or “amel in Economics,” it does not change the nature of the person. Even if someone is an “amel in Philosophy,” it still does not affect his nature. To wit, there were great philosophers, who, on a personal level, left much to be desired.

When Chazal say that “you should be ameilim b’Torah” here, they are referring to this mystical power of Torah to change people. The pasuk is referring to that “chok.” If that is the case, then merely quickly “learning up” a blatt Gemara or merely being ma’aver sedra and reading the Targum without knowing what you are saying is a fulfillment of the Biblical Mitzvah of learning Torah – I am not denying that – but the power of Torah to transform the person requires a different level of learning. That is amelus b’Torah. That is shvitzing over a Daf of Gemara. That is sweating hard to understand a Tosfos.

That is why, for instance, Rav Chaim of Volozhin writes in his sefer Safre De’tzneusa, as follows: “I heard from the mouth of the holy Gaon of Vilna that many times malachim (angels) came to his doorway to offer to freely transmit to him the secrets of Torah, without any effort or intensive study on his part at all. However, he refused to listen to them.” The Gaon said “no thanks” to these malachim who were anxious to share Torah secrets with him without his having to expend any effort to acquire this knowledge.

If a malach came to me one night and wanted to share “Torah secrets” with me, I would tell him “Be my guest!” But the Gaon, who was the personification of a Torah genius, wanted to have the ameilus b’Torah. He refused to accept a “free pass” to the acquisition of Torah knowledge. That is what makes a person different.

The Taz says in Shulchan Aruch that thebrachawe recite every morning before learning Torah is “… asher kidishanu b’mitzvosav v’tzivanu LA’ASOK b’Divrei Torah.” La’asok means to be diligently involved or engrossed. The more common language would be “LILMOD (to learn) Torah.” The Taz explains the connotation of the word La’Asok. Chazal really want us to put effort – blood, sweat, and tears – into our Torah study endeavors. Only then will the Torah student experience the mystical power of Torah to transform him. This is the interpretation of Im b’chukosai teleichu – she’ti’heyu AMEILIM b’Torah.

זמן חזון איש

 סיפר לי מרן אמור"א הכ"מ זללה"ה בשם אחד מהמתפללים הקבועים אצל החזון איש בערבית בליל שבת שהחזון איש לא היה לו זמן קבוע לפי השעון כמה זמן אחרי השקיעה יתפללו ערבית לא בשבתות ולא בחול אלא היה עומד בעצמו בחוץ ומשוחח עם אנשים ומביט בשמים עד שראה ג' כוכבים בינונים וכשהיו בינונים לפי דעתו נכנס והש"ץ כבר עמד אצל התיבה וכשנכנס החזון איש זה היה סימן שהגיע הזמן של ערבית ומה שנוהגים היום לפי החזון איש להמתין ל"ה או מ' דק' וכו' זה לא נאמר מפיו אלא שמו לב לפי הזמן שנכנס ולפי"ז הבינו מתי נחשב לדעתו שבר יש ג' כוכבים בינונים.

גדלות מהותית ולא יחסית

פעם הלכו כמה תלמידים עם רבי יושע בער ראש ישיבת בריסק ורבי יושע בער היה רגיל לומר להם שאין כזה דבר החפץ חיים שבדור או רבי יצחק אלחנן שבדור. אין מושג גדלות יחסית. הם היו גדולים באשיותם ולא רק בהשוואה לדורם ואין בדורינו מישהו לפי דרגתם. היה בחור שהתווכח עמו באותה הליכה בלימוד וכאשר נכנסו למונית בדרכם ליעד כלשהו לפני שענה לבחור הסתכל רבי יושע בער כבודק את כולם ואמר בחיוך "אני הרבי עקיבא איגר של המונית....." 

Making A Difference

 “If you think you are too small to make a difference, try sleeping with a mosquito flying over you.”

To Save Time, Biden To Drop Next $320 Million Cash Directly Into Ocean

 Fox News Digital has obtained satellite images showing the now-destroyed temporary pier the U.S. military installed on the coast of Gaza earlier this month. 

The $320 million structure lasted roughly a week before choppy weather battered it apart. President Biden's administration says it is working to repair the pier, but they offered no timeline for completion. The pier had been used as a conduit for delivering aid to Gaza.

The images show that less than a third of the pier remains intact, and there is no sign of the remnants of the deeper sections of the structure.

The U.S. announced that it was forced to suspend deliveries of aid to the pier on Tuesday, though much of the damage occurred prior to then.

In a recent press conference, President Biden has confirmed that, rather than going to the trouble of building another temporary pier to provide humanitarian aid to Hamas, he will simply instruct the US military to dump $320 million of taxpayers' dollars into the ocean just off the coast of Gaza."

"You know that pier we built in Mexico, Jack?" Biden asked, addressing a packed crowd of journalists. "This time, we'll build it back better by just throwing it all into the Grszeioanejghew…PAUSE. If you have a problem figuring out whether you're for this plan or against it, then you ain't Palestinian."

Foreign policy analysts have hailed the plan as a time-saving, 4-D chess move that will prove much more efficient and just as effective as the original pier. "Why waste weeks of time and labor to build a temporary solution which will just get washed away in the next storm? It's absolutely brilliant," said CNN correspondent Jaklynn Robberts. "No more injured soldiers, no more trucks being stolen by Hamas or ships run aground on the beach in Gaza. Biden has done it again!"

At publishing time, Hamas had been seen training scuba divers to retrieve large pallets of cash from coastal waters.

Retired Angel Hernandez Gets New Job Inspecting Planes For Boeing

Ángel Hernández (born August 26, 1961) is a Cuban-American former professional baseball umpire. He worked in the National League from 1991 to 1999 and worked throughout Major League Baseball (MLB) from 2000 until his retirement in May 2024. Hernández was involved in several controversial incidents and was widely criticized by players, coaches, and fans throughout his career.

He quickly found new work after retirement as Boeing hired Hernandez to be the lead safety inspector for its entire fleet.

"Hernandez has exactly the sort of eye we're looking for in a safety inspector," said Boeing spokesman Scottie Edwards. "His level of acute observation and attention to detail will assure the continued quality in Boeing planes that everyone has come to know."

Hernandez accepted the new role just days after leaving Major League Baseball, signing the new contract in hours. "To be honest, I was blindsided by my departure from baseball," said Hernandez. "I never saw it coming. Next thing you know, I check my phone and have a bunch of missed calls, and here I am at Boeing!"

While the MLB has not released any statement on the matter, several managers of Major League teams have announced that they will be driving their teams to away games instead of flying in the future. "We wish Hernandez well in all of his future endeavors," said MLB commissioner Rob Manfred. "On an unrelated note, I have canceled all of my flights to watch teams in person and issued a complete moratorium on air travel for all teams. Also, I just put my entire investment portfolio in AirBus."

At publishing time, Hernandez had been seen walking around Boeing hangars yelling, "SAFE!!" at all of the planes.

Hamas Announces Pride Month Kick-Off Party On Roof Of Very Tall Hotel [I laughed so hard I cried]

GAZA — Hamas leadership proudly announced Wednesday that their Pride Month festivities would soon start with a wild party where anything goes. The location? The roof of a very tall hotel where they can do the best kicking-off.

"We are honored to start Pride month with a kick-off of many, many homosexuals," said elusive Hamas leader Yahya Sinwar. "We will have the biggest kick-off from this roof as is humanly possible. We invite all Queers for Palestine to come join in being kicked off."

According to IDF intelligence, the extremely tall hotel will be decked out with Pride flags, rainbow-colored streamers, and a magnificent LED light show in an effort to attract as many homosexuals as possible. An invitation has been extended to Sir Elton John to MC the event, though sources indicate it is unlikely he will accept.

"Like moths to a flame," Sinwar said with pride as he put the finishing touches on a banner that reads, "Gay Stuff On Roof!"

The local gay community is reportedly cautiously optimistic ahead of the festivities. "I really don't want to be kicked off a roof again," said local gay man Hamzah "Hammy" Hamas, "But I'm kind of interested in how they decorated this year."

Hamas leadership has advised all the normal people to stretch their legs ahead of the party so no one strains their quadriceps.

At publishing time, the UN nominated Hamas leadership for a Nobel Peace Prize for their ongoing efforts to incorporate the LGBTQIA+ community in their activities.

Posthumous Degree Return

My father in law has defiantly returned his diploma to Harvard due to their pro Hamas policies and activism. 

Well, to be more exact - he is dead. I am his shaliach. I don't think that this will affect his career. 

----

Comment section

Totally inappropriate.

Moish from Monsey 

---

Is that supposed to be funny? 

Feivel from the five towns

Busy Busy Busy

 Been really busy working on my honorary doctorate. 

White Privilege

 I tried to get a job teaching at a yeshiva using my white privilege and it didn't help me AT ALL!! 

Still unemployed.

So don't believe those wokesters. 

College Grad Finds Perfect Spot On Wall To Hang First Unemployment Check

OLD WESTBURY, NY — Sources close to the Ellington household claim that Kael Ellington, a recent graduate from Columbia University who majored in Gender Studies and Post-Colonial Deconstructionist Performance Art, is currently trying to find just the right spot to hang his first framed unemployment check.

According to Kael's parents, who shelled out $90,000 a year during his 9 semesters at Columbia, their son has been scrutinizing the walls of his basement suite all morning for the perfect place to display his $350 check from the U.S. Treasury, signifying his life as a college graduate has officially begun.

"No, not there - it might cover up my Palestinian flag," Kael allegedly muttered as he gazed at the wall, which was already covered in several Pride flags, an Elizabeth Warren "Eat The Rich" poster, a Che Guevara T-shirt, a LeBron James jersey, and various communist flags from regimes around the world. "What about here? No, I want to be able to see my Taylor Swift "The Eras Tour" poster. I wonder about over the bed…"

Sources confirmed Kael soon found the perfect spot next to his poster of Rey Skywalker from The Rise of Skywalker.

"We were a bit worried about Kael's career options, but we're quite relieved to see that he's going to be able to draw unemployment checks," said Jonathan Ellington, Kael's father. "All his degrees seemed to qualify him for was assistant DEI officer at the local community college, but he said that would involve "too much work" and has been sulking in the basement ever since. Hopefully, all this free money will cheer him up a little."

At publishing time, Kael had shown some initiative by applying to the local Starbucks, but was rejected for being too "white-adjacent."

Respectable Correspondence

Dera Rbi Erh mann

Fob dfjhfb iuhb hiuhdfb

thks

Dvpi

I recently received an email like that. 

Respect yourself and respect your recipients and write properly. We all make mistakes and you don't have to be Shakespeare but there is a minimum requirement. 

:-)

 באותה מידה שבה בכל רגע נתון יכולה להישמע אזעקה. ככה, ובמידה רבה אף יותר בכל רגע נתון יכול להגיע משיח.

האשה: אנחנו צריכים לשוחח. הבעל: לשוחח זה יותר חמור מאשר לדבר? האשה: אנחנו נדבר על זה כשנשוחח.

אתמול עצר אותי שוטר ביקש ממני שאני יעשה ינשוף עשיתי לו רו רו רו רו..... צחקנו מלא... מפה לשם מישהו יודע כמה

עולה חופשי חודשי?

איש זקן חכם פעם אמר לי: אם יש לך הרבה כסף, תסתובב בעולם. אם יש לך מעט כסף, תקנה כוס וודקה והעולם כבר יסתובב

בשבילך.

חבר בא אליי ביציאה שהוא חושב שהוא מאומץ, אז אמרתי לו .. תקשיב לי טוב סרגיי בוזגלו, תפסיק להכניס לעצמך שטויות

לראש!!!

גבר אמיתי זה אחד שיצא מהאוטו ויגיד לך: מאמי זה בסדר חנית מעולה, האוטו היה דפוק גם קודם.. החתול היה כבר מת.. והעץ גם ככה היה מיותר.

מהרגע שמתחתנים אין יותר "אני", יש "אנחנו". זה לפחות מה שאנחנו אמרה לי.

כשאתה בא לתפוס הרבה פסטה עם מזלג והרוב נופל. על זה אמרו חז"ל "תפסת מרובה לא תפסטה"

רק בישראל חג אחד שותלים עצים וחצי שנה אח"כ שורפים אותם.

אני לא מצליחה להבין את הגברים, אתם יודעים לקפל את הטלית בצורה הכי מדויקת שיש, אבל ברגע שאני מבקשת מבעלי לקפל לי איזה משהו זה יוצא הכי עקום שיש..

פחמימות זה אויב! ועם אויבים עושים שלום!..

אם תעריך את המעט תגלה שיש לך הרבה!

A Thought Experiment

Imagine how different history would be if Donald Trump had learned ענייני קדושת הברית before his foray into politics. 

Fortunate are those who do!!! 

עבודה זרה בציבור החרדי????

 בתורה יש איסור מרכזי שחוזר על עצמו אינספור פעמים: איסור

עבודה זרה. זה הנושא הראשון של עשרת הדברות, זה הנושא

שאנחנו מדברים עליו בכל קריאת שמע, על זה נחרב בית המקדש

הראשון, בזה עוסקות נבואות תוכחה רבות. הקב"ה מקפיד על

איסור עבודה זרה יותר מכל.

התחושה הטבעית הינה שאיסור עבודה זרה אינו שייך לזמננו כלל,

וזה מתבסס על מחשבה ש מאז שחז"ל שחטו את היצר של ע"ז אין

לנו שום שיג ושיח עם הנושא. בכדי לבדוק האם אכן כך הם פני

הדברים, יש צורך לברר לעומק מה גדר איסור עבודה זרה.

ההבנה השטחית היא שלעבוד עבודה זרה פירושו – לקחת פסל,

לחשוב שהוא ברא את העולם, ולהשתחוות לו. אם זו הגדרת

האיסור – אכן אין לנו שום שייכות וקירבה לאיסור זה. אבל

ברמב"ם יש הגדרות קצת יותר דקות. כך הוא כותב בהלכות עבודה

זרה פרקים א' וב':

"בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול, ונבערה עצת חכמי אותו

הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה טעותם: אמרו –

"הואיל והאלוקים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם

ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו,

ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל

ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד

העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך". כיון שעלה דבר זה על לבם

התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם

ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם, כדי להשיג רצון הבורא

בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים ! וכך היו אומרים

עובדיה היודעים עיקרה! לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא

כוכב זה".

כלומר – עובדי עבודה זרה הראשונים לא חשבו שהפסל הוא ברא

את העולם והוא האל העליון, אלא הם האמינו בקב"ה שהוא

הבורא, אלא שחשבו שהוא העמיד מנהיגים תחתיו ורצונו הוא

שנכבד את המנהיגים. הצעד הראשון היה – לכבד את הברואים

הגבוהים, מתוך מחשבה שזה מה שהקב"ה רוצה.

השאלה נשאלת – וכי אסור לכבד נבראים? הרי התורה מצוה

לכבד אב ואם ולכבד תלמידי חכמים! למה מותר לכבד גדול

בישראל ואסור לכבד מלאך? ויותר מזה – וכי אם יכנס לחדרנו

המלאך מיכאל לא נעמוד מולו מלוא קומתנו? והרי יהושע שראה

את שר צבא ה' נפל על פניו ארצה והשתחווה, ושאל "מה אדוני

מדבר אל עבדו", כמבואר בנביא (יהושע ה)! בהכרח, וכך פשוט,

שמותר לכבד נבראים מרוממים !

התשובה בנויה על הקדמה פשוטה: יש מושג של כוחות אלוהיים

בבריאה. כוח אלוהי פירושו – כח של הנהגת הבריאה. הקב"ה

מנהיג את הבריאה ושולח לה שפע דרך צינורות מסוימים. איסור

עבודה זרה הוא שהאדם לא יפנה את פעולותיו אל הצינור ויתן לו

את הכבוד שהאדם נותן לאל וקיו. אם אדם מכבד את המלאך

מיכאל כישות נערצת – אין שום בעיה בזה, כמו שאין בעיה לכבד

את גדול הדור. אבל אם אדם מכבד את המלאך מיכאל משום

שהוא הצינור להמשיך את השפע לעם ישראל, והוא פונה אליו

כיחס של נברא לאלוהיו – מקריב לפניו קרבנות, או מייחס אליו

כוחות אלוהיים – זה כבר פעולה של עבודה זרה. והאיסור הוא כפי

שמדגיש הרמב"ם - גם אם זה נעשה מתוך אמונה בקב"ה ומתוך

מחשבה שהוא רוצה שיכבדו את המלאך מיכאל, כי הוא בא כוחו

או משהו מעין זה. זה לא מתיר! כל יחס שאדם נותן לאחד

מהנבראים, איזה שלא יהיה, שאינו יחס של כבוד בעלמא אלא יחס

של אלוהות – זו עבודה זרה.

וממשיך הרמב"ם בפרק ב:

"עיקר הצווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים – לא

מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבעה היסודות ולא אחד

מכל הנבראים מהן , ואף על פי שהעובד יודע שה' הוא האלהים,

והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחלה –

הרי זה עובד כוכבים".

לעבוד מישהו פירושו – לעשות פעולות של התרצות לפניו כדי

לשאת חן בעיניו ולהמשיך ממנו שפע. מותר לעשות פעולות של

התרצות לפני הבוס או לפני הפקיד בעיריה, כי הפעולות הללו אינן

פעולות של יחס אלוהי. לא מייחסים לפקיד כוח אלוהי. מייחסים

לו כח גשמי, דהיינו כח שיש בבריאה לכל נברא לעשות טובות או

רעות לאנשים שמסביבו. זה לא יחס אלוהי אלא יחס אנושי. וזה

מותר (אם כי כמובן יש להתחזק באמונה שהכל משמים, אבל על

כל פנים גם אם לא מרגישים שהכל משמים אין זה עבודה זרה

אלא פגם באמונה).

אבל כשעושים פעולות מתוך מחשבה שפלוני זה יש לו כח אלוהי,

כי הקב"ה מסר בידו את ההשפעה בנושא זה או ביום זה, ועושים

פעולות של עבודה לפניו ונשיאת חן בעיניו, לשמחו ולהתרצות לו

– זו עבודה זרה גמורה.

כאמור זה לא משנה כלל מי הוא נשוא העבודה, אם זה משה רבינו

או כוכב מאדים, אם זה רחל אמנו או הירח, אם זה רשב"י או

השמש, זה גם לא משנה מה היא העבודה – אם זה הקרבת קרבן,

או פתיחת כולל על הציון, או שפיכת שמן או ניסוך יין. ההגדרה

היא אחת: כל עשיית פעולה לפני כל נברא שהוא מתוך ייחוס

כוחות אלוהיים דהיינו כוחות של הנהגת הבריאה לאותו נברא –

הינה איסור גמור של עבודה זרה.

הרמב"ם ממשיך שם הלכה ד:

"מצות עבודת כוכבים כנגד המצות כולן היא שנאמר וכי תשגו ולא

תעשו את כל המצות וגו' ומפי השמועה למדו שבעבודת כוכבים

הכתוב מדבר, הא למדת שכל המודה בעבודת כוכבים כופר בכל

התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד

סוף העולם שנאמר מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם...

והוא עיקר כל המצוות כולן ".

עכשיו, מה המחשבות הרצות בלב הקורא? "מה הוא רוצה להגיד,

שעובדים עבודה זרה במירון?" לא זו הכוונה.

ניתן להניח שישראל קדושים ולא מתכוונים לעבוד לא לרשב"י

ולא לקבר רחל ולא לר' שעיה' לה ולא לשטר הנחת של הגר"ח. לא

מייחסים אליהם כוחות אלוהיים, מבינים שלא הם מנהיגים את

העולם אפילו לא בכל שהוא, ומפתח של פרנסה או של זיווגים לא

באמת מסור בידים של אף אחד במובן שהוא שולט ובעל השפעה.

וגם כל הביטויים הנאמרים בראש כל חוצות, כגון "מה הקב"ה לכל

אף רשב"י לכל, מה הקב"ה מלא כל הארץ כבודו אף רשב"י, אל פני

האדון ה' דא הוא רשב"י ", לא מתכוונים לומר חלילה וחלילה

שרשב"י או רחל אמנו או ר' שעילה הם משהו מעין אלוהות חס

וחלילה. מתכוונים רק לומר שלצדיקים יש כח להמשיך שפע מאת

הקב"ה על פי רצון ה' בלבד.

ומן הסתם גם כששרים "ענני רשב"י ענני" לא מתכוונים שרשב"י

ימשיך עלינו שפע, אלא מתכוונים שרשב"י י מליץ עלינו יושר לפני

הקב"ה והקב"ה בלבדו יושיע אותנו.

ומסתמא גם כשכותבים על גבי מודעות ענק "מפתח של פרנסה

בידים של... עכשיו הוא הזמן לעשות רצונו... והוא יושיע אותך

מכל הצרות", הכל בהשאלה ולתפארת המליצה בלבד. הכוונה רק

שהוא בקש השפעה מאת ה'.

וגם כשכותבים בעלונים "מספרים לאמא רחל את הצרות שלנו

והיא שומעת ועונה, כי אמא לא משאירה את הילד שלה לבד, גם

כשאבא כועס", הכל הוא לתפארת המליצה בלבד. לא מתכוונים

לומר חס וחלילה באמת שהקב"ה לא רוצה לתת לך אבל אמא רחל

כן תיתן לך, ישראל קדושים לא חשודים על עבודה זרה. הכוונה

היא שרחל אמנו תבקש מה' שיתן לך והוא יתרצה לבקשתה.

אבל אחרי כל הלימוד זכות, עדיין נשארת השאלה העצומה: איך

יתכן שהיחס שלנו לכל התעשיה הזאת שהתפתחה בשני ם

האחרונות הוא כל כך סלחני?

הרי באיזשהו מקום הולכים כאן על פי תהום, על הקשקש, על חוט

השערה שבין גן עדן לגיהנום !

עבודה זרה היא האיסור החמור ביותר. לא שוה כל התורה וכל

המצוות וכל התפילות אם האדם עובד עבודה זרה. הרהור עבודה

זרה אחד - מחריב את הכל ! כך מבואר בגמ' קידושין מט,:

שהמקדש אשה בתנאי "על מנת שאני רשע גמור" – היא מקודשת

אפילו אפילו אם המקדש הוא צדיק גמור, כי חוששים שמא הרהר

דבר עבודה זרה בליבו. כלומר, גם אם אדם הוא צדיק גמור, מתמיד

עצום, פרוש, מתפלל באריכות, לא מוציא מילה של לשה"ר מהפה

– אם הוא נכשל בהרהור עבודה זרה הכל הולך לאבדון!

מעוררים על כמויות הגניזה שהולכות לאשפה במירון. מה יותר

חמור, מה יותר מכאיב לקב"ה – שם המפורש שמושלך לפח

האשפה רח"ל, או יהודי שמתפלל לרשב"י? כאמור, מן הסתם זה

לא קורה, אבל הרי זה עלול מאוד שיקרה, זה קרוב כל כך לשם –

איך על זה לא מעוררים?

מדברים כל כך הרבה על גיוס בני ישיבות, שלא ילך בחור ישיבה

אחד ל צבא עקב חשש הקלקול. מה יותר חמור, להתגי יס לצבא או

לעבוד עבודה זרה? להתגייס לצבא זה עלול להביא לג' עבירות.

ומה הם ג' עבירות?

ישראל קדושים, יודגש בפעם העשירית. אין שום צד בעולם שעם

ישראל נכשל בעבודה זרה. כולם מבינים שלא באמת עובדים את

הצדיקים.

אבל נעשה תרגיל פשוט: ניקח עלון פרסומת מהסוג של עלוני

הישועות, ונחליף את ה שם של הצדיק שהוא מרכז העלון במילה

"שמש". כלומר, זה יישמע בערך כך: "לעשות רצון השמש... כידוע

בשנים האחרונות נוהר גל של המונים לציון שהוקם לכבוד

השמש... רבים מעמך ישראל מספרים סיפורי מופת נוראים שנעשו

לאחר ההשתטחות על ציונה של השמש. כידוע השמש אמרה: כל

איש ישראל שסובל מקושי בזיווגים או בפרנסה יפנה לציון שהוקם

לכבודי ואני אושיע אותו מכל צרותיו. ואכן ניתן להיווכח כמה

גדולה השמש ואין דבר מדבריה חוזר ריקם, כי כל כלל ישראל כבר

יודע - השמש היא פועלת ישועות בקרב הארץ".

נשמע מזעזע נורא. ולמה כשכל זה נאמר ביחס לנברא אחר זה

מתקבל בסלחנות? כי התרגלנו.

אין אני משמש כמוכיח בשער. אני אדם מן השורה, ובאופן כללי

אין דרכי להתריע ולצעוק. אבל יש הרי כל כך הרבה מעוררים על

כל כך הרבה דברים חשובים. מה לא טופל בשנים האחרונות?

ריבית, עירובין, גניזה, הקפת הראש, ועוד הרבה מצוות שהוזנחו

מבלי משים עד שקמו מעוררים נפלאים ובשיתוף עם תלמידי

חכמים גדולים זיכו את הכלל בתיקון גדול שנעשה.

צריך לפנות לגדולי ישראל ולבקש את התייחסותם לתופעה

שהולכת ומתפשטת ומתגלגלת במורד בלי שאנחנו שמים לב. צריך

למצוא מישהו בעל ממון שינהל קמפיין על הדבר הזה, כי זה באמת

עצם קיומנו. אנחנו לא מחכים שזה ימשיך להתגלגל עד שחלי לה

יעמוד אישהו משטין ויאמר לפני הקב"ה את המשפט הנורא "הללו

והללו..." וכו', וה' הטוב יכפר בעד.

הרב בוצ'קובסקי

Airline Pilot Convicted Of Hate Crime For Leaving Contrail Marks On Rainbow

ST. PETERSBURG, FL - In another incident of shocking homophobia leading up to pride month, a hate-filled straight white airline pilot has been convicted of leaving contrails [a trail of condensed water from an aircraft or rocket at high altitude, seen as a white streak against the sky] across a rainbow, one of the most sacred symbols of the LGBTJFKLMNOP+/- Movement.

Despite the captain's pleas that the flight path was predetermined and only crossed the rainbow when viewed from a certain angle, the severity of the offense was such that he was unanimously convicted by the jury.

The presiding judge also cited the heinous nature of the crime when determining sentencing. "Mr. Branigan's defacement of the rainbow, a historic symbol of LGBTQUIA++?@#, is a heinous affront to gay, lesbian and trans folx across the country and a threat to justice everywhere," said Soros-funded judge Ladasha Wilks (Shx, Hxrx) in a statement.

"He will be re-educated and brought to account for his misdeeds."

At publishing time, Branigan has been sentenced to spend Pride Month in Washington, DC dressed in rainbow-colored apparel. Furthermore, he will be required to read books and articles on DEI, though Judge Wilks did leave the possibility for a reduced sentence with gay behavior.

Man Commits Barbeque Faux Pas By Eating Corn On The Cob Without Saying 'Mmmm, This Is Good Corn'

KANSAS CITY, MO — Memorial Day festivities experienced an awkward pause today, as a man committed a barbecue faux pas by eating corn on the cob without saying "Mmmm, this is good corn."

The unfortunate incident occurred at the Gaffney family cookout, where Uncle Nathan tucked into an ear of corn on the cob after a hard-fought victory in the family's ladder toss tournament and neglected to audibly voice the customary "Mmmm, this is good corn."

"I don't know what he was thinking," said Nathan's brother, Owen Gaffney. "Everything was going fine, we were having a wonderful day as a family… and then Nathan just sits down and starts eating some corn on the cob without saying anything. We were all watching him, sitting there quietly, waiting for him to provide the appropriate response. It never came."

The incident reportedly cast a dark cloud over the rest of the event. "Things just weren't the same after that," said Owen's wife, Becca. "We were whispering about it afterward, and none of us had ever experienced anything like it. Who takes a bite of corn on the cob at a barbecue without saying ‘Mmmm, this is good corn?' Who?!"

Uncle Nathan, who seemed unaware that the faux pas had been made, enjoyed the rest of the meal undisturbed.

At publishing time, the Gaffney family waited eagerly for the second round of food to be served to find out if Uncle Nathan would correct his egregious error while eating a second ear of corn.

A Call To Teshuva

 Hundreds of Harvard University students and faculty walked out of the school’s commencement ceremony on Thursday, wearing keffiyehs and waving Palestinian flags and anti-Israel banners, videos and reports from the Cambridge campus show.

All those MO high schools and post high school programs in Israel and parents who encouraged their students to attend Ivy League colleges all the years should publicly recant and repent. I am not naming you by name but YOU KNOW WHO YOU ARE!!! It is never too late to do Teshuva. 

Even if they weren't radical left wing supporters of terrorism they would still not be places for בני אברהם יצחק ויעקב. But the poisonous ideology that they have harbored all the years and is now being revealed in all of its ignominy make it all that much worse.    

שבירת הכוס

מה שנהגו העם לומר סימן טוב או מזל טוב בזמן שהחתן שובר את הכוס תחת החופה טעות גדולה היא בידם משום ששבירת הכוס הוא זכר לחורבן בית המקדש ומשום כך הרי החתן אומר קודם שבירת הכוס אם אשבחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי. וגם מרן הראשון לציון מורנו ורבנו רבי עובדיה יוסף זצ"ל כבר שפך כוס של רותחין כנגד המנהג שנתחדש באחרונה שהפכו את כוונת המנהג של שבירת הכוס אשר נועד לשם עגמת נפש על חורבן בית המקדש והפכו אותו למנהג טפל של קלות ראש. 

חופה כהלכה להגר"י שעשוע שליט"א.

Danger

Amazing how all of the millions of pro Hamas people in America are also anti America. And all of the pro Israel people are also pro America. The former have only the Hamas flag which supplants the US flag. The latter group peacefully waves both US and Israel flags. 

In other words - America and democracy are in grave danger. 

Daven.  

Operation Iron Swords #133 - Rambam Hilchos Melachim 6-7 #5: The Rousing Finale - Explaining A Perplexing Pasuk In Melachim/ The Root Of Cheyt Adam HaRishon

 HERE!!!

וזה י"ל בביאור קרא דמלכים ב', (פט"ו ט"ז) אז יכה מנחם את תפסח ואת כל אשר בה ואת גבוליה מתרצה כי לא פתח ויך, את כל ההרותיה בקע, ע"כ, ובמשך חכמה בפ' מטות ומלבי"ם במלכים שם, פירושו כי לא פתח היינו שלא הניח רוח רביעית, והוא נגד הדין, וכן כל ההרותיה בקע הוא נגד הדין דטף ונשים אין נהרגין, עיי"ש במלבי"ם, וקצת משמע דמש"כ את כל ההרותיה וגו' מישך שייך למש"כ כי לא פתח, וחדא מילתא הוא מדלא כתיב ואת כל וגו', ומה ענינם זל"ז, ולמש"כ י"ל דיש לדון במלחמת נקמה אי שרי הריגת נקבות, וברמב"ן עה"ת בפ' כי תצא (דברים פכ"ג ז) משמע חידוש מיוחד דשרי בעמון ומואב, אע"פ שהמלחמה נגדם היא רק לנקמה, כמוש"כ שם הרמב"ן, אכן י"ל דאין זה דין היתר מיוחד בעמון ומואב אלא קמ"ל דבהו לעולם המלחמה היא גם לנקמה מקרא דצרור וכו', וכמושנ"ת לעיל בה"ו, ועי"ז שרי בהו נקבות, והרי במדין חזינן גם נקבות (ואולי גזיה"כ משום הם היו וכו' וי"ל) והכי מסתבר דמנ"ל הריגה דטף נשים מקרא דלא תדרוש, ועיין במש"כ לעיל בה"ד, אכן כנ"ל יסוד הדין לנקמה, דמש"ה אין חיוב שאילת שלום מגזיה"כ דנקמה זו, ואולי אי הצורך בשאילת שלום ג"כ אינו מיוחד לעמון ומואב אלא לכל מלחמת נקמה אע"פ שיש בה כבוש, ובנקמה שרי הריגת נשים וטף, והכי משמע במש"כ ספרי בפ' שפטים (דברים פ"כ י"ט) במש"כ כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפסה, לא תשחית את עצה וגו', ובספרי שם לתופסה ולא לשבותה, ובמלבי"ם שם דהיינו במלחמה על עיר להחריבה ולהשביתה מהיות עיר, דבכה"ג שרי הכרתת עצה, עיי"ש שהביא ממלכים פ"ג גבי מואב, וצ"ב שהרי שם גזיה"כ במואב הוא כמוש"כ שם הרמב"ן בפ' כי תצא וכמושנ"ת לעיל בה"ו, ולמש"כ הספרי הרי הוא בכל מלחמה בכה"ג, ובע"כ כנ"ל דקמ"ל בעמון ומואב שכל מלחמה עליהם הוא להשביתה מדין נקמה, ועי"ז שרי כריתת עצה, ושפיר י"ל דזהו ג"כ הגדר בהריגת נקבות שכ' הרמב"ן, ובאי קריאת שלום.

ולפי"ז מתפרש היטב הכתוב, דקמ"ל דמנחם חטא בממנ"פ, דמדלא פתח בע"כ שלא היתה מלחמת נקמה, דאל"כ כנ"ל גזיה"כ ומצ"ע לפתוח, שהרי אין בזה איסור לחמול, ומ"מ גם ההרותיה בקע, דכנ"ל לא שרי אלא במלחמת נקמה, וא"כ לפי"מ שהרג הנשים עבר איסור על שלא פתח, דמישך שייכא להדדי וכמושנ"ת, ומש"ה כ' לה קרא בחד ענין.

 

בשביל החיוך

שני דתל"שים יושבים לשתות. האחד מתחיל לברך: "ברוך אתה ה´---". אומר לו השני: "היי, שכחת? אנחנו כבר לא דתיים!" מסמיק הראשון ומסיים: "למדני חוקיך".

חילוני נכנס לבית-כנסת, מצא זוג תפילין על השולחן והחל להניחם. היי! קרא לעברו מישהו: "זה של רבנו תם" ! "לא נורא" ענה החילוני, "כשיכנס אבקש ממנו רשות"...

אברך שואל את אשתו בספירת העומר, "מה יש היום לאכול"? אז היא אומרת, "אתמול היה שניצל".

מרכזניק נוסע ברכב של ההורים לפגישה. אחרי שהוא יוצא מהחנייה, אבא שלו רץ אחריו וצועק לו: אורות, אורות! אז הוא עונה לו: לקחתי! לקחתי!

בביתו של בני-ברקניק נשברה האסלה בערב פסח. הוא הלך לחנות וקנה אסלה חדשה. כשצעד איתה ברחוב לביתו עצרו אותו העוברים ושבים ושאלו: "מי פסק? מי פסק?"

בזמן ההבדלה הניחה הרבנית את המטאטא בצד. כשראתה שהחסידים מסתכלים, אמרה להם:"זה לא מנהג...". ומאז... כל החסידים בזמן ההבדלה מניחים את המטאטא בצד ואומרים:" זה לא מנהג"...

מספרים שהיה קמצן שהגיע לביתו, ואשתו אמרה לו שהעוף מקולקל וצריך לזרוק אותו. "לזרוק?" מזדעזע הקמצן,"אפשר לתת לשכן העני שלא ראה עוף כבר הרבה זמן". העני אכל בשמחה, ומיד אושפז בבית חולים! בבוקר שמע הקמצן שהעני בבית החולים, והלך לבקר אותו ולקיים מצוות ביקור חולים. בלילה נפטר העני, ולמחרת התקיימה ההלוויה, לאחר שחזר מהלוויה אמר לאשתו: "נו? ואת רצית לזרוק את העוף? ארבע מצוות קיימנו בעזרתו: מתן בסתר, ביקור חולים, הלווית המת , וגם ניחום אבלים...כזה עוף לזרוק?!"

כומר ורב נוסעים ברכבת. הכומר פונה אל הרב בצורה מתגרה ואומר "בוא נברר מי מאתנו יותר חכם. נשאל אחד את השני שאלות, ומי שלא ידע את התשובה יחויב לשלם לשני 1,000 דולר". עונה לו הרב: "שמע, אני בן אדם תפרן, אין לי לתת לך 1,000 דולר". אבוא לקראתך", אמר הכומר, "אם לא אדע לענות לשאלתך אשלם לך 1,000 דולר, אם אתה לא תדע תשלם לי רק דולר אחד". "טוב, אני מתחיל", ענה לו הרב, "מה זה עם עשר עיניים? , שבע כנפיים, וארבע זנבות?" הכומר שבר את הראש קרוב לחצי שעה, אך לא הצליח לגלות. "מה התשובה?" צעק לבסוף. "תביא את האלף דולר קודם", אמר הרב. הכומר נתן לו ושאל שוב: "מה התשובה?" "לא יודע", ענה הרב, "קח דולר".

בכפר קטן הגיעו שתי בנות לפרקן, רב העיירה שלח מכתב לראש הישיבה בעיר הגדולה שהם צריכים שני בחורים מצוינים בשביל שידוך לבנות אלו, ראש הישיבה בחר שני בחורים ושלחם לעיירה הזו , כסף לנסיעה לא היה להם , יצאו הם לדרכם ברגל לכיוון העיירה , שרכו את רגליהם שבועות בכיוון, עד שלאחד מהם , כוחותיו לא עמדו לו, התמוטט ומת, המשיך האחד בדרכו ,כשהגיע לעיירה מחכות לו שני נשים, שכל אחת טוענת שהוא המיועד עבור בתה, לאחר כל הצעקות והויכוחים ביניהם, הם פנו לרב שיפתור את הבעיה, התלבט הרב רבות פתרון הבעיה עד שנזכר במשפט שלמה , קרא להם הרב לדיון בנוכחות שלושתם ,שמע את טענותיהם , והציע , אין ברירה , צריכים לחתוך את החתן לשתיים, כך יהיה לשניהם , הזדעקה אחת האמהות מה פתאום לחתוך, אני מוותרת לשנייה, קמה ההיא לעומתה, וזעקה, שהיא לא מוותרת ושהרב צודק וצריך לחתוך את הבחור לשניים, קם הרב ואמר לבחור: עכשיו הכל ברור. זאת שרוצה לחתוך אותך לשניים היא השוויגר האמיתית!

יהודי עובר במסלול הירוק בשדה התעופה, כשמטענו כולל לא פחות מ-5 מקררים. המוכס עוצר אותו מיידית: "סליחה רבי, מה זה צריך להיות?" "אני יהודי חרדי", מסביר הרבי, "וצריך מקרר אחד עבור מזון בשרי, ואחד עבור חלבי". "נניח", אומר המוכס, "אבל זה מסביר רק 2, מה בנוגע לשאר?" "על פסח שמעת?", שואל הרבי, "ובכן, אני זקוק גם לזוג בשרי וחלבי, עבור חג הפסח". המוכס מגרד את פדחתו ושואל: "ומה לגבי המקרר החמישי???". "נו בשביל אחד אתה עושה סיפור?", עונה היהודי בתמימות.

רב ידוע נפטר והגיע לגן עדן. להפתעתו ראה נהג מונית יושב במקום מכובד משלו. "אני לא מבין זאת", פנה אל אחד המלאכים, "את כל חיי הקדשתי לקהילתי ולעבודת הבורא, ונהג המונית מקבל מקום מכובד יותר?!" "אנו מתגמלים לפי תוצאות", ענה המלאך, "האם בכל פעם שנשאת דרשה כולם הקשיבו לך?" "היו מקרים שמישהו בקהל נרדם", הודה הרב. "אצל נהג המונית הזה לא רק שהנוסעים לא נרדמו", מספר המלאך בהתרגשות, "אלא הם גם התפללו במשך כל הנסיעה.! .."

שני יהודים נפגשים ברכבת. באמצע הנסיעה, אחד מהם נאנח מעומק הלב: א-ו-י. אומר לו השני: אתה מספר לי?

שני יהודים נפגשים ורוצים להתפלל במניין. אלא מה, הם היחידים שם. מה עושים? אומר אחד: אני ואתה, אתה ואני, שנינו ביחד - זה כבר 6. עכשיו תגיד את זה גם אתה - ויש 12. אומר השני: יופי, יש 2 מיותרים, בוא נלך...

רב יהודי, שייח מוסלמי וכומר נוצרי נפגשים באחת הערים הגדולות באמריקה. אומר הכומר: כיוון שאני לא מקבל משכורת, אני מחלק את הכסף בין התרומות של הכנסייה לביני. אני מותח קו על הרצפה ועומד באמצעו, לוקח את כל הכסף וזורק אותו באוויר. מה שנופל בצד ימין אני לוקח לעצמי, ומה שנופל בצד שמאל הולך לכנסייה. אומר השייח: אני מצייר מעגל ועומד בתוכו, וזורק את הכסף באוויר. מה שנופל בתוך המעגל הולך אלי, ומה שנופל מחוץ למעגל הולך למסגד. אומר הרבי: אני לוקח את הכסף וזורק אותו באוויר. מה שאלוקים רוצה- הוא לוקח לעצמו. השאר- הולך אלי...

מעשה שהיה כך היה: בריסקע´ר אחד בא הביתה באמצע יום תענית, ואומר לאשתו, תשמעי יש לי איזה חולשה היום, ובמילא מחמת פיקוח נפש אצטרך לשבור את התענית, אשת בריסקע´ר כבריסקע´ר!, אומרת לו, בבקשה קח רבע כזית לחם, שלוק אחת מים, וזהו זה, מסתכל עליה הבעל , וכי מה איתך קריינדל?, הלוא הכי במצות פיקוח נפש עסקינין , וצריך להחמיר במצווה, ובבקשה ממך תכיני בשבילי סעודה כסעודת שלמה בשעתו!, נו, אומר ועושה, והבעל סעד את ליבו בכל מיני מטעמים שהכינה אשתו בשבילו, אבל, מחמת ריח המאכלים אז גם לאישה התחיל לקרקר הקיבה, אז אמרה לבעלה שהיא חושבת שהיא תצטרך לשבור את הצום, אז אומר לה בעלה, נו קחי רבע כזית לחם ישן נושן, ושלוק אחת מים, אומרת לו אשתו, "זה מצות פיקוח נפש ורצוני להחמיר עליי ולאכול סעודה שלימה", אומר לה בעלה הבריסקע´ר, קריינדלע´, וייבער דארפען נישט מחמיר זיין, [נשים לא צריכות להחמיר].

טייס טס עם מטוסו מעל הרי הרוקי. לפתע נדם לבן של אחד המנועים, אחוז פאניקה תפס הטייס את המיקרופון וצעק: "יש איזה מישהו שיכול לעשות מעשה דתי?.. קם הרב ממקומו והחל לאסוף כסף מהנוסעים...

פולני אחד, שוכב על ערש דווי, נוטה למוט, גוסס וגמור לגמרי, בקול חלוש הוא קורא לאשתו הפולנייה, ולוחש לה: "אפשר בקשה אחרונה לפני שאני מת, רק בשביל למות עם חיוך?" עונה לו הפולנייה, "בעלי היקר, כל מה שתרצה, רק תגיד, העיקר שניפרד מתוך אהבה וחיוך" אומר לה הגוסס, "אם אפשר, הריח הזה שמתפשט בבית, הגפילטע פיש הזה, נשששמה, רק קציצה אחת ואני מת מבסוט" מזדקפת הקשישה מלוא קומתה, ובנחישות אומרת "חביבי, בגפילטע פיש לא נוגעים, זה לשבעה..."

שני בחורי ישיבה למדו עשר שנים באותה ישיבה. יום אחד, פונה אחד הבחורים לחברו ואומר לו, שמאחר והוא מתחתן עוד זמן מה, הוא ישמח אם חברו יהיה העד שלו. "אני לא יכול", אומר החבר. "למה לא?" שואל הבחור. "אני ממש רוצה להעניק לך את הכבוד הזה". "אבל אני לא יהודי, אסור לי", אומר החבר. "מה לא יהודי?" מזדעק הבחור. "עשר שנים באותה ישיבה ואתה לא יהודי?" "לא", עונה חברו. "התעניינתי ביהדות, זה הכל". "אבל למדנו שגוי ששומר שבת חייב מיתה", אומר הבחור. "נכון", ! משיב החבר, "ולכן הקפדתי לקחת איתי מפתח בכל פעם שאני יוצא לסיבוב, בשבת". "אבל יש כאן עירוב", תהה הבחור. "אה, זה? אני לא סומך על עירוב", ענה חברו.

זהו מעשה שהיה, או כמעט היה, בתקופת שלטון הצארים ברוסיה. באותה תקופה היו היהודים סגורים כידוע בתחומי מושב וכל נסיעה לעיר רחוקה, ולמוסקבה במיוחד, חייבה רישיון מיוחד. גיבור סיפורנו, יהודי מפולפל ובקי בהוויות אביי ורבא, הצליח לאחר מאמצים רבים להשיג רישיון של השלטונות לנסוע מאודסה למוסקבה. הוא עלה לרכבת ותפס את מקומו. בתחנה הבאה עלה לרכבת נוסע נוסף והתיישב מולו. הסתכל גיבורנו התלמודיסט בנוסע החדש וחשב לעצמו: מי יכול להיות הנוסע הזה. הוא ודאי איננו איכר ואם איננו איכר הוא ודאי בא מן האזור הזה. אם הוא בא מאזור זה הוא חייב להיות יהודי, כי הרי זהו אחרי הכל אזור יהודי. ואם הוא יהודי לאן הוא יכול לנסוע ברכבת זו? הרי אני היהודי היחיד מאזורנו שקיבל רישיון לנסוע למוסקבה. אהה, הרי בסמוך למוסקבה יש עיירה קטנה, סאמבט שמה. לשם ודאי מועדות פניו, כי לעיירה זו אין היהודים זקוקים לאישור מיוחד כדי לנסוע. אבל למה שייסע יהודי לסאמבט? הוא ודאי נוסע לבקר את אחת המשפחות היהודיות המתגוררות בעיירה זו - הסיק ידידנו התלמודיסט. וכמה משפחות יהודיות יש בסאמבט? רק שתיים - הברנשטיינים והשטיינברגים. הברנשטיינים הם משפחה איומה ונוראה. לכן אין להניח כי צעיר יפה מראה כזה ייסע למשפחה כזו. הוא נוסע לבקר אצל השטיינברגים. לשטיינברגים יש רק בנות. אולי הוא נשוי לאחת מהן? ואם כן, מי מהן הוא נשא לאשה? שמעתי ששרה נישאה לפרקליט נאה מבודפשט ואסתר נישאה לאיש עסקים מז´יטומיר. לפי מראהו הוא נראה כפרקליט ולא כאיש עסקים, ולכן שמו חייב להיות אלכסנדר כהן. אבל אם הוא בא מבודפשט האנטישמית, הוא ודאי לא השאיר לעצמו את השם כהן במקצועו. איך משנים ההונגרים את שמותיהם? מכהן הם הופכים בדרך כלל לקובאקס. אך ההונגרים האנטישמים אינם מתירים לכל כהן לשנות את שמו. אם התירו לו משמע שיש לו מעמד מיוחד. אולי דוקטורט מן האוניברסיטה! כאן פנה ידידנו התלמודיסט אל הנוסע בשכנותו ואמר לו: מה שלומך ד"ר קובאקס? "תודה לך, טוב מאד" - השיב האיש - "אך מנין ידעת את שמי?". אהה, השיב התלמודיסט, הרי זה ברור ומובן מאליו.

סגולת ספר התורה

 אמרו חז"ל: "הרואה אדם מישראל שמת, כרואה ספר תורה שנשרף". והנה, ספרי התורה אע"פ שכולם הם מיוחדים בקדושתם העליונה, בכל זאת הלא הם מחולקים בערכם, בין מצד הכמות שלהם, בין מצד האיכות. מצד הכמות, הלא קי"ל דספר תורה שיש בה רק כדי ללקט מתוכה פ"ה אותיות כפרשת "ויהי בנסוע הארון", הרי היא קדושה ומצילין אותה מן הדליקה, ומגבול שיעור זה הלא הולכת היא קדושת הספר הקדוש ומתרבה לפי הרוב של עניינות של תורה האצורים בו, במדרגה אחר מדרגה. ומצד האיכות מובן הדבר שכל ספר תורה הכתובה על ידי כל בר ישראל, שאין בו מהדברים הפוסלים אותו, הרי היא קדושה, ונוהגים אנו בה כל הפאר וכל ההדר, כל הקדושה וכל הכבוד הראויים לספר תורה, למקור חיי עולם, למעין האורה אשר אין כל העולם כולו כדאי הוא לו.

מכל מקום גם בסגולת קדושה זו, הולכות המדרגות כשלבים זו למעלה מזו, וממדריגת הסגולה של קדושת ספר תורה שכתבו הקטן שבישראל בכשרות כפי מדתו, עד המעלות העליונות של ספרי התורה שנכתבו ומידי אנשי קודש, אנשי מופת, עד כדי מדריגתה הקדושה של התורה שכתבה משה רבינו עליו השלום בעצמו, או ספר העזרה, או ספר עזרא, כמה מעלות, מעלה על גבי מעלה, יש כאן.

ועל כן בשעה שאנו לובשים חרדות למחזה של אדם מישראל שמת, הדומה לספר תורה שנשרף, ובפרט לחרדה הפתאומית המדכאת את הנפש עד היסוד, הרינו עולים בציורנו מיד להעריך גם כן את אמת המדה של אותו ספר התורה שהננו מדמים בו את אותו האדם מישראל שמת, את אותו ספר התורה שנשרף.

והנה בקדושת ספר תורה אנו צריכים להבחין שני ענינים: האחד הוא המדה המעשית של החיים בכל עוצם קדושתם שאנו למדים מספר התורה, ואנו הולכים לאורה, לאור באור החיים, לטוב לנו כל הימים, טובת הפרט וטובת הכלל, טובת השעה וטובת הנצחי, והשני הוא עצם הסגולה המקודשת שיש בהספר הקדוש הסגולה העליונה, אשר כל חפצים לא ישוו בה, ואשר לא תוכל להערך בשום מדה מעשית ובשום הערכה של השפעה נראית על החיים ומפעליהם.

בשביל אלה שתי הבחינות, קדושת תלמידי חכמים, כל אחד לפי מעלתו, כפולה היא: במדה המעשית שאנחנו נהנים מאורם, להדריך אותנו באורחות החיים האמיתיים, ובמדה הסגולית, העומדת ממעל לכל המדות המשוערות על פי החשבון המעשי ומדות החיים בפעולותיהם. ועל אלה שתי התכונות אמרו חז"ל (פסחים דף פ"ז): "מאי דכתיב: אני חומה ושדי כמגדלות, אני חומה -זו תורה, ושדי כמגדלות- אלו תלמידי חכמים", אשר יפלא לכאורה, הלא כחם של תלמידי חכמים כח התורה הוא, וכל יקרת מעלתן הוא מפני תורת ד' אשר בלבם, ולעומת זה, כח התורה, בישראל הלא הוא אגוד באוצר התורה הנלמדת, אשר תלמידי חכמים הם נושאיה, ואשר בהשפעתם היא מופשטת בחיים, במפעל וברגש, במחשבה ובדבור, בכל הכלל כולו. ואם כן באיזה אופן אנחנו מחלקים כאן את התורה ותלמידי חכמים ביחש לתפקידם בחיי האומה לשתי מערכות, ולא עוד אלא שאנו ממשילים אותם בשני משלים, במשל של חומה ובמשל של מגדלות? ומפני מה התורה בעצמה היא נמשלת לחומה, ותלמידי חכמים נמשלים למגדלות?

אמנם לפי מה שדברנו בדבר שתי ההערכות המיוחדות שאנו מעריכים בהכרח בהן את כל תלמיד חכם בישראל מצד קדושת תורתו, שהיא הנותנת את יקר ערכו ואת גודל חבתו, והיא היא המודדת בקרב נפשנו גם כן את עומק מדת הצער האבל והיגון אשר אנחנו מרגישים בהעדרו, ולפי מדה זו אנחנו מתחממים בהספדו וקושרים לו עטרת כבוד ברושם נצחי בתוך רגשי לבבנו הפנימיים.

ההערכה של יקרת הערך התורני המעשי, המציינת את כל תלמיד חכם לפי מדתו, ותלמיד חכם, מורם מעם, רב גדול ומנהיג הצבור לפי מדתו המצויינת בפרטיות, לבדה; וההערכה השניה עצמותה של הסגולה, של קדושת הנשמה של אצילות הנפש ועדינותה, של היוקר העצמי האצור בנפש הטהורה של התלמיד חכם, וביחוד של המצויין והגדול בין חבריו, זהו תוכן בפני עצמו. וכשם שהחומה המקיפה את כל העיר כולה, ועושה אותה על ידי מציאותה לעיר בצורה המוגנת מכל התנפלות של צר ואויב, הרי הגנתה אינה באה מכחם של איזה מעשים שהיא עושה או שעושים בתוכה ועל ידה, כי אם מציאותה וקיומה זהו כחה וזאת היא הופעת הגנתה, ככה היא סגולתה של תורה, ואורה וזיוה המופעת בנשמה המופלאה של תלמידי חכמים, וביחוד של המצויינים והדגולים שבהם, גם מבלי להעריך את ערכי המעשים שהם עושים לטובת הציבור, ולא מה שהצבור עושה על ידם על פי פקודתם והוראתם הגלויה. כאן מונח סוד הגנתם ויקרת ערכם.

אבל גם מדה שניה ישנה שהיא המדה המעשית, שהיא מתחשבת עם החיים ועם המציאות, כח המפעל וכח ההדרכה, כח ההנהגה הצבורית וכח ההנהגה המעשית בכל דבר דת ודין, בכל חק ומשפט, בכל דבר עצה ותושיה. הסגולה הזאת יוצאת היא מן הכח אל הפועל, הכל לפי רוב המעשה ולפי גדולת הערך של המפעלים ותנובותיהם, אשר הנפש הגדולה החמושה בקנין החיים ובזיו הקודש יחד, של אורה של תורה, מתעסקת בהם לטובת הכלל ולטובת הפרט, לטובת חזוק התורה והיהדות הנאמנה, לטובת הרמת המוסר והצדק, לטובת החיים הקיבוציים והישוביים, לטובת כל מה שהוא טוב לישראל בהוה ובעתיד. לפי מדה גדולה מעשית זו, נמדדים הם ערכי תלמידי החכמים והמצויינים במדה מיוחדה, ומצטיינים בזה תלמידי חכמים הממונים פרנסים על הצבור, כל חד וחד לפי דרגת חשיבותו.

כח זה אינו דומה לחומה, שפעולתה ההגנית היא קשורה עם הוייתה ומציאותה לבד, אבל הוא דומה למגדלות. המגדלות אינן מקיפות את כל העיר כולה, והם אינם שומרים אותה בכח הגנתם במציאותם לבד, אם לא שעל ידם גבורי החיל יכולים להוציא מן הכח אל הפועל את מפעליהם הכבירים השייכים לההגנה של העיר ושל המבצר "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות, אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים", ולעומת אלה שני הכחות הנפלאים הכח הסגולי והכח המעשי אנו אומרים: "אני חומה זו תורה" וכבודה של הסגולה העליונה סגולת הקדש האצורה בגנזי נשמתם העליונה של תלמידי חכמים, "ושדי כמגדלות" לעומת הכח המעשי, החמוש בגבורתה של תורה שבתלמידי חכמים, להחיות בהם עם רב, להרעיף טל חיים על הכלל ועל הפרט.

ואנחנו רבותי, שאבדנו באופן כל כך פתאומי את אותו התלמיד חכם המצויין, כביר המפעל ואיש הסגולה גם יחד הוא הרב הגאון האב"ד דפה פתח תקוה, מו"ה ישראל אבא ציטרון ז"ל כמה לבבנו סוער בקרבנו וכמה נפשנו נדכאת עד דכדוכה העמוק והפנימי, למראה המשבר והאסון הנורא והאיום הזה, הוי כי חשך השמש בצהרים, במבחר שנותיו, בעוצם מפעליו הגדולים והנפלאים על שדי הישוב והבנין, על שדי התורה והיהדות, בארץ ישראל, במושבה הגדולה הזאת, אם מושבותינו, אשר בה נתפאר, והשפעתו רבת הערך על הישוב והחיים, בארצנו הקדושה במלא המרחב. אוי לנו כי שודדנו, פתאום הוסר נזר והורמה עטרה, פתאום נלקח ממנו גבור הרוח חמוש כלי מלחמה.

ואם אנו משתוממים ונשברים על אדם גדול מישראל זה שמת כרואה ספר תורה שנשרף, הננו מכוונים את מבטנו לשני ערכי התורה, להערך הסגולי שלה ולערך המעשי שלה, ששניהם היו צפונים בכח של הנפטר הגדול ז"ל במדה גדולה ומצויינת מאד. והשם יתברך יחבש לשבר לבבכם ולשבר לבבנו, ויגדור פרצותינו ופרצות כל עמו בית ישראל ברחמיו, ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו, ונשמתו הקדושה תהא צרורה בצרור החיים, את ד' ויעמוד לגורלו גורל הצדיקים בעת יקיצו וירננו שוכני עפר, ובלע המות לנצח ומחה ד' אלקים דמעה מעל כל פנים, וינחמנו בכפלים, בנחמת ציון וירושלים בב"א.

(ספר גיא חזיון, פתח תקוה, תרפ"ט)

Ksubos 15b: Does One Eid Testifying About A Proof But Not Actual Money Require A Shvua? - #3/ The Purpose Of All Mussar

HERE!!! 

Ksubos 15b: Does One Eid Testifying About A Proof But Not Actual Money Require A Shvua? - #2

HERE!!!! 

Operation Iron Swords #132 - Rambam Hilchos Melachim 6-7 #4: New Explanation As To What The Ramban Means When He Says Surrounding 3 Sides Is Only For Milchemes Reshus/ Our Capacity To Change Reality

 HERE!!!!

Oros HaTchiya #27: The Material World In Eretz Yisrael And In The Diaspora

HERE!!!!

ספיקות

 (שבת לג:): "א"ל איכא מילתא דבעי לתקוני, א"ל איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה ואית להו צערא לכהנים לאקופי".

הספיקות הם נמנים בכלל השפעותיה של תורה, הם ג"כ ערוכים בחשבון ומשלימים את מה שראוי להם להשלים. אמנם כללות הצורך להשלמת הפעולות היוצאות ומתרבות ע"י הספיקות, אם שהם מרבים את עסק התורה, והטורח והעסקנות בעצמו הוא נותן את פריו לקדש ולעדן, אמנם הם אינם נצרכים כ"א לפי אותו הערך שהאורה העליונה נחסרת שאז צריכים להשלים ע"י התעסקות יתירה, שהיא משתלשלת ובאה ע"י הטורח המתרבה ע"י הספיקות. אבל במקום שהאורה מבהקת ביותר זוהר תורת אמת ודעת אלהים באור נגהה, אין צורך לחשכת הספיקות, למען על ידם יצא איזה אור נוגה המאיר מתוך החושך. ביחוד הראויים מיד להתרומם מעל לאותו הצורך הנדרש להשפעת הספיקות והטיפול בהם, הם הניגשים אל ד' ליהנות מאור חסד עליון, כהני ד' ודורשי שמו. ושני ימים טובים של גליות וכיו"ב המה חקים לא טובים לעומת אור האלהי שבארץ חמדה, אע"פ שחביבים דברי סופרים ועריבים על כנס"י יותר מיינה של תורה. ע"כ זהו ראשית המעשה מאותו האור האלהי המתפלש ע"י כח אור המזהיר של אותו קדוש ד', הרשב"י, בצאתו לאור העולם, אחרי התעלותו הנשגבה ממעל לכל תנאי החיים הנהוגים, להאיר באור הודאי ולמעט את הצורך של תשלום הספיקות. ועם זה נמשכת הארת הספיקות בפועל, המגיעה בתחילתה לכהנים המקודשים לד', שלא יהיה להם עוד טורח לאקופי האי דוכתא דספק טומאה, (תהלים קיח כז): "אל ד' ויאר לנו" , "הודאי שמו כן תהילתו".

החפץ האלוקי

היכולת האלהית בחפצו קשורה, והיכולת האנושית נועדה היא לבא להמדה האלהית הזאת, להיות קשורה בחפצו, אני אמרתי אלהים אתם. ועל כן לא נשלל לגמרי רושם זה של יכולת החפץ מהאדם, והוא הולך ומוכר, עד כדי המדה של ותגזר אמר ויקם לך. זוהי מדת הצדיקים, ולפי צדקו של אדם הוא מתדמה ליוצרו, יוצר כל באומר, ואין אדם בעולם שלא יהיה בו קורטוב של צדקות, והמיעוט הכמותי הוה הוא היסוד האיכותי שלו, שהוא פועל ברצונו על כל היקום, והוא גוזר ומקיים, וממנו יצמח הכל, הוא היסוד החיוני של הלוד, אשר ממנו הכל יקום ויפרח בתחית המתים, בעלמא דעתיד לאתחדתא. וכפי ההתנערות של היסוד הרצוני במדת הצדק, להיות כלול במהות הצדקות, ככה היא הופעת הפעולה הרצונית בגבורתה, בהשיגה מדת תחית המתים, שבאו אליה כל מנחלי תורה שבעל פה, זוטרא דאית בכו מחיה מתים.

נושא הפסקה- ככל שהאדם ידמה ליוצרו, כך יוכל להשפיע על המציאות. 

ביאור הפסקה- 

היכולת האלהית בחפצו קשורה- בפסקה זאת הרב ממשיך להתעסק בעבודה 

של האדם לקשר את רצונו לרצון האלהי. אלא שבפסקה הזאת הרב בעיקר 

מתמקד במושג חפץ. החפץ הוא הגילוי המעשי של הרצון. 

הרצון הוא המציאות העליונה המופשטת המקדימה את המציאות, ואינה 

מתגלה בפועל. החפץ הוא גילוי הרצון בצורה היותר קרובה אל הצורה המעשית. 

האור החיים הקדוש מתייחס גם להבדל בין הרצון לחפץ, והוא מביא הסבר 

קצת שונה. 

אור החיים ויקרא פרק יח פסוק ב 

- והוא כמאמרם ז"ל ב"ר פל"ד שאמרו הצדיקים לבם מסור בידם 

והרשעים הם מסורים ביד לבם. הכוונה בזה כי החפץ והחשק ישנו בלב 

האדם והרצון הוא במוחו והם ב' מדריגות שנתן האדון בבני אדם

לפי דברי האוה"ח הקדוש, ההבדל החפץ הוא שייך יותר למידות לעולם הרצון 

שהוא שייך יותר העליון השכלי. אומנם בשיחות הרצי"ה נראה שהוא מסביר 

את ההבדל כמו שכתבנו, וכך מובא בשיחות הרצי"ה. 

שיחות הרצי"ה כרך ה', חומש דברים עמוד 108. 

- המשותף להם הוא מצד פסיכולוגי דק, מצד נפשי עדין. אמנם למלה חפץ 

יש מובן של דבר מסוים. החפץ פונה יותר אל הממשיות, הוא רצון מגובש 

עובדתי, ריאלי. לכן הוא יותר גדול ואדיר. אצל רבי חנניא רצה, ואצל 

ישעיהו הנביא חפץ. חפץ הוא יותר מרצון, הכח הפנימי שלו יותר גדול 

שכבר נעשה לחפץ. 

הרצי"ה מסביר שהחפץ הוא קרוב יותר אל הגילוי המעשי. ודווקא בגלל זה יש 

לו יתרון, עצם זה שהוא מצליח לרדת למעשה הדבר מוכיח שיש בתוכו יותר כח. 

הרב מבאר שהיכולת, זה הגילוי המעשי בפועל הוא תלוי בחפץ האלוקי. אצל 

הקב"ה אין הבדל בין רצון למעשה, בין מחשבה דיבור ומעשה הכל מאוחד. לכן 

גילוי היכולת שהקב"ה מגלה ויוצר את עולמו הוא תלוי בחפץ. היינו צד הרצון 

היורד לידי מימוש בעולם המעשה. 

והיכולת האנושית נועדה היא לבא להמדה האלהית הזאת, להיות 

קשורה בחפצו, אני אמרתי אלהים אתם- כמו שהיכולת האלהית תלויה 

בחפץ האלוקי. היינו הגילוי של העולם כמו שהוא נראה בעולם המעשי הוא תלוי 

בחפץ. כך גם היכולת האנושית. 

כדי שהיכולת האנושית תוכל להוציא את עצמה לפועל היא תלויה בקישור של 

האנושות אל החפץ האלוקי. המטרה של בני האדם להיות קרובים למעלת 

היוצר. הקרבה הזאת הופכת את האדם להיות מעין אלוקים. והרב מחזק את 

דבריו מלשון הפסוק בספר תהילים. 

תהלים פרק פב פסוק ו 

- אֲֽנִי־אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם

ועל כן לא נשלל לגמרי רושם זה של יכולת החפץ מהאדם, והוא הולך 

ומוכר, עד כדי המדה של ותגזר אמר ויקם לך- אצל הקב"ה אין פער בין 

החפץ ליכולת. כל מה שהקב"ה רוצה ליצור מיד הוא מתקיים. אין שום מונע 

ושום הבדל בין החפץ למציאות. לעומת האדם, כיון שהוא נברא יש מניעות, 

הרבה פעמים האדם חפץ במשהו והוא לא מצליח בגלל שאין לו יכולת. 

בכל זאת הרב מסביר כיון שיש מימד מסויים שהאדם הוא מעין אלוקים, 

ממילא נשאר רושם המשפיע על האדם שישנה מציאות שהאדם יכול להופיע 

את חפצו גם במקרה שכביכול אין יכולת. גם במקום בו הטבע לכאורה לא נותן 

ליכולת להופיע, בכל זאת יש מעלה של האדם שהוא יכול להגיע לדרגה שהוא 

יגזור ומיד זה יתקיים. 

הדרגה הזאת מתוארת בפסוק בספר איוב כלפי מעלת הבורא. 

איוב פרק כב פסוק כח

- "ותגזר אומר ויקם לך"

הרב מחדש שיש רושם שהאדם עצמו יכול לינוק מאותה דרגה. ישנה מציאות 

רוחנית שהאדם מגיע למצב שכל מה שהוא רוצה מיד הוא מתקיים ומתגלה 

בפועל ביכולת. אין לאדם במעלה כזאת צורך להתמודד עם הפרעות שהחפץ לא 

מסתדר עם היכולת. 

נראה שהחידוש כאן הוא בשתי דרגות. 

דרגה א'- במצד המידותי. אצל אותם צדיקים מה שהם מכירים שנצרך, מה 

שהם מכירים שצריך להיות בחפץ מיד הם מקיימים. המידות שלהם מיושרות 

וכל מה שנראה להם נכון על פי החפץ, המידות עוזרות להם להשיג את זה. 

דרגה ב'- שהצדיק פועל לא רק במישור הנפשי המידותי, אלא גם בתוך המציאות 

של העולם. מה שהצדיק חושב שהוא נצרך, מה שהצדיק חפץ. מיד הוא גוזר 

והדבר מתקיים. יש לו יכולת לשלוט על הטבע המגביל. ממילא כל חפצי הצדיק 

כלולים מיד ביכולת שלו לעשות ולקיים את מה שהוא חפץ. 

זוהי מדת הצדיקים, ולפי צדקו של אדם הוא מתדמה ליוצרו, יוצר כל 

באומר- הרב מבאר שהדרגה הזאת קיימת לפי מעלת האדם. צדיקים קנו מעלה 

זאת. ההבדל בין המדרגות תלוי עד כמה האדם השווה את צורתו לבורא. 

ככל שהוא דומה לבורא, ממילא הוא נהפך להיות מעין אלוקים שמיד באמירתו 

העולם נוצר. כמו שידוע שאצל הקב"ה לא היה צריך פעולה ממשית כדי לברוא 

את העולם, אלא מיד באמירתו העולם נוצר. כמו שחז"ל אמרו בעשרה מאמרות נברא העולם

 עצם הדיבור האלוקי יצר מיד את המציאות. אין הפרש וצורך נברא העולם 

לשלבים באמצע. מיד שמחשבת הקב"ה התגלתה במציאות נוצרה המציאות. 

ואין אדם בעולם שלא יהיה בו קורטוב של צדקות, והמיעוט הכמותי 

הוה הוא היסוד האיכותי שלו- הרב מוסיף עומק מעשי. המעלה הזאת של 

הצדיק, היא לא מעלה השייכת רק בצדיקים. אלא יש מימד שאצל כל אדם יש 

קורטוב (קצת) צדקות. 

כל אחד יש לו איזה נקודה שם הוא באמת צדיק. מעלת צדיק לעניין זה לא 

חייבת להיות צדיק בכל מהותו ובכל דרכיו. לענין זה מספיק מימד של צדקות, 

מצוה, תכונה או אפילו תנועה קטנה שהאדם עושה בצורה נקיה זה עצמו נחשב 

נקודת הצדיק הקיימת אצל כל אדם. הרב מבאר שאותה נקודה יכולה להיות 

מבחינה כמותית קטנה, אבל מבחינה איכותית היא משפיע על האדם. אותה 

נקודה היא היסוד האיכותי של האדם. 

עניין זה שבכל אדם יש נקודה טובה ואפילו אצל הרשעים, מובא בליקוטי 

מוהר"ן בתורה רפב'. 

ליקוטי מוהר"ן תורה רפב

- אעפ"כ צריך אתה לחפש ולבקש למצוא בו מעט טוב ששם אינו רשע וזהו 

ועוד מעט ואין רשע, שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב שיש בו עדיין, 

ששם אינו רשע, כי אף על פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב 

עדיין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה או דבר טוב מימיו, ועי"ז 

שאתה מוצא בו עוד מעט טוב ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות, 

עי"ז אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות ... 

וכן צריך האדם למצוא גם בעצמו ... ואף שכשמתחיל להסתכל באותו 

הדבר הטוב, הוא רואה שהוא ג"כ מלא פצעים ואין בו מתום, היינו 

שרואה שגם המצוה והדבר שבקדושה שזכה לעשות, הוא ג"כ מלא פניות 

ומחשבות זרות ופגמים הרבה, עכ"ז איך אפשר שלא יהיה באותה המצוה 

והדבר שבקדושה איזה מעט טוב, כי עכ"פ איך שהוא, עכ"פ היה איזה 

נקודה טובה בהמצוה והדבר טוב שעשה, כי צריך האדם לחפש ולבקש 

למצוא בעצמו איזה מעט טוב, כדי להחיות את עצמו. 

ר' נחמן מסביר שהעבודה למצוא את הטוב זאת לא עבודה טכנית רגילה. זאת 

עבודה עמוקה המרוממת את האדם. זאת התבוננות שאינה מחפשת את הכמות 

אלא מחפשת את האיכות. לכן למרות שה אדם מצא טוב בעצמו הוא ממשיך 

להתבונן באותו טוב, ורואה אותו מלא חסרונות. עד שהאדם מגיע לשורש בו 

הוא מכיר נקודה איכותית טובה.

הסיבה שנקודת הטוב הקיימת באדם היא חשובה, כיון שהיא מגלה שבעצם 

בנקודה הזאת האדם מתדמה לבוראו. כל החפץ ורצון הקב"ה הוא לגלות את 

הטוב. לכן נקודת הצדיקות הקיימת באדם היא נקודת האמת שהאדם באמת 

רוצה טוב. יש בתוכו רצון פנימי לגילוי טוב. זה אומנם מיעוט כמותי, אבל הוא 

מביא לאדם יסוד ובסיס לחיים. הרצון לטוב הוא מניע את כוחותיו של האדם. 

בזה שהאדם משתמש בנקודה הזאת הוא נהפך להיות יוצר כל, בדומה לבורא. 

שהוא פועל ברצונו על כל היקום, והוא גוזר ומקיים, וממנו יצמח הכל- 

באותו רצון אמיתי שיש באדם, מאותו מקום האדם יכול להתקדם. הסיבה 

שהאדם לא מצליח להתקדם כיון שהוא לא מתמקד בנקודה היסודית 

האיכותית הקיימת בו. האדם תולה את מהלך חייו בגילויים הטבעיים, אותם 

גילו יים הם מרובים בכמות. הם מבלבלים את האדם ואז הוא שוכח מה הוא 

רוצה באמת. 

במציאות של שכחת הנקודה האיכותית האדם לא פועל ולא יוזם. במצב כזה 

האדם מתקדם עם טבע המציאות. ברגע שהאדם חוזר לנקודה הפנימית של 

הרצון הטוב, הרצון הדומה לאלוקים. הוא מתחיל לנווט ולקדם את האישיות 

שלו לפי הרצון הפנימי האמיתי. 

הוא היסוד החיוני של הלוז, אשר ממנו הכל יקום ויפרח בתחית 

המתים, בעלמא דעתיד לאתחדתא- חז"ל אומרים שישנה עצם לוז ממנה 

האדם ניזון לאחר פטירתו. אותה עצם לא תתבטל ומאותה עצם תגיע תחיית 

המתים. וכך מופיע במדרש על אותה עצם לוז. 

בראשית רבה וילנא פרשת בראשית פרשה כח סימן ג 

- אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניא א"ל מהיכן הקדוש 

ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבא, א"ל מלוז של שדרה א"ל מנין 

אתה יודע א"ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך, טחנו ברחים ולא נטחן, 

שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה 

עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום. 

וכך מסביר המלבי"ם בחזון העצמות בספר יחזקאל. 

מלבי"ם יחזקאל פרק לז פסוק א 

- וכבר התבאר בדברי האלהיים כי נשאר בעצמות המת קוסטא דחיותא או 

הבלא דגרמי שיעשה כשאור בעיסה בזמן התחיה וממ נה יבנה הגוף 

מחדש, עוד אמרו חז"ל עתידי צדיקי דהוי עפרא, כי לפני התחיי' בהכרח 

ישוב העפר על הארץ ויתבלה הגוף הראשון לגמרי, ואז יצמח מן העפר גוף 

חדש מעולה מן הראשון ככל דבר שהעדר קודם להויה, ולא יעשה האפרוח 

עד אחר בלות הביצה, והחטה אחר בלות הגרעין בעפר, ורק עצם אחד 

שמו לוז ממנו יצמח בצירוף העפר הבלוי בנין החדש.

הרב מסביר שהגילוי של עצם הלוז בא לידי ביטוי במידת הצדקות הפנימית 

הקיימת בכל אדם. בדיוק כמו שהאדם מת ואין לו תקווה, כל גופו נאבד. בכל 

זאת יש עצם פנימית ממנה הכל חי. כך גם כל אדם באשר הוא, אומנם האדם 

לא מצליח בחייו האישיים לגלות את הנקודה הפנימית. האדם מתייאש מגילוי 

הטוב. אבל האדם צריך להאמין שלא משנה מה יקרה עדיין יש לו נקודה טובה 

איכותית שהיא תמיד קיימת אצל כל אדם. הנקודה הזאת ממנה האדם יכול 

לחזור ולקבל תחיה מחדש. בנקודה הזאת האדם דומה לקב"ה היוצר. בנקודה 

הזאת אפשר להתחיל לברוא עולם ולשלוט על המציאות, הנפשית והפיזית. 

הרב מכניס כאן את המושג תחיית המתים, תחיית המתים היא מסמלת את 

היכולת של העולם להגיע לתכלית להגיע לתיקון. במצב של תחיית המתים 

היכולת לא מפריע לרצון. כל המציאות מופיע בדיוק כמו שהחפץ האלוקי רצה. 

האפשרות להגיע לדרגה הזאת נוצרת על ידי קורטוב הצדקות הקיים אצל כל 

אדם. 

וכפי ההתנערות של היסוד הרצוני במדת הצדק, להיות כלול במהות 

הצדקות, ככה היא הופעת הפעולה הרצונית בגבורתה, בהשיגה מדת 

תחית המתים- היסוד הקיים אצל כל אדם הוא נמצא בתרדמה. הוא נמצא 

במעין מצב של מוות, כמו השלב לפני תחיית המתים. 

הדרך לפעול בעולם, הוא יעשה על ידי שהאדם ינער את הרצון שלו. היינו יגלה 

את נקודת הרצון הקיימת בו. שהאדם יכיר שיש לו כח לבחור בטוב. 

כשהאדם יתן תקווה, שיש לו כוח לשנות ולפעול טוב במציאות. ככל שהתנערות 

תהייה יותר חזקה, ממילא נקודת הצדיק הקיימת בו תתעורר ותשפיע עליו ועל 

כל המציאות. כילוי הרצון בגבורה מעשית תוי בהתנערות הכח הקיים בתוך 

האדם.

כשהכח הזה מתעורר, האדם יכול להגיע לתחיית המתים כפשוטו. האדם יכול 

לפעול במציאות וממש להחיות מתים. היכולת להחיות מתים מסמלת שאין 

מניעה ואין הפרש בין הרצון ליכולת. אפילו דבר שהוא נגד המציאות הצדיק 

הזה יכול לעשות. ברגע שיש חפץ, מיד התוצאה היא מופיע ביכולת המעשית. 

שבאו אליה כל מנחלי תורה שבעל פה, זוטרא דאית בכו מחיה מתים-

הרב מבאר שהמעלה הזאת קיימת אצל כל מעבירי התורה שבעל פה. היינו 

האמוראים והתנאים, שהם העבירו אלינו את התורה שבעל פה. הם נמצאים 

במעלה הזאת להחיות מתים. היה להם חיבור לאותו רצון. כמו שמצאנו בסיפור 

בין אנטונינוס לרבי, שם רבי החיה מתים. ועל זה אמר אנטונינוס. 

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב

- אמר: ידענא, זוטי דאית בכו מחיה מתים 

נראה שהסיבה שהתורה שבעל פה תלויה בצדיקים שמסוגלים להחיות מתים, 

זה לא סתם דרגה שהאמוראים קיבלו. הסיבה היא כיון שבסופו של דבר התורה 

שבעל היא נשארת ומלווה אותנו כל זמן הגלות. היא תוביל אותנו לתחיית 

 המתים.

[הרב נריה פופר שליט"א]